קיצור ראשית חכמה שמו

למקומו וזהו אחת אשר קנא לאלהיו שהוא מלכות נתן לו השלום ונעשה בן בית שהוא כהן שעל ידו יתייחד המלך עם המלכה בקרבנות ובקטורת ובשאר עבודתם שמצוה גוררת מצוה הוא גרם לייחד פעם א' זכה לייחד כמה פעמים. ופנחס הוא אליהו שבא על כריתת הערלה הדומה להריגת מטמא ברית ושמח בשמחת המילה וכשגלה יוסף פחד יעקב שמא טמא הברית ועל זה הי' מתאבל כשבאו אחיו ואמרו עוד יוסף חי שעדיין הוא דבק באל חי ולא טמא הברית לא האמין יעקב לפיכך אמר אלכה ואראנו בטרם אמות. שהיה בקי בהכרת פנים כיון שראה אותו שלא חטא שמח מאוד, וזה הוא שאמר אמותה הפעם אחרי ראיתי את פניך כי עודך חי פניך ממש, וכדי שלז ישאר אותו פגם שעשו השבטים לעולם לפיכך השביעם שישאוהו ויקברוהו בארץ, ויעקב נתן לו מקום ראוי לו שהוא עיר שכם הרומזת למלכות ויקברוהו שם ואף על פי שהם לקחוהו חי והחזירוהו שם מת מ"מ נתקנו קצת

ארבע רשיות לשבת, רשות היחיד כנגד יו"ד שבשם, רשות הרבים כנגד ה"א ראשונה דדינין מתערין מינה, ואין קיום לקליפות אלא כרצונה, כרמלית כנגד הוא"ו מקום פטור כנגד ה"א אחרונה. אסור לדאג בשבת כלל אפילו על חורבן הבית לא יזכרוהו ולא יתודה ולא ימסור עצמו למיתה בנפילת אפים. טעם אסור מלאכה בשבת כבר ידעת שבעולם העשיה נאחזות ט"ל מלאכות ושבעים אומות מ"ה, אבל שומרי שבת נאחזים בבריאה ובאצילות ששם השביתה והחירות לפיכך נאסר בו דבור של חול וכן אסור לצאת חוץ מאלפים אמה לכל רוח שהן ח' אלפים אמה דוגמת השם הקדוש של שמונה אותיות יאהדנה"י וכתיב אל יצא איש זהו ת"ח ממקומו מלכות שהיא שמינית לבינה שב' הגדול ובה נחתם השם שזכרנו והיא מקבלת ממנו בשבת נשמות חדשות זכרים ונקבות בסוד עונה ומחלקת אותן למקיימי מצות עונה דוקא מלילי שבת ללילי, שבת שהם ניצולים מנשמות ישנות ומעופשות שיש להם עונות ראשונים