קיצור ראשית חכמה שמה

יוסף ממנו יוצא הזרע לכל העולם וכשהשליכוהו שם השבטים וסלקוהו מעל הבאר שהיא מלכות מדד להם הקב"ה מדה כנגד מדה והוצרכו לגלות מארץ הקדושה המה ואביהם וישבו הם ובניהם במדור הקליפה רד"ו שנים ומן הדין היה שישהו שם ר"ך שנים כנגד כ"ב שנים לכל אחד ואחד מאשר שגרמו ליעקב לשבת כ"ב שנים בשק בסוד הגורם שראובן גם הוא הסכים באותו מעשה אע"פ שמחשבתו טובה אלא לפי שאותן י' שבטים מתו בחו"ל ויוסף ובנימין עמהם נתכפרו להם י' שנים ונשאר רד"ו, אמר הקב"ה זכור את יום השבת כלומר כרו מה שעשיתי ליוסף שסודו סוד השבת ושמרו השבת וכבדוהו ועדנוהו ובזה יכופר להם עון מכירת יוסף והוא הדין לעון חמור זה שזכרנו שהוא דומה לו ודע כי בעון חלול שבת שהוא מקדשת כל שבעת ימי השבוע לשומריה ומתענגיה נגזר עליהם גלות שבע פעמים כ"ב שנים לכל אחד מעשרה והוא אורך הגלות הזה, עוד המוציא זרע לבטלה גולה מן הארץ ואינו זוכה ליקבר בה וימות בקצרות שנים כמו בני יהודה וירמיה עליו השלום פעם אחת בלבד נאנס בכך והתענה עליה תתק"ל ימים, עוד הוא הניח השכינה עניה לפיכך יהיה עני הוא המית בניו ולפיכך ימותו בניו אחרי שנצטער בגולה ואין בכל עבירות כמו הזנות ושופך זרע לבטלה שגורם לשכינה עניות ושפלות וגלות ושפחה כי תירש גבירתה ומחדש חורבן הבית וגלות ישראל והנה שמעון ולוי שקנאו על הזנות והרגו משכם כ"ד אלף והכניעו הקליפות כשחזר נשיא שמעון והלך עם שבטו לזנות מתו מהם כ"ד אלף ונזכר עון האחר שכל המלכות הוא מדת הדין ובהיות היסוד משפיע בה אזי מתמלאת רחמים ונותנת אריכות ימים ושלום בעולם, ובזמן שמסלקים היסוד ממנה וכ"ש משפיעים ממנו לחיצונים מיד לבושת קנאה ונוקמת נקמות נמרצות וזהו נקם ברית וסימנן זי"ן חי"ת זנות חרון ואין הקב"ה ארך אפים בזה. ולפי שפנחס קנא לשכינה שסלקה מעליה זמרי בן סלוא היחוד שנקרא שלום ונתנו לבת אל נכר ואם פנחס והחזיר השלום