קיצור ראשית חכמה ריט

צריך להזהר יותר שלא יכעוס. השתיקה מבטלת הכעס וגם קול הנמוך ולכן כשיראה האדם שכעסו מתגבר ישתוק או ידבר בנחת ולא ירים קולו בכעסו כי המגביה קולו בשעת כעסו יתעורר הכעס אבל קול הנמוך והשתיקה משקיטין את הכעס, וגם לא יראה פניו של אדם שכועס עליו אך ידבר עמו בלא ראיית פנים ואז יבריח כעסו מלבו, והכעס נוטה מאוד אל הגאוה וכבר ידעת רעות של הגאות, וראוי לאדם שיתרחק מן הכעס ואפי' על דבר שראוי לכעוס עליו מ"מ יעצור רוחו ולא יכעוס, צריך בעל הכעס לעשות מתחלה כשיעלה בדעתו שלא יכעוס צריך שלא ירגיש כלל ואפי' אם הוכיח וקלל לא ישוב ולא יכעוס וזה הדבר ברור מי שהיה קפדן הרבה יותר נוח לו שלא ירגיש כלל וישתוק ויעצור רוחו לגמרי ממי שיכעוס מעט כל זה א"א לכעסן לעשות כי אם ימשוך בלבו מעט מן הכעס ולבסוף הרבה ומי שרוצה לעצור רוחו מכעס ורוצה להטיל אימה על בני ביתו אם הוא פרנס ורוצה לכעוס על צבור שיחזירם למוטב כיצד יעשה יראה עצמו לפניהם כאלו הוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת עליו בינו לבין עצמו כאדם שהוא מראה שהוא כועס בשעת כעסו ואינו כועס וכשהוא מראה כעסו על בני ביתו יזהר שלא יעשה כך כשיש לו אורחים עניים כי הם סוברים שהוא כועס עליהם לכן יראה אותו שמח לעיניהם וצוו חכמים להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפי' בדברים המכעיסים עד שיעקור הכעס מלבו וזו היא דרך הטובה ודרך הצדיקים כי הם עלובים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים ושמחים ביסורין ומצדיקים עליהם את הדין ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו

פרק ו' עם היות שבפרק הקודם ביארנו הסבות המבטלות הכעס והיה נראה לכאורה כי לקניית הענוה די בביטול הכעס כי מכלל לאו אתה שומע הן מ"מ צריך לדעת כי לקניית הענוה צריך דברים הרבה כי יש כמה הדרגות וצריכים ביאור