קיצור ראשית חכמה קצ

וגדופין מפיו אלא יהיה לשונו רכה לכל כקטן כגדול. והמרבה בשתיקה בדברי העולם מאריך ימיו מפני שהוא מדמה פיו למדת פה העליונה ועיין בש"ק פי' י'. עם היות שפי' שצריך האדם להתנהג במדת יוצרו לענין ענוה לפעמים יצטרך ג"כ להתנהג במדת הדין כנגד הרשעים כמ"ש דהע"ה הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוקט תכלית שנאה שנאתים, ואסור לרחם על הרשעים שנאמר ורחמי רשעים אכזרי וכן לפעמים יצטרך לגעור במי שצריך גערה כמש"ה תחת גערה במבין וגו' וכן לייסר לבנו ולתלמידו כמש"ה חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר, אבל צריך שיהיה בישוב הדעת שלא יכעוס אלא שיחשוב בדעתו שההכאה ההוא מכה לבנו ולתלמידו גמילות חסד עושה עמו כדי לקרבו אל הקדושה ולהכניע ממנו הקליפה וכן אמרו כמה פעמים לקה עקיבא בן יוסף ע"י ולא הוסיף בי כי אם אהבה לקיים מה שנ' הוכח לחכם ויאהבך וכן אם כועס הוא על חבירו שעשה עמו שלא כדין יזכור לו איזה טובה שעשה עמו כדי שיתרפה ממנו רוגזו וילמד ממדת קונו. וזו היא מדה מי"ג מדות של רחמים שהזכיר הנביא במי אל כמוך שא' מהם יכבוש עונותינו שהכונה הוא שאע"פ שמן הראוי הי' שיצאו בעלי הדין ליפרע ממי שעשה אותו העון הקב"ה כובש אותם תחת ידו וזוכר לו איזו טובה שעשה כן יתנהג האדם עם חבירו ויזכור לו טובה ויכבוש העון שעשה לו. עוד ממדות הענוה הם ג' דברים ששנינו במס' אבות כל מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של אאע"ה עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה וכו' ורוב המפרשים הסכימו בו עין טובה הוא ההסתפקות במה שיש לו ואע"פ שיהיה לחבירו ממון יותר ממנו אינו מתקנא מהם אלא המעט שלו בעיניו הרבה ושל אחרים מעט בעיניו ויחפוץ שיהיה להם יותר ממה שהיה חפץ לעצמו והפכו עין רעה במה שיש לחבירו ושלו עם היותו הרבה יראה לו מועט ושל חבירו אפי' מועט יראה לו הרבה וזוהי קנאה שמקנא במה שיש לחבירו ועינו רעה במה שיש