קיצור ראשית חכמה קנח

והשתיה כפי מה שהורונו מן הסמים ומצאנו בספרים נבאר תיקוני השלחן שהם י' דברים שפי' במדרש רות ז"ל א' לתקן השלחן כמי שרוצה לאכול לפני המלך ב' נטילת ידים מי שאוכל בלי נעילת ידים כמו שאוכל לחם טמא ג' שיטול יד ימין בשמאל וישמש יד שמאל לימין וירחץ עד פרק היד, ד' צריך להגביה ידיו למעלה אחר נטילה שבשעה שמברך ויזווג השני זרועות כא' בשעת הגבהת ידיו, ה' צריך לסמוך ברכה לנטילה, ו' לתת מלחמו לדל, ז' לברך ברכת המוציא ולדקדק בה, ואסור לאכול בלא ברכה, ח' האוכל על שלחנו צריך שלא יהא גרגר ובלען אלא כאוכל לפני המלך, ט' צריך להיות על שלחנו ד"ת ויחיד שאין לו עם מי לעסוק די לו בברכותיו, עשירית מים אחרונים חובה ולא הצריכו בהם ברכה עכ"ל לענינינו, צריך להזהר שלא לנהוג בזיון בלחם מפני שהוא מושגח ע"י השכינה ולא ע"י שרים וממונים אחרים. צריך לכיון בה"א דהמוציא שהרמז לשכינה וצריך לכוון לבררא ממוץ ותבן שהן הקליפות שכן חטה יש בה מוץ ותבן שהם פטורים מן המעשר והחטה אחר שהיא נבררת מהם חייבת במעשר, מה שאמרו במדרש רות בענין ד"ת שאם הוא יחיד פטור מד"ת נראה שהזוהר חולק עליו כמ"ש למעלה ולא חלק בין יחיד לרבים, ולכן נכון להחמיר ולומר איזה מזמור או משנה וכיוצא ירא שמים יצא את כולם, ויש נוהגים לשורר פזמונים או מזמורים אחר הסעודה ומנהג יפה הוא להפטר מן העונש אבל העיקר הדבור הוא ממש לומר איזה דין או חדוש או פסוק או הגדה כי ג' חלוקות הם צדיקים גמורים הא דאמרן בינונים מזמור רשעים ולא כלום, וכמו מי שאינו מדבר בד"ת ממשיך עליו כח הטומאה כך המדבר בד"ת ממשיך עליו הטהרה, ועת המאכל מבחן ומצרף לדעת אם אוהבים התורה אם לא לפי שאם בעת האוכל שהאדם שמח אם יזכור התורה נראה שאהבתה קשורה בלבו וכשהיא שוכחה מתוך המאכל אז יתלהב היצר ויתחזק על עומדו וכשל השכל ונפל דמיון הנלחמים זה עם זה ונפל הא'