קיצור ראשית חכמה קנז

יצה"ר להלהיבו ולהחטיאו משא"כ החושב שאוכל לפני ה' ושאין מחיצה מפסקת בינו לבין הקב"ה שהרי הוא עומד ומברך בא"י אמ"ה כמדבר לנכח עם חבירו וראוי להשגיח במה שמדבר מפיו ואל יסתלק ממנו המורא. וראוי לחשוב בחסדו הגדול שהטיב עמו להשפיע לו טובה והמזון ההוא שמצד מעשיו לא היה ראוי למזון ההוא כי הנפש החוטאת היא תמות אלא חסדו הוא הזן לרעים ולטובים וכאשר יחשוב במעשיו הרעים לא יבא להתענג בו' ימי חול כמש"ה כי לפני לחמי אנחתי תבא ואלו הם דברי השכינה כשהיא כ"י בגלות ובו' ימי חול שהיא נקראת עניה יתנהג באכילתו במועט וזה נקרא שברו על ה' אלהיו ודיו לעבד להיות כרבו, אבל ביום שבת יתענג כי בתענוגו מקיים מצות וקראת לשבת ענ"ג ואין גלות בשבת. ויכוון שכל עינוגו נשפע מלמעלה בסוד עדן נהר גן. גם ראוי להתנהג בענין האכילה בשעה מיוחדת דהיינו שעה ששית זמן סעודת ת"ח. והטעם לזה הוא כי מדת יום הוא ת"ת נחלק חציו לחסד וחציו לגבורה וחלק החסד הם שש שעות ראשונות ולכן ת"ח האוחזים בקו האמצע אוחזין בסוף החסד קודם שיתחיל צד הגבורה שהוא מה שבין זה לזה ובשעות הקודמות יכוון לתת מזון לנשמתו כדפירש לעיל דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו אחר שנפשו שבעה מהתורה: באיכות המזון יתנהג ע"פ התורה שנ' בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וגו' ודוקא בשר לאכול ולא לשבוע למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשבוע, ואז"ל למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל בשר אלא בלילה עכ"ל. וכל הדברים האלו יש להם רמז וסוד כי הבשר שהוא אדומה רמז למדה"ד ראוי שיאכל בלילה שהיא מדה"ד ולחם בבוקר שהוא מדת יום רחמים ומפלג המנחה ואילך חשוב לילה ובזה ידוקדק ג"כ הפסוק שאמר בין הערבים תאכלו בשר, ומי שאינו מתענה ודרכו לקום בחצות לילה לעסוק בתורה דרך זה נאות אליו שיש זמן לעיכול הבשר ולא תתרבה לו השינה בקומו לעסוק בתורה, אחר שביארנו מהות כוונת האכילה