קיצור ראשית חכמה קלב

שעושים עמו שהם רעות והמדה הרעה הזאת יבא מצד רוע הלב כי מרוע לבבו מוציא מחשבתו לרעה וידבר רע ויתלונן. החלק הה' בענין נבול הפה שהוא ענין חמור מאוד כי בדבורו זה אין לו הנאה ויודע שבאמרו גדול עונו מנשוא וידונו עליו מיתה עולמית לכך ראוי לו לבלום פיו כי כל המנבל פיו דינו נהפך עליו לרעה כדגרסינן פ"ק דכתובות ע"כ על בחוריו לא ישמח ה' וגו' ומאי ועוד ידו נטויה אלא אמר רב הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר מגונה מפיו אפילו נחתם גזר דין של ע' שנה לטובה נהפך עליו לרעה. ע"כ יש לו לאדם לטהר פיו מלדבר נבלה כי לא נברא הפה הקדוש אלא לדבר קדושה וזה המדבר נבלה עוזב דרך הבושה והצניעות שהם המדות המוכרחות ומראה על עצמו שאין לו חלק באומה הקדושה ובעונש המטנף פיו עיין בזוהר פרשת פקודי (דף קמ"ט) אמר כי הוא מנודה ונזוף ואין תפלתו נשמעת ארבעים יום ואין נשמתו עולה למעלה והוא דומה לטרקלין נאה וביב של בורסקא קבוע בו כל עובר ושב אומר כמה נאה טרקלין זה אלא שביב של בורסקי בתוכו. החלק הו' שלא יוציא דבר מגונה מפיו ואע"פ שאמר לעולם ילמד אדם את תלמידיו דרך קצרה טוב להאריך מעט כדי שלא להוציא דבר מגונה מפיו וראיה מהני תלת כהני שחד אמר הגיעני לחלקי מלחם הפנים כפול וחד אמר הגיעני כזית וחד אמר כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול נמצא שדבור האדם מעיד עליו ועל שרשו לכן ילמדו לשונם לדבר טוב כי ישוב להם לטבע קבוע. החלק הז' שלא לכנות שם רע לחבירו שהרי ארז"ל הכל יורדין לגיהנם ועולין חוץ מאלו שיורדין ואינן עולין המכנה ש"ר לחבירו והמלבין פני חבירו והבא על א"א ובעונשו עיין בזוהר פ' משפטים (דף קכ"א ע"א)

רצוננו עתה לבאר בעונש המקבל לה"ר אמרו עליו כל המספר לה"ר ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו וסמוך ליה לא תשא שמע שוא ומצינו על שקבל דהע"ה לה"ר