קיצור ראשית חכמה קד

אור הנשמה היתירה כראוי. וצריך להכין לו דירה נאה בלבו והוא טהרת מחשבות הלב מהרהורים רעים וכלים נאים באיברים שלא יהיו פגומים שאם איבריו פגומים ו' ימים לא יספיק שיתקן ביום ז' כנגד מה שפגם בכל שאר ימי השבוע ואשה נאה בנשמתי' היינו הנשמה שהיא בו' ימי החול שלא היתה פגומה ובזה זוכה שישרה עליו נשמה יתירה ועיקר תקון הנשמה הוא ע"י התורה וכוונת התפלה כי הנשמה היא מעולם המחשבה ותקונה וקישוט ויופיה ע"י הייחודים שאדם עושה ע"י מחשבתו ע"י זה היא מאירה וירויח בזה שכאשר יבא יום שבת יהיה נקל לו טהרת המחשבות וכל הקדושות שינהוג האדם ביום שבת יהיו נקלים לו לעשותם בימות החול מטעם שביום שבת כל הימים קבלו כל יום ויום מקצת אותם הקדושות ולא יהיה קשה לאדם לנהוג מה שלא עשה באופן שאם לא תיקון בו' ימי השבוע דבר ובא שבת והרהר תשובה ורוצה לעשות כל הקדושות הנהוגות בו יועילו לו כל הקדושות שנהג בשבת שיהי' נקל לו למשוך אותם הקדושות מהנקודה האמצעית לכל הימים אבל אם השורש שהיא הנקודה אינה מתוקנת כראוי יהיה קשה לו תיקון כל יום ויום להאירו ולקדשו בקדושת מחשבה ודיבור וכיוצא ולזה צריך הבא לקדש עצמו יקדש בתחלה ו' ימים ואם בא לשוב בשבת שלא זכר את קונו בימי המעשה יתקן השבת כהלכתו ולפחות בע"ש יתקן דירה נאה בליבי' לפחות המחשבה מהבלי העוה"ז כי השבת הוא מעין העוה"ב. וכן ראוי שיאמר האדם בלבו אחר שתקן צרכי שבת מאכילה ושתיה ומה תקנתי לעולם שכלו שבת ולכן ראוי שביום ו' יתבודד מקצת היום לפשפש במה שעשה בו' ימים כדי שישוב בתשובה ובזה הימים יכללו בנקודה האמצעית שהיא השבת, ונשמתו תהי' נאה ע"י כוונת התפלה כדפי' ואיבריו נאים ומתוקנים ע"י הרהור תשובה לפחות ויהיה בזה הכנה שתשרה בו תוספות הנשמה כדי שיוכל לשוב אח"כ הרי דברנו דרך כלל בתקון ימי המעשה שצריך להיות עבד ובכללות יום שבת, אבל יש עוד הכנה הראויה לעשות