קיצור מחברת הקודש תכט

נפשות המתים. אולם ענין חבר טוב הוא הצדיק האמיתי אשר בעודנו בחיים חיותו זיכך נפשו וגם חומרו להפוך החומר לצורה, ע"ז בא הצווי בתורתנו הקדושה ובו תדבק. הדבק בת"ח בדביקה חשיקה חפיצה בהתקשרו' עצומה עד שתתאחד נפשך עם נפשו כענף אל השורש והוא תסייעך לזכך נפשך. ולכן אמרו עשה לך רב וקנה לך חבר. כי לקבלת רב על עצמו אין צריך כי אם להחליט נפשו לתקוע הדעת בקבלת ומורה על נפשו שלא תהיה דבר נפרד בפ"ע. אולם להיות התחברות עצמי עם הצדיק נצרך לזה קנין עצמי בהשתדלות רבה להשוות מדותיו עכ"פ מעין מדות הצדיק בכל יכולתו. וזהו הפירוש של חבר שהוא להתחבר אל השורש שלא ינתק ממנו לעולם. וכמים הפנים כו'. כן הצדיק ישית כל מעייניו בו לתקנו ולהעלותו לשורשו. מובן מאליו אשר אחרי הגעת נפש הצדיק אל שורשה בעולם העליון אשר גם אז כוספו חזק להעלות ולתקן נפשות כי כיסופים אלו לא מתבטלין לעולם באשר הוא רצון הבורא ית'. ואיהו ורצונו חד וקיים לעולמי עולמים. לכן כאשר החי יתן אל לבו להעלות על זכרונו נפש הצדיק אשר היה מקושר אליו בחיים חיותו. והוא בהשים עינו ולבו על דבריו הקדושים אשר פעלו זיכך נפשו ויראה בעל שמועה כאלו עומד לנגדו כמובא למעלה הלא אז יוושע בהשפעות עליונות בכל טוב יותר מבחיים חיותו

והנה לעורר לב המשכיל על ענין קריאת שם נפש לציון המת. נפתח פתח כחודו של מחט ע"פ המבואר בזוה"ק ובכתבי מרן האר"י ז"ל אשר מג' חלקי הנשמה שהם נר"ן תשאר הנפש לחופף תמיד על קברה (זולת בשבתות ובמועדים ובזמנים ידועים שמסתלקת למעלה להתעדן בעדן הנפשות) ולכבודה למען צמצם מקום משכנה מציינים את הקבר או בונים עליו בית ורוחו מתלבש בתורתו ועבודתו במקום אשר עבד עבודתו בחיים חיותו, והנשמה היא העולה למעלה להתענג מזיו אלהי ולילך מחיל אל חיל. ועפ"ז נוכל לומר כי התנאים הקדושי' רמזו לנו במתק לשונם ר"נ אומר בונה לו נפש על קברו כמבואר בזוה"ק אשר בקשת החי על קבר המת אזיל הנפש ומודע לרוח כו' ועי"ז גם לה תוספת אור בסוד המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה וזהו בונין לו נפש על קברו דייקא וע"ז קאמר רשב"ג דלצדיקים אין עושין נפשות ועצה טובה קמ"ל כי דבריהם הקדושים אשר רוחם מתלבש בהם הם הם זכרונם וע"י דבריהם יוכל לפעול כל טוב בלא הודעת הנפש לרוח וידוע מעלת הרוח על הנפש כו' והמשכיל יבין את כל אלה

היוצא לנו מזה כי זכרון הצדיק טוב ומועיל מאוד ובפרט לאנשים אשר היו מקושרים אליו בחיים חיותו אשר יראה בעל שמועה כאלו עומד לנגדו. עוד מביא מארז"ל ע"פ אגורה באהלך עולמים כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אזכה שיהיו דברי נזכרין בב"כ ובב"מ ויהיו שפתותי דובבות בקבר. שמעון בר נזירא בשם ר"י אומר כל ת"ח שאומרין ד"ת מפיו שפתותיו רוחשות בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים כו' מה הנאה יש לו. בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטין, ר"י אמר כהדין דשתי חמרא עתיקא ואע"ג דשתי ליה טעמא בפומיה, רב גידל אומר כל האומר שמועה כו'. והאריך בפי' זה המאמר וסיים. הענין הוא שבעת שלומדין בני העוה"ז ואומרים זה למדנו מפי חכם פלוני. תעלה נפשו במעלות וזוכה להתענג נוסף על מה שכבר השיג בחייו. ואף ע"פ שאחר פטירתו אינו מוסיף על מעשיו כמשארז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. אבל בזכרון דברי תורה משמו כאלו חזר להיות חי בעולם הזה בעת הזאת להוסיף מעשים טובים על מעשיו הראשונים. והיום הזה מוסיפין לו שכר על מה שקנה כבר בהיותו בחיים. ויסכים זה עם משל השותה יין ישן שגם אחר שהגיע אליו ממנו הנאה עצמיית עדיין נשאר לו טעם משובח בפיו. כמו כן נשאר לאותו חכם תענוג גופני כדי שבסיבתו יוסיפו לו בישיבה עליונה תענוג נפשיי. ויסכים לזה מ"ש יראה בעל שמועה