קיצור מחברת הקודש תכח

מקח רע לעצמו. רצה לומר שעל ידי המחלוקת שעשה עם משה ואהרן, עי"ז נמשך כל הרע שלהם לתוכו ואז נפרש ונבדל ממנו חלק הטוב שהיה בו ונמשך ונדבק במשה ואהרן. וזה שאמר התרגום ואתפלג קרח, ר"ל שנחלק הטוב מהרע ונבדל ממנו והלך למקורו ושורשו והוא נשאר כולו רע כנ"ל. הש"י יברך אותנו בשלום. וכיה"ר אמן

מובא בירושלמי (שקלים פ"ב) כל האומר שמועה בשם אומרו יראה בעל שמועה כאלו עומד נגדו כו', ובירושלמי שקלים כ"ב. תניא רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם. והובא המאמר במדרש רבה גם מאמר דר' נתן במשנה. מותר המת בונין לו נפש על קברו, והנה להבין המאמר הזה אם רשב"ג חולק על ר' נתן או לא. וכדי להסביר המאמר הזה נקדים להבין מה ענין זכרון המת ואיזה תועלת יש בזה. אם זה הוא כבוד המת למה ארשב"ג דאין עושין לצדיקים הלא המה ראוים לכבוד אף למי שלא שמעו דבריהם, ואם אין בזה תועלת למה אמר ר"נ לבנות נפש ע"ש. א"ו יש בזה תועלת גדול הן להמתים והן להחיים כאשר אנו נוהגין להעלות זכרון המת בכל שנה ביום פטירתו וגם בשבתות ובמועדים כאשר סדרו לנו קדמונינו ברו"ק תפלה מיוחדת ע"ז על נשמת המתים כמו אב הרחמים וא"כ קשיא לכאורה על רשב"ג כי למה לא יעשו לצדיקים נפש

ונאמר בזה ע"פ דאיתא באבות פ"ב משנה ט'. צאו וראו איזה דרך ישרה כו' ואיזה דרך כו'. ואמר ר' יהושע חבר טוב וחבר רע, גם מאמר ר' יהושע בן פרחיה עשה לך רב וקנה לך חבר שפירשו המפרשים שלחבר צריך קנין גדול יותר מלהרב ושיפזר ע"ז הונו כמובן במלת קנה כו' ע"ש. אולם כשנתבונן בזה נשכיל כי כמו שעצמים הגשמיים יתאחדו להעשות עצם אחד על ידי פעולה ממשיות שיתקעו אחד תוך רעהו. כן הוא התאחדות הנפשות הרוחנים יתאחדו והיו לאחדים ע"י פעולה רוחניות בקנין הנפש שזהו פי' וקנה. ר"ל כמו שדבר גשמי נקנה בקנין עצמי במחיר שנותן תמורתה עד כי נקרא שמו עליה, ויש לו שייכות עם בעליו כמאה"כ ידע שור קונהו, כן הוא בהעלות על רוחו זכרון נפש רעהו עד כי ישקיע מחשבתו בו ויחפוץ לקנותו בקנין גמור בנתינת נפשו העצמי תמורתה ואז יתקעו אחד תוך רעהו והיו לאחדים. וזהו נקרא דביקה חשיקה חפיצה שאנו לומדים מפרשת שכם כמובא בר"ח שער אהבה עד כי לא יתפרדו לעולם וגם המות לא יפריד בינותם. יען כי הוא דביקות והתקשרות הנפשיית והנפש לא תמות. ולזאת זכרון נפשות הבינונים המתים אשר יגעו כל ימיהם בזיכוך הנפש כל אחד לפי עמלו ואף כי הוכבד ממנו הדבר מעכירת יסודות מזגו אשר הורכב ממנו. עכ"ז אחר מיתתו שנתבטלו ממנו הרגשת כלי המעשה. ובכח הדמיוני אינו קשור ואדוק כ"כ בתאוותיו אשר היה רגיל בהם כי נאנח ושב כל עת אשר נכשל ע"י שאלצוהו עכירת דמיו. וחיבוט הקבר פעל בו לחבוט להפריד כח הכוסף מכח נפש הדמיונית שלו (כי זהו ענין חיבוט הקבר מלשון ותחבוט את אשר לקטה האמור ברות) ולאשר נפש כזה מזוככת אחרי מותה. וכאשר החי יתן אל לבו להעלות על זכרונו נפש כזאת וישקיע מחשבתו בה ויתאחד נפשו עם נפש החי המזכיר אותה אז תסייע גם לנפש החי לזככה לבלי להתענג מדברים גופנים ועי"ז תתעלה גם נפש המת במה שפועלת לזכך נפש החי וזכות גדול הוא אל נפש המת משא"כ זכרון מתים הרשעים פועל ההיפך וכאשר יעלה נפש רשע על זכרונו ויתאחדו הנפשות כנ"ל נפש החי עם נפש המת בנפש המכוערת יהיה עלול לכל תאוות רעות גם אשר לא הוטבעו בנפש המזכיר, וזהו בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך מלשון ופרצת ימה וקדמה. יותר מגבול טבעו בתולדתו. ולזה כתיב ברשעים ושם רשעים ירקב ונמח זכורם מלהזכירם. משא"כ זכר צדיק לברכה שהוא המשכת ההשפעה בשתי הנפשות. וזהו אשר בארנו התועלת מזכרון