קיצור מחברת הקודש תל

כו' כלומר שהרי הוא כמו שחוזר בגוף ונפש להיות בעוה"ז ועומד כנגד התלמיד המזכיר שמועתו. וראיה לזה גם בדרך פשט. מאך בצלם יתהלך איש נקשר עם מה שלמעלה שדוד היה מהביל חיי העוה"ז ואמר הבל כל אדם נצב סלה וחיי האדם קצרים להשיג שלמות הראוי, כי אחרי מותו אין בו כח להוסיף על מעשיו הטובים. אך בצלם יתהלך איש, ר"ל אך מי שהלך אחרי העיון שכלי תורניי הנרמז בלשון בצלם כמו בצלמנו כדמותנו יתהלך איש כב"י שחוזר להתהלך כאיש גם אחר פטירתו בעת שמזכירין שמועתו עכ"ל

עוד מביא שם דברי הרב הצדיק ר' שלמה לוצקער בהקדמתו על ספר ליקוטי אמרים מהרב המגיד הגדול אשר צוה לו לכתוב דבריו. והוא השיב לו כי מקצרים מכוונתו וכו' ולמה ירצה בזה. והשיב לו הרה"מ וכי קטן בעיניך מאמר דוד המע"ה אגורה באהליך עולמים, ע"כ מס' שארית ישראל

בס' עמוד העבודה מביא בשם

מדרש שמואל. על משנת משה קבל תורה מסיני הביא שם בשם הרב ר' שם טוב בן ר' שם טוב וז"ל והרש"ט בן ר' שם טוב כתב לדעת למה לא אמר הקב"ה נתן תורה למשה או משה קבל תורה מהקב"ה, התשובה בזה למה שמשה עלה למעלת הנבואה העליונה ונתדבק שכלו עם השי"ת אז אין שם נותן ואין שם רבוי מנותן ומקבל כמו שקרה כשנתן משה התורה ליהושע כי אז היה שם רבוי מנותן ומקבל אבל כשקיבל משה את התורה נתדבק בהש"י והוא הידוע והיודע והידיעה אחד לכך אמר משה קיבל כי זאת ההשגה אין שם אלא קיבל בלבד ולא כקיבלה מאיש כדי שיהיה שם רבוי מנותן ומקבל, וזה הדבר ידוע למי שזכה בידיעת הנפשי עכ"ל מתוך דברים הללו משמע שמשה באמת לא שמע קול דברים מפי הקב"ה כלל ועיקר רק משה השיג בשכלו כל התורה בהשגה רוחניות ושכליות כשהכין את עצמו לנבואתו הנפלאה ונתלטש ונתחזק כח שכלו והשגתו עד שראה בעין שכלו כל אותיות התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל וצוויה ואזהרותיה ותוכחותיה וכל דברי הברית שבתוכה, ומ"ש שנתדבק שכלו עם השי"ת, הענין הוא כך. דע שדיבוק הרוחניים זה בזה אינו כקירוב ודיבוק הגשמיים, שדיבוק הגשמי הוא כאשר יפגוש גוף אל גוף אחר ויגעו שני הגופים זה בזה בלי הפסק אויר פנוי בין הגופים הללו זה יקרא דיבוק הגופניי, אבל דיבוק הרוחני לא כן הוא שלא יצדק בם עניני המישוש, כי הם אינם גופים ואינם תופסים מקום כלל, אבל המה שכליים פשוטים רוחניים והדיבוק שלהם הוא כשישיג וישכיל המשכיל איזה דבר שכלי בכח שכלו והשגתו, אז הדבר השכלי ההוא המושכל אל המשכיל יתדבק במשכיל דיבוק עצום וחזק ואין שם הפסק כלל ולא ריקות בין שכל המשכיל לדבר המושכל ושבו כמעט ענין אחד, ואמשול לך משל כשתשכיל איזה המצאה שכליית בתוספות בשם ר"ת שהר"ת השכיל ההמצאה ההוא בכח שכלו והשגתו. והנה קודם שתכין את שכלך להבין ולהשכיל המצאה שכליית של ר"ת לא תוכל להבין כלל ציור השכלי של ר"ת המלובשת בדברי התוספות הללו כי הציור השכלי א"א להכתב על הנייר כי השכלי הוא ענין רוחני וא"א להתגשם אבל לבוש של ציור השכלי ההוא שהם הדברים אשר הציור השכלי ההוא מוסבר על ידם זהו אפשר להכתב על הנייר ואם האדם לא יכין שכלו להבין הציור השכלי המתלבש בדברים הללו לא יבין כלל מהות הדברים הללו כי יהיו בעיניו כדברי ספר החתום ויהיו בעיניו הדברים ההם כגוף בלא נשמה כי הציור השכלי שבדברים הללו היא נשמה לאותן דברים שהציור השכלי מוסבר על ידם כי הציור השכלי הוא נותן חיות וקיום וחיזוק והמשך וקישור לדברים הללו כי זולת הציור השכלי ההוא אין המשך וקישור בדברים הללו והיו כמו דברים שיצאו מפי שוטה ומשוגע, והנה כשלא יכין האדם את שכלו להבין הציור השכלי ההוא, אז לא ידבק שכלו בשכל ר"ת ולא שכל ר"ת בשכלו אבל כשיכין האדם