קיצור מחברת הקודש תכז

יש צדיק שמדחה את הרע מעליו מכל וכל ואין לו שום מציאות אצלו מחמת שמזכך ומטהר גופו כ"כ ואינו יכול להמציא בו כלל. ויש צדיק שאין לו הזדככות כ"כ ואז יש כח ומציאות להרע להמצא אצלו ח"ו. אך מחמת יראת ה' ופחדתו ממנו ית' ועוצם גודל אהבתו להש"י ואהבת הטוב הוא בוחר בטוב ומואס ברע ומכניעו ומשעבדו תחת הקדושה, והנה ידוע דכל דבר חושק תמיד לדבק לשורשו ומקורו, ובמקום שיש לו התנשאות וחשיבות. ודבר החשוב אצל הצדיק הוא רק טוב וזה העיקר בעיניו, וכל מגמתו ורצונו הוא רק לעשות טוב ובוחר בו בכל עת ורגע. ומציאות הרע אף שנמצא אצלו מכ"מ הוא נמאס בעיניו מאוד. אבל אצל הרשע הוא להיפוך שאומר לרע טוב כו' שבוחרים תמיד ברע ומנשאים אותו כי הוא החשוב בעיניהם. והטוב הוא נמאס בעיניהם. הגם שיזדמן לפעמים שעושין איזה מעשה או ענין טוב הוא רק מההכרח או מחמת איזה פניה. והנה כשמזדמנים אלו השנים. היינו הצדיק והרשע להדדי. וזה בזה נפגשו ע"י איזה התווכחות שהצדיק מוכיח להרשע על מעשיו אשר לא טובים המה. או שמקבל הצדיק יסורים ע"י הרשע שמיצר לו. אז מתעוררים הכוחות הכמוסים אצל כ"א. היינו הטוב שכמוס וגנוז בתוך הרשע שרואה ומבין האיך הוא נבזה ונמאס בעיני הרשע ואינו משגיח עליו. והאיך הוא יהיה חשוב ויקר בעיני הצדיק. אז מאוד הוא נכסף ומתאוה וחושק לידבק בשורשו, ר"ל בטוב שיש בהצדיק כי רב הוא. ואז נעשה הטוב שיש בהצדיק כאבן השואבת ושואב אליו כל טוב שנמצא בהרשע. וכן מיעוטא דמיעוטא מהרע שנמצא בהצדיק כשרואה ומבין האיך הוא נבזה ונמאס מאוד בעיני הצדיק, והאיך יהיה מנושא ומרומם וחשוב בעיני הרשע. אז מיד הוא נמשך ויוצא מהצדיק המוכיח להרשע ואינו שומע לו ונדבק בהרשע שהוא שורשו ושם קנה מקומו. ומה לו להיות מעונה ואסור בזיקים אצל הצדיק שמכניעו בכל עת ורגע מכיון שהשיג ומצא מקום הטוב ויפה לו, ויהיה שם בחשיבות מיד הוא נמשך אחריו. כי מקורו ושורשו וכל מין נמשך אחר מינו. וזינא בתר זינא, נמצא הטוב שים בהרשע נחלץ ויוצא ממנו ונמשך אל הצדיק ונדבק בשורשו הטוב, והרע שאצל הצדיק יוצא ממנו ונמשך לתוך הרשע ונדבק לשורשו. וזה היה כוונת שעיר המשתלח שהיו שולחין הכנ"י כל העונות וחלקי הרע שהיו בהם אל המדברה למקורו ושורשו, ואז הרע נמשך אל מקורו וקובעין לו שם דוכתא בתהומא רבה אל ארץ גזירה, כי הרע אף שנדחה ממקום שהיה שם צריך ליתן לו מקום חנייתו. וכמ"כ כשהצדיק מוכיח להרשע ואינו שומע לו. אז מצא הרע שאצל הצדיק מקום ללין, והרע קובע מקומו אצל הרשע, וקנה שם מקומו. כי הוא מקורו ושורשו. ובזה תבין כוונת הגמרא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. לא זכה נוטל חלקו וחלקו חבירו בגיהנם. כיון דהטוב יש לו שורש בעולם העליון בעוה"ב א"כ כיון שהטוב נמשך למטה להצדיק. ממילא גם הרוחניות הטוב שבעוה"ב נמשך אליו. וחלק הרע שאצל הצדיק עם חלקו בגיהנם נמשך להרשע ומענישין אותו גם על הרע של הצדיק כיון שבחר בו, אך באמת גם ענוש לצדיק לא טוב, שהצדיק אינו רוצה שע"י יענש הרשע ויירש גיהנם כפלים בכל חטאותיו, וזהו שהבטיחו הש"י להנביא שהזהירו והוכיח את הרשעים שלא יירא ויפחד פן ואולי לא יטו אזנם לדבריו ולא יקבלו מוסריו ויהיו מזידין ואז יקבלו עונש ע"י וכנ"ל. ע"כ הבטיחו הש"י שהגם שלא ישמע למוסרו ואז בוודאי יקבל הרשע עונש לא ימות עבור עונו של הצדיק רק הרשע בעונו ימות ולא יענש ע"י הצדיק כי יהיה די לו בשלו, ואתה את נפשך הצלת, ר"ל שאתה הפרשת והבדלת חלק הרע מנפשך ונמשך אחר הרע שבתוך הרשע ואתה תזכה לחלק חבירך שבג"ע שהטוב שבו הוא נמשך אצלך כי הוא מקורו ושורשו. וא"כ גם חלק הטוב הרוחני שלו ג"כ נמשך אצלך ותטול חלקו בג"ע, וכנ"ל

ומעתה יובנו דברי המדרש ויקח קרח שלקח