קיצור מחברת הקודש תכד

כל הנביאים כמארז"ל ע"פ ויקצוף משה על פקודי החיל. ואע"פ שנתכעס על דבר מצוה וז"ס טורף נפשו באפו, כי האדם טורף נפשו ועושה אותה טרפה וממיתה בעת כעסו ואפו והוא טורפה ומשליכה ממנו, ואעפ"י שעושה אדם תיקונים לנפשו ומצות רבות הכל נאבדין ממנו לגמרי כי נאבד ממנו אותה הנשמה ובא אחרת במקומה, וצריך לחזור ולתקן כבתחלה, וכן בכל פעם ופעם שכועס נמצא כי כל הכועס אין לו תקנה כי הוא תמיד ככלב שב אל קיאו. ואם היתה מתעברת בו איזה נשמה קדושה לסייעו גם היא מסתלקת וע"ז ג"כ נאמר טורף באפו. ולא יוכל להשיג שום השגה מי שהוא בעל כעס כי הוא בונה וסותר בכל עת מה שבנה. אך שאר עבירות אינה טורפה ועוקרת הנפש רק פוגם אותה ונשארת פגומה. ובתיקון יחוד לאותה עבירה יוסר הפגם ההוא, אך הכעסן צריך תיקונים וכוונות רבות לחזור ולהביאה אחר שנטרפה וכאלו אין לו תקנה כפי בחי' מציאות ענין הכעס, לכן צריך ליזהר הרבה מכעס אפי' על דבר מצוה, וכמה פעמים הוכיח אותי מורי על שהייתי כועס על אחי שהייתי לומד עמו ולא הי' לומד כרצוני אפי' בזה הי' מוכיח אותי מאד

מובא שם בשער היחודים תיקונים על הכעס באריכות ע"ש, ומביא שם בסוף, עוד תיקון על כעס. הנה הכעס גימ' כמנין כנף שהוא שם אהי' דההי"ן. וד' כנפות בציצית. וד' פעמים כנף גימ' כמנין ציצית והנה אמרו בק"ש שצריך לשום ארבע ציצית נגד החזה, והנה שם בחזה דז"א מתגלים החסדים כנודע ולכן בעוד שהציצית שם בחזה יכולין למתק הכעס כמנין הכנף על ידי החסדים המתגלים שם בחזה אשר עתה הכנפות נתונות שם, ויכוין בחסדים הממתקים הכנפות וכל כנף כמנין כעס. וטוב הוא לכוין בשם אהי' דההי"ן שגימ' ג"כ כעס. עוד תיקון לבטל הכעס יטבול ויכוין כי מקוה גימ' קנ"א וגימ' ג"כ כע"ס וע"י טבילה בכוונות הנ"ל יתבטל ממנו הכעס אם לא יכול על צד בחירתו. ויטבול ב' פעמים בשבוע ביום ג' וביום ו'. עכ"ל

יחוד זה מובא בשער היחודים והוא משובש מאוד ומצאתי אותו יחוד כתוב בכתב יד של מהרנ"ש שפירא זללה"ה ושם כתוב היטב וז"ל

יחוד ונלע"ד שהוא על עון משכב זכר, יו"ד ה"י וי"ו ה"י אל"ף ה"י יו"ד ה"י בגי' רג"ל ובגי' זכו"ר. וצריך לכוין בהם על מנין האותיות בימים שמתענה בהם ולכוין בזה השם מצמצית והניקוד מן ביום ההוא יגלח אדנ"י בתער השכירה בעברי וזה הניקוד בגי' פ"ו כמנין אלהי"ם, והשם בגי' תע"ר כמנין אדנ"י במילוי, וז"ס יגלח אדנ"י בתע"ר שהוא הפשוט עם המילוי, והנה פ"ו של אלהי"ם דניקוד. וס"ה דאדנ"י של האותיות. הרי קנ"א, והנה השם גי' תע"ר. והנה מ"צ של השם גי' ק"ל שהם ה' הויות, ומ"צ השני בגי' ק"ל ה' הויות אחרות שהם תרין עיטרין של או"א לזווג הה' חסדים דאבא עם הה' גבורות דאימא. כי מעיקרא תעה בה בסוד תועבה תועה אתה בה כי הוריד את התבונה עד רגל זעיר דכורא זכור וצריך להחזירה למעלה כדי לזווגה עם בעלה תחת מה שהפרידה ות"י של השם הוא כי צריך להמשיך אליה מן רישא דאריך ת"י שהוא בגי' קדוש כי היו"ד הוא העשר אותיות דשם ע"ב דיודי"ן והת' הן הד' יודי"ן כל א' כלולה מעשר הם ת' ושם זה ברישא דאריך ולכן מספרו גדול. וצריך להאיר בה משם זה כדי לזווגה עם אבא. ולכן היה בית ראשון קיים ת"י שנה, כי בית ראשון היא אימא ה' עילאה שהאיר בה ת"י הנזכר, ובכל יום ששי שני אל התענית. נלע"ד חיים פי' שהיה מתענה שני ימים רצופים חמישי וששי, וז"ש בכל יום ששי שני לתענית צריך להיות נגד פניו כל היום שם זה יגביהי"ה ויוצא מן י' של אנ"א בכ"ח גדול"ת ימינ"ך תתי"ר צרור"ה, פי' כי א' אדירירון, ב' ביהרירו"ן, גיהרירו"ן, ואות