קיצור מחברת הקודש תכג

המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק וכו' שמא הרהר בתשובה, נמצא אע"פ שהוא רשע גמור נעשה צדיק גמור בהרהור תשובה. וז"ש זכה. פי' הצדיק על ידי מעשיו נוטל חלקו וחלק זרו. פי' הרשע שהרהר בתשובה ונעשה צדיק כמוהו באותו רגע וזהו חבירו דקאמר וגם תיכף כשהרהר בתשובה נגזר ליתן לו חלק בג"ע ועכשיו שחזר לסורו ניתן חלקו להצדיק שהביאו לידי הרהור תשובה ומשלו ניתן לו לכן הוא מדה שיתן לו ולא לאחר, וכך הוא להיפוך הרשע ע"י חטאו מביא את הצדיק לידי הרהור עבירה ונעשה הצדיק חבירו של הרשע ונגזר עליו להיות לו חלק בגיהנם ואח"כ חזר הצדיק לתמותו והחזיק בצדקו. נוטל הרשע חלקו בגיהנם שהביאו לידי הרהור עבירה וכפעלו ישולם לו וכך היא המדה

הבא לטהר מסייעין אותו, וי"ל כי הנה אנו רואים אדם הבא לטהר את עצמו דהיינו שרוצה להתפלל לפניו יתברך ועושה הכנה גדולה לזה ובעומדו להתפלל בתוך עיקר כוונתו באמצע התפלה באה לו מ"ז והיכן הוא הסיוע לזה מלמעלה, אך האחת הוא כי אדרבה זהו הסיוע שלו, שהש"י שולח זאת לאדם בכדי להעלותה לשורשה כגון שבא לו מ"ז מאהבה רעה או מיראה רעה וכיוצא בזה והוא מדחה המחשבה הרעה ההיא ומדבק א"ע באהבה או ביראה דלעילא ומסיים תפלתו בהתלהבות יותר גדולה ובזה יק ניצוצות מהקליפה. וזהו הסיוע שמסייעין אותו, וזהו פי' הפסוק. וזרח השמש. ר"ל שהאדם עומד להתפלל בהתלהבות וזרח לו השמש ואח"כ פתאום באמצע התפלה ובא השמש שאבד התלהבות שבא לו מ"ז, ולמה הוא כך לזה אמר הטעם אל מקומו שואף ר"ל שואף הוא לשון ניתוק כמו שף מדוכתיה ר"ל השי"ת מזמין לו כדי שיהיה אדם זה שואף אל מקומו פי' שיוציא הניצוצות ויחזירם למקומם לשורשם בקדושה. וזהו שאמר זורח הוא שם

הלואי שיהיה מורא שמים כמורא ב"ו וכו' הלואי הוא לשון חיבור ודמיון דבר לדבר כלומר תדמו מורא שמים למורא בשר ודם, למשל כשישן ובא רבו והקיץ אותו בידו מיד הוא נרתע ונזדעזע לפניו, ומכש"כ כשהשי"ת מקיצו משנתו שהוא בחצות הלילה כידוע. ע"כ מס' אור תורה מהרב המגיד ממעזריטש זללה"ה

מס' שער היחודים

סוד התענית הוא דומה לקרבן, והענין הוא כי אעפ"י שמצינו שהאכילה כשאדם מכוין כהוגן, גדולה עד מאוד, עכ"ז הארתה היא מתתא לעילא כדמות תחלת קרבן. אך התענית הוא בסיום ענין קרבן והוא מעילא לתתא, והוא כי הנה הקרבן מתחלה עולה מתתא לעילא ועולה העשן וריח ניחוח מעשיה ליצירה עד א"י, וכן הוא סוד האכילה של אדם שעולה הנאת אכילה ההיא ואותן הכוונות מתתא לעילא, כי מן הכבד עולה ללב ומהלב למוח שהוא עליון שבאדם, אמנם סוד הקרבן שאחר שעולה ריח ניחוח למעלה אז יורד שפע רב וגדול מעילא לתתא אדרבה המוח משלח עד סוף המדרגות, וז"ס התענית כי ביום התענית אין האכילה עולה ממטה למעלה, אדרבא המוח משלח המזון מלמעלה מן מוח ללב ואח"כ אל כל האיברים מאותו מזון הרוחני שהוא חלק של המוח משם הוא מחלק אח"כ מזון ומוריד לכל האיברים ומשם ניזונים ביום התענית, וזה הכוונה צריך המתענה שיכוין. אמנם סוד התענית להעלות למעלה איזה רוח או נפש מאיזה צדיק או אם בא ח"ו גלגול אביו ואמו וקרוביו בבשר או בפירות ואכל אותן ומתענה שיעלה אותם למעלה בתעניתו

בענין הכעס מורי זלה"ה הי' מקפיד מאוד על ענין הכעס יותר מכל שאר עבירות, ונתן טעם לדבריו. כי הלא שאר כל עבירות אינן מחליפין הנשמה כמו הכעס והענין כי כאשר יכעוס האדם יסתלק ממנו הנשמה טהורה אשר בו ונכנס בו נפש מצד חיצונית, ולטעם זה כל הכועס נבואתו וחכמתו מסתלקת ממנו ואף אם יהי' חכם גדול וחסיד, כי מי לנו גדול ממשה רבן של