קיצור מחברת הקודש תג

משועבדים אליו. וידוע לשיש ח"ו פגם למעלה על ידי עון הדור כוחות עליונים מסתלקים למעלה כדי שלא ינקו מהם החיצונים כמ"ש בטעם היות ז"א בעל ו"ק לבד ולא עשר שלימים רק אחר התיקון. והנה בזמן ההוא ז"א חזר לקדמותו הראשון להיות ג' כלולין בג' וזה נקרא עיבור א' והיה תוך בטן אימא עלאה ולא היה מתגלה לחוץ והנה בהיותו בחוץ נה"י דאימא הן מוחין לו בגדלותו,. אמנם בקטנותו או בימי עיבור א' דג' כלולין בג' ודאי שיש לו מוחין מנה"י דאימא רק שהם בבחינת חיצוניות לבד כנודע נמצא כי אף בהיות ג' כלולין בג' בבטן אמו. ה"ל מוחין דחיצוניות נה"י דאימא. ואף כל המוחין בפרט החו"ג דדעת שבו היה תלוי הגלות. כולם היו מסתלקין ממנו ולא היו מאירים בו רק חיצוניות הלבוש דיסוד אי' לבד. וזה כי כבר נודע כי דעת הוא ה"ח וה"ג. נמצא כי יסוד דבינה הוא כולל ומלביש אותן העשרה בחי' הנזכר. ובהכרח יהיה בלבוש הזה גם כן מציאות עשר. ולפי שהבינה היא סוד שם אהי"ה ובפרט בהיות בה עיבור א' אז שם אהי"ה הוי לבוש לחו"ג אמנם בהיותו ג' בג' אין מאיר בדעת ז"א רק י' לבושים אלו שהם י' שמות אהי"ה: מבוא השערים פ' ט"ו וז"ל דע כי אין זה אלא בתחי' אצילות אמנם אחר שכבר בפ"א נכנסו בו מוחין דאימא אע"פ שאח"כ מחמת פגם התחתונים חזר ז"א לבחי' עיבור א' כמו בגלות מצרים ובעת חורבן בית המקדש כנודע אין בחי' היניקה מסתלקת ממנו וכל שם אלהים נשאר שם רק ב' אותיות י"ה אין מגלים הארתם ויושבים סתומים ואין מגלה רק אותיות אלם וז"ס נאלמתי דומיה החשיתי מטוב כי אז נשארתי אלם. אך שני אותיות י"ה הם דוממים וזהו דומיה דום י"ה אך לא נסתלקו לגמרי ואח"כ ע"י תפלתינו אנו ממשיכים גם מוחין דגדלות לצורך שעה כמ"ש בכוונת ק"ש כי ו"ק דיניקה לעולם אין חסרים ממנו עכ"ל. וטעם הדבר כי בזמן הבית היו הרחמים מתרבים והיה זיווג תמידי כי אז הוה ז"א בבחי' מוחין של רחמים גמורים בעיבור שני ואין זיווג אלא ע"י המוחין. אך כאשר נסתלקו ממנו המוחין דרחמים ולא די אלא אף רוחין דקטנות דיניקה שאינם דינין גמורים גם הם נסתלקו ולא נשאר בו רק מוחין דעיבור שהם דינין גמורים אז נחרב הבית בעו"ה ובאותו רגע חזר ז"א לבחינת ג' כלולין בג' דומ' כעת היותו בבריאת עולם ובגלות מצרים אך אחר שנחרב חזרו בו מוחין דיניקה לבד ואז הוא סוד הגלות ואינו כ"כ ריתחא כמו בעת החרבן כי אין כ"כ דינין כי ו"ק מתגלים בו תמיד ואחר כך ע"י תפלתינו אנו ממשיכין גם מוחין דגדלות לצורך השעה כנ"ל. ע"ש באריכות

מהר"ן זללה"ה הנה ע"פ מ"ש הרב זללה"ה דאיתגליא אי' עלאה בתתאה ובתתאה נפק המכות לכן צ"ל עשרה מכות על כוס שני הרומזת לבינה שמשם יצאו המכות ונתלבשו במלכות והכה אותן לכן בהגיע אל עשר מכות צריך להביא לפניו כלי שבור שהוא פגום שהוא רמז כנגד ארור. וצריך לשפוך עם הכוס בכל מכה ומכה מעט יין בכלי הפגום ולא כיש נוהגין לטבול האצבע בכוס וזורקין לחוץ עם האצבע אלא שצריך לשפוך דוקא עם הכוס עצמו להורות שהכוס רמז למלכות ועם כח בינה המלובש בתוכה היא שופכת הזעם וחרון אף שהוא הזוהמא של דם נדות שנתקבצה בבטנה כל זמן גלות מצרים עתה שופך אותה אל הקליפות ובזה מטהרת עצמה מטומאתה כדי לזווג עם בעלה בסוד ונקתה ונזרעה זרע ואחר שפסקה מזובה דם נידות נשאר בה דם טהור שהוא סוד יין המשמח שנתהפך אח"כ לחלב. לכן ג"כ מה שנשאר תוך הכום מן היין אין ראוי לשפוך אותו אלא אדרבה צריך למלאות יין אחר כדי שיהיה מלא בסוד כוס מלא להורות שנכנס לתוכו יין חדש גבורות חדשים לתיקון פרצופה כנודע והבן זה

מהאר"י ז"ל סוד כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בימי העומר ענינם. הנה ענין העומר כבר נתבאר שהם ימי דינין שהם סוד ש"ך דינין ובאלו הימים עדיין אין בז"א רק מוחין דקטנות לכן מתו כ"ד אלף