קיצור מחברת הקודש שצה

להיותם חולים שיצאו ממצרים ואחר היותם בריאים וטובים לא יזיק להם אף אם יאכלו חמץ לכן צריך לבחור לשמור מאד מיצה"ר עד שיהיה בן כ' שנה. וכ"ת מה דין יש עליו:

בזמן ההוא והלא אנו רואים כמה שמתו בשנים הללו והלא אין מיתה על עון אביהם שכבר גדלו ויצאו מרשות אביהם וגם על עונותיהם אין דין מלמעלה עד כ' שנה. אלא שהוא יתברך כיון שרואה שאינו הולך בדרך טובה מסלק השגחתו ממנו ומיד פוגע בו מדה"ד כיון שהוא עומד בלי שמירה. וע"ז נאמר ויש נספה בלא משפט שלא דנו אותו לזה אמר ליה יצר טוב אל יצה"ר מכרה לי כיום את בכרתך כיום הזה שנכנסתי בגוף ואני מלך מכרה לי את בכרתך שאהיה אני גובר בגוף הזה, ואמר ליה היצה"ר אני הולך למות כי כל הנאותיו לתענוגי עוה"ז ורשעים מיתתם קרויה מיתה לא כן הצדיק שהולך לחיות חיי עוה"ב א"כ מה הנאה יש לי בהשתמר בגוף הזה להשמידו ולמה זה לי בכורה א"כ אני אומר אני הולך למות כי אין לאדם לנוח בעוה"ז כי הולך אדם לעולם ונוסע לבית עולמו כמו שהולך מעיר לעיר. א"נ בערמה השיב לו יצה"ר שהרי אני חלש כמת ואין בי כח עוד להתגבר על הגוף כי אתה הכנעת ושברת כוחי בסיגופך ובעסק התורה ומה לי עוד כח לשלוט בגופך ולזה אומר ולמה זה לי בכורה וכל זה בערמה כמו שעשה שועל לבעל הפרדס שהראה עצמו כאילו הוא מת כדי שלא יהרגנו וכן אמרו יועצי הזקנים לרחבעם בן שלמה אם היה תהיה עבד לעם הזה תמלוך עליהם. ויצ"ט גם הוא רמאי יותר כמ"ש יעקב לרחל כי אחי אביה הוא ברמאות לכן א"ל השבע לי וישבע. ואם האדם רוצה שיצר טוב תשלוט בו ואע"פ שיצר הרע שאל ממנו מאכל הרבה דרך הלעטה מכל מקום יעקב שהוא יצר טוב אינו נותן לו אלא מעט מעט כדי שלא יחזור לסורו ויתגבר עליו מתוך אכילה מרובה, אלא צדיק אוכל לשובע נפשו נתן לו לחם ונזיד עדשים ויאכל דרך אכילה ולא דרך הלעטה. ואחר שהוא בן כ' שנים צריך שיסגל מצות ומעשים טובים וז"ס וספרתם לכם חמשים יום להשלים ע' שנה שהאדם חי בזה העולם כמ"ש ימי שנותינו שבעים שנה ואחר הע' תבא בכלח אלי קבר ואז והקרבת מנחה חדשה שאם הוא צדיק, מיכאל השר הגדול מקריב את נשמתו לפני ה', וז"ש שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה חרמ"ש גימט' מלאך המות כי אחר שהוא בן כ' כבר דנים אותו בב"ד של מעלה ואז מתחיל מלאך המות לשלוט בו לכן אמר חרמש ולא אמר מגל. ואמר בקמה לפי שהוא בן כ' שנה כבר עמד בקומתו ואינו גדול בקומה יותר ואז תחל לספור שבעה שבועות אחר כך עד תשלום הנ' שנה להשלים הע' שנה ואח"כ ועשית חג שבועות חג שבועות תעשה לך לה' אלהיך עם נדבת ידך אשר תתן ולא אמר נדבת לבך עם היות שנדבה היא בלב אלא לרמז שצריך אדם להרגיל עצמו כל כך במעשה הצדקה עד שהיד עצמה תהיה מורגלת בה וכמו שאמר הילל בשמחת בית השואבה אם אני כאן הכל כאן כי הילל היה זקן מאוד לכן הזכיר בגמרא בלשון זקנה וזקן שאינו יכול לעלות ברגלו פטור מן הראיה לזה אמר הילל אף שאני זקן מאוד ופטור מן הראיה אף עפ"כ אני מצטער עצמי כדי שיבאו כל ישראל וילמדו ק"ו ממני מה הילל שהוא זקן והוא פטור ממצוה זו עכ"ז הוא מצטער עצמו ועולה כ"ש מי שיכול לעלות וז"ש הכל כאן. ואם אין אני כאן. ילפי מקלקלתא וילמדו ממני ולא יאמרו שאני פטור ולא ילמדו משאר חכמים העולים דלא ילפי מתקנתא. וכ"ת איך אני יכול לעלות אחר שאני זקן בן ק"כ שנה לזה אמר למקום שאני רוצה רגלי מוליכות אותי שהם מורגלים לעשות רצון קונם כעין וישא יעקב רגליו ברצונו הטוב נעשה קל ללכת. ואחר כ"ז בא חג הסוכות שהוא אחר המות והם החופות שעושין אל הנשמה בג"ע. וז"ש באספכם את תבואת הארץ היינו התורה והמצות אשר סגל בעודו בעוה"ז. אז תחוגו את חג ה' בג"ע שבעת ימים הראשונים כי הצדיקים אף באותן הימים יש להם שמחה וז"ש ביום הראשון