קיצור מחברת הקודש שפ

חייב במעשר. התורמסים מתוקי' גמר מלאכתן ביד ישראל וחייבים במעשר. השומשמין החיים פטורים ממעשר כשעושין שמן על ידי עו"ג. אך עתה נגמר ע"י ישראל חייבים במעשר

בענין הדבש הנעשה מתירוש המבושל של ענבים לא היה מורי ז"ל נמנע מלאוכלו אף אם היו העושים אותו חשודים עליו. ונלע"ד הטעם שהיה מיקל לפי שאין ניסוך באומת ישמעאלים ודי שלא לאוכלו בודאי שלהם אך בספיקו היה מתיר. צריך לפרוש עצמו מבשר ויין כל ימי השבוע כדי שלא לבא לידי חטא אפילו בשוגג. פעם אחת שתיתי יין עם כופר א' שעשה תשובה והראה לי במצחי ששתיתי יין נסך וספרתי לו המעשה ואמר לי עכ"ז צריך תיקון ואז נתן לי תיקון. מהרח"ו ז"ל ישתו יין נסיכם ר"ת יין וס"ת גימט' צו ואין צו אלא ע"ז מכאן רמז יין נסך מן התורה שכל השותה יין נסך לסוף עובד עבודה זרה

שבת בשבת תשלים. הכוונה שצריך להשלים מסכת שבת כולה בשבת מפני שהם כ"ד תכשיטי כלה. והנה אחר אכילתך תקרא איזה פרקים ממסכת שבת. וטוב לומר שמונה פרקים הראשונים בליל שבת. וח' פרקים שנים בשבת שחרית. ושמנה פרקים שלישים במנחה שהם כ"ד תכשיטי כלה. ובמ"א כתוב קודם ברכת המזון יקרא ארבעה פרקים דשבת אחר שיאמר הפזמון של שבת וכל זה קודם מים אחרונים. ואח"כ יטול ידיו ואחר כך יאמר הפסוקים והמזמורים כמ"ש בע"ה. אך מורי ז"ל תיקן ג' פזמונים א' לליל שבת וא' לבוקר וא' לערב והיה קורא ד' פרקים ראשונים דשבת בליל שבת ובשחרית ד' פרקים שניים ובמנחה ד' פרקים וכל זה נגד ד' אותיות הוי"ה או שם אדנ"י ואיני זוכר איזה מהם. ופעמים לא היה קורא אלא פרק א' לבד כשהיה מתעסק בד"ת על השלחן לא היה קורא כי אם פרק א' ויאמר פזמונים מהאר"י ז"ל בליל שבת אזמר בשבחין וכו' למבצע על רפתא וכו' ויטול ידיו למים אחרונים ויאמר ידי אסחי כו' ויאמר המזמור והפסוקים ובה"מ תיכף בלי הפסקה. ובשחרית דשבת יאמר אסדר לסעודתא כו' למבצע כו' ויטול ידיו ויאמר ידי אסחי כו' ויברך בהמ"ז תיכף בלי הפסקה. לסעודה ג' דז"א יאמר בני היכלא וכו' לחן אלהי עוז תהלתי. ויאמר למבצע וכו' ויטול ידיו ויאמר ידי אסחי כו' ויברך בה"מ תיכף בלי הפסקה

סוד מים אחרונים כבר ידעת כי ס"א קאים על פתורא וצריך אדם ליזהר בזה מאוד כי אז יכול לשלוט עליו יותר משאר זמנים: וכשיש זימון בג' אז אין כ"כ חשש כי ע"י בה"מ מסתלק משם אך כשאדם יחידי אז צריך כוונה גדולה עד מאד לסלק מעליו הס"א לכן צריך לכוין עד מאוד בבהמ"ז והנה ביותר צריך לנהוג במים אחרונים בהיותו לבדו כדי שלא יקטרג עליו הס"א וע"י מתנה זו שהוא מים אחרונים מסתלק משם

מהר"ן ז"ל נלע"ד נתן שז"ס הפסוק ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ר"ל מים שבא מן הידים הוא נתן יעקב כח לעשו ויהיה שולט בהם ובזה יסתלק ממנו וז"ס ר"ת מנחה לעשו אחיו לעשו מים אחרונים. אמנם על כל זה עתה הוא אורח ואם לא יכוין נעשה אח"כ בעל הבית לכן צריך לכוין כוונה גדולה במים אחרונים ובבה"מ ובהיותו יחידי צריך ליזהר ביותר. עוד שם ע"פ סוד כוונות באורך

טוב לומר פסוק זה. זה חלק אדם רש"ע מאלהי"ם ונחלת אמרו מאל. חלק אדם רשע ר"ת אחר וגם עם ז' דזה גימ' רי"ו וס"ת גימט' עמק"ה גימ' יר"ה וכולם יחד גימ' ה"פ אלהי"ם ע"ה. ומים אחרונים הם חובה אף ע"פ שהידים אינם מזוהמות ואפילו לא אכל רק פת חרבה לבד כי הקליפה המסמא היא נדבקת במלח וכשאנו ממתיקים המל"ח בלח"ם היא נבדלת משם ונדבקת בידים רי שלחן אותיות לנחש ואי לא זכה נעשה לו סם המות ונהפך השלחן לנחש. ואם זכה נעשה לו סם חיים ונהפך מנחש לשלחן שמכפר. והוא גימ' צדק"ה צד"ק ובשעה שמכניס עניים לביתו ומאכילם ומשקם מייחד צדק"ה עם צד"ק ועם זה שפחה בישא ערקת מתמן וחמשה אצבעות ידים הם ה' הויו"ת בגימט' עי"ן