כתבי קודש מה

ושמיטה משמט ונ"מ לענין שורף שבא א' ושרף את שטרו קודם שמיטה, ואיתא בב"ק זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דא"ל מנא תבירא אבר, ופי' שם בתוס' דדווקא דזרק כלי אבל זרק חץ להכלי ובא ושברו במקל חייב מ"ט דבזריקת כלי עביד מעשה בגוף הכלי ובא החיוב מיד שזרק הכלי אבל הכא שזרק חץ לא עבוד מעשה בגוף הכלי והחיוב לא בא אלא עד שבא להכלי וזה ששברו במקל הי' החיוב שלו קודם עיי"ש, והכא שאבד המשכון הו"ל כזורק חץ וחייב השורף והעדים לא היו מפסידים בעדותם אלא מה ששוה יותר שטר משלושים יום בין שטר מעשר שנים ודו"ק

חולין

(דף י"א) רב מרי אמר אתיא ממכה אביו ואמו דאזלינן בתר רובא דדילמא לאו אביו הוא ש"מ דאזלינן בתר רובא ופריך דילמא כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים עיי"ש וכתבו התוס' ועוד הוי מצו למידק דילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת ופי' מהרש"א דלפי קושיות הגמ' נמי הוי מצי למידק קושיא זו אלא דלפי תירוצי דגמ' קשה קושיא זו ותירץ דלפי תירוצא דגמ' צ"ל דליכא חזקה להעמיד האם בחזקת צדקת דדלמא נאנסה, וקשה דלפי קושיא דגמרא נמי לא קשה מידי קושיא זו משום דדילמא נאנסה, ויש ליישב דבשלמא לפי קושיא דגמרא דפריך דילמא שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים לא אזלינן בתר רובא אכל זה לא אמרינן דאפי' היו חבושים נמי נאנסה מש"ה לא מצ' להקשות קושיא זו אבל לפי תירוצא דגמרא דאפי' היו חבושים אין אפוטרופס לעריות וקשה קושיא זו דילמא משום חזקה ותירץ מהרש"א דליכא לומר זה החזקה משום דדילמא נאנסה אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא ודו"ק

בבא מציעא

ריש פרק המפקיד אמר רחב"א אמרי' לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם ושם אמר ר"ה משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו וכו', והתם דעת הרא"ש בפסקיו דר"ה קאי על רחב"א דבהריני משלם אם לא נשבע שאינו ברשותו ל"ק הכפל דחיישינן שמא עיניו נתן בה אבל אם שילם ממש קונה הכפל אף שלא נשבע שאינו ברשותו, והפוסקים נלאו למצוא טעם וחוליק בזה, והנ"ל בזה דלכאורה קשה דאם חיישינן שמא עיניו נתן בה א"כ לא נגנב ומאי כפל איכא ואם נאסר דנגנב א"כ ל"ש עיניו נתן בה כיון דבאמת נגנב וא"כ כיון דעיניו נתן בה מתחילה נתחייב אח"כ בכל אחריות ונעשה כל הנאה שלו ואנן קיי"ל לקמן גבי שואל דכיון דכל הנאה שלו ל"מ הרינו משלם לענין הכפל רק בשילם ממש משום דהיכי דכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני לי' כפילא, וא"כ שפיר קאמר הרא"ש דבשילם קונה הכפל אף שלא נשבע שאיני ברשותו דממ"נ אם לא נגנב הרי ליכא כפילא ואם נגנב אף שנגנב אחר שנתן