כתבי קודש לד

מותרות והקשה מהרש"א האיך מייתי תוספתא שהוא נגד סברת ר"ת ותי' מהרש"א דמתוספתא קשה באמת לר"ת

ויש לומר לתרץ דר"ת מפרש הכי דקשה לר"ת דאיתא בתוספתא דשבועות הבאי מותרות ובגמ' דנדרים איתא דשבועות הבאים אסורים וע"ז מפרש ר"ת דצ"ל דיש חילוק בין שבועות הבאי דאם נשבע שבועה שהוא לבטלה הוי שבועת הבאי ומותרות אבל היכא דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי עובר משום שבועות שוא ומתורץ קושיות מהרש"א וק"ל

(דף הנ"ל ע"ב) בתוס' ד"ה כי היכא דלא להוי כפרה וכו' וא"ת ואותן חרמות שאנו אומרין על דעת המקום ומתירין אותם, ויש לומר לתרץ קושיתם דוודאי אמרינן בחרמות על ועת המקום דעתינו עליו דאם מתירין לחרמות אלה יסכים הקב"ה עמנו אבל התם דעתו של הקב"ה הוי דלא תהוי כפרה לשבועותייהו ודו"ק

פרק שבועות העדות. במתני' שבועות העדות אינו נוהגת בנשים, ואמרתי דתרומות הדשן פסק דבמקומות דלא שכיח אנשים אפי' נשים כשרים לעדות ומייתי ראי' מגמ' דבהנזיקין אמרינן בגמ' דל"ש מי שעמד בהנזיקין אלא עבדים ונכרים וה"א דהם כשרים לעדות בנזיקין וקמ"ל ואפ"ה פסולים לעדות ומפרש הגמ' צריכא ואי תני נכרים ה"א דווקא נכרים פסולים לעדות משום דאינם בני ברית אבל עבדים דהם בני ברית, ואי תני עבדים ה"א דווקא עבדים פסולין משום דאינם בני חורין אבל נכרי דהוא בן חורין ויהי' כשר להעיד מש"ה צריכי עבדים ונכרים דפסולים אבל בנשים דשייך שניהם בני ברית ובן חורין מש"ה פסק הת"ה דכשרים להעיד היכא דליכא שכיחא אנשים אלא נשים, יש להקשות לפ"ז למה אינה נוהגת בנשים שבועות העדות כיון דאשכחן דנשים כשרים להעד, וצ"ל דהא דת"ה פסק דנשים כשרים לעדות כנ"ל דוקא מצד המנהג אבל מדינא נשים פסולות בכ"מ ודו"ק

דף הנ"ל במתני' ברחוקים ולא בקרובים, ויש להקשות בתשובות הרא"ש דפסק מיגו במ"ע לא אמרינן אפי' היכא דעדים פסולין הן ל"א דנאמן פרעתי במיגו דלהד"ם דאינו יכול להעיד נגד העדים בדבר הזה דשאר אנשים אסורים דעדי אמת רק עדותן פסולין מחמת שהן קרובים וא"כ ל"א מיגו במקום הזה וא"ב למה מפרש מתני' דשבועות העדות אינה נוהגת בקרובין הא מוציא ממון על פיהם דלא אמרינן מיגו במקום עדותן וצ"ע ודו"ק

משנה אינה נוהגת אלא בראוין להעיד ופריך הגמ' לקמן לאפוקי מאי וי"ל דמתניתן צריך לאשמועינן דין זה דזהו פסקינן דקרוב פסול לעדות אבל אם אמר צד שכנגדו דמרוצה בעדות של זה ומכשיר לעדות כשר לעדות וא"כ בנידון זה מצד שכנגדו מכשיר לקרוב והי' חייב קרבן שבועה דיכול להיות דכשר לעדות כנ"ל, וצ"ל דקרוב יכול לומר מדין תורה אני פסול לעדות רק אתם מכשירין משום זה אני לא מחייב קרבן שבועה, ודין זה צריך מתניתין לאשמעינן ואינה נוהגת שבועות עדות אלא בראוין להעיד