כתבי קודש לה

מד"א אבל היכא דפסולין מדין תורה בנידון הנ"ל רק צד שכנגדו מכשיר בזה איני חייב קרבן ודו"ק

בגמ' מנה"מ דת"ר ועמדו שני אנשים בעדים הכ' מדבר, והק' התוס' לעיל (דף כ"ט) בד"ה שבועת עדות וכו' והקשה תוס' בפרק מי שהיה נפקא לן מועמדו שני אנשים וכו' וא"כ האיך שפטה דבורה את ישראל, ובל"ז לא הי' יכול תוס' להקשות הא אמרינן כל הכשר לדין כשר נמי לעדות ואשה פסולה להעיד פסולה נמי לדין וא"כ האיך שפטה דבורה את ישראל די"ל דאשה פסולה להעיד מדרבנן ובדבורה סמכינן אדין תורה אבל השתא אמרינן דאשה פסולה לעדות מדאורייתא והקשה תוס' שפיר ותי' תוס' דמקבלין אותה עליהם, ויש לומר דפי' התוס' מתורץ תוס' במגילה דאי' התם והיא יושבת תחת תומר דבורה משום חשד ומפרש תוס' בשעה שבני אדם באין לדון, והקשו העולם מאי בעי תוס' בזה ותי' העולם האיך שייך יחוד ואי' בגמ' כשבאין לדין יהיו בעיניך כרשעים ובזה מפרש תוס' בשעה שבני אדם באין לדין ונחשבו כרשעים ושייך יחוד אפילו בשני בני אדם דבשני פרוצים שייך יחוד ודווקא פרוצים בעריות אבל אם באו לדין נחשבו כרשעים משום שרוצים להוציא ממון מחבירו שלא כדין אבל משום זה אינם פרוצים לעריות וא"כ לא שייך בהן יחוד

ויש לומר לתרץ תוס' דאנן פסקינן דאין א' רשאי לדין וצריך להיות עמו שני דיינים, וא"כ קשה האיך מפרש הגמ' והיא יושבת וכו' משום יחוד הא יושבת עמה עוד שני דיינים ואין שייך יחיד אבל זה דייקא היכא דלא קבלו עלייהו לדין בזה צריך להיות עם שני דיינים אבל אם קבלו עליהם לדין פסקינן דרשאי לדין יחידי ודבורה היו מקבלין אותה עליהם לדין כדתי' התוס' הכא רשאי לדון יחידי ושייך יחוד, וזהו דפסקינן בש"ע שקבלו עלייהו היינו אם בני אדם באין לדין ולא שלחו אחריהן וזהו מפרש ר"ת משום יחיד וקשה קושיות הנ"ל הא צריך להיות ב' דיינים עמה וצ"ל דמקבלין אותה עליהם ומפרש תוס' דמנא ידעה דמקבלין אותה עלייהו בשעה שבני אדם באין מעצמן לדון ולא שלחו אחריהן בזה קבלו עליהם ושייך שפיר יחוד ודו"ק

בתוס' ד"ה שבועות העדות וכו', ואמרתי דיש לתרץ קושית תוס' דרש"י פסק במס' גיטין דנכרי כשר לעדות, והקשה תוס' שם שמה גרע עבד מנכרי דעבד פסול לעדות ונכרי יהי' כשר לעדות, ואמרתי לתרץ דהא דרש"י פסק שם דנכרי כשר להעיד דווקא בדיני ממון דאם ידעינן דמה שטען אמת לא היינו צריכין עדות וא"כ השתא דידוע לנו דנכרי אינו משקיר וא"כ נאמן דזה לא הוי עדות רק ע"י שידוע לנו דטוען אמת אבל בדיני נפשות דפסקינן דאפי' אם ידוע לנו דטוען אמת אפ"ה צריכין עדות ובזה נכרי פסול ואינו נאמן וגם עבד אינו נאמן אבל בדיני ממון עבד כשר להעיד כנכרי דלמה נגרע, וא"כ מתורץ קושיות תוס' דאי לא כ' רחמנא לא יומתו אבות על בנים והוה אמינא דנכרי כשר להעיד אפילו בדיני נפשות וא"כ בעבד וודאי נמי כשר דלמה יגרע השתא דהוא בכלל בני ברית ואפי'