כסא רחמים על מסכת סופרים ט:ח

אלו דברים כתובים לגנאי ולא נקראים אלא לשבח: כתיב ישגלנה וקרי ישכבנה כצ"ל: רובע דביונים צ"ל כתיב חריונים וקרי דביונים כצ"ל ופירש רש"י במגילה דף כ"ה חורי לשון ריעי דביונים הזב מן היונים שלא לפרש שהיו ישראל אוכלים גלליהן בשומרון כתיב שיניהם וכו' הכי אתמר בש"ס שם במגילה כתיב לאכול את חוריהם ולשתות מימי שיניהם וקרינן לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם וע"ש בפירש"י: למחריהם כצ"ל כתיב למחראות וקרי למוצחות: ה"ג מנין שאין מכנין בעריות דתנן המכנה לעריות משתקין אותו ומשנה היא במגילה דף כ"ה: א"ר יונה וכו' בא לפרש פי' המכנה בעריות ואמר ערייתא דאבוה וכו' כלומר ערות אביך קורא ערות אביו והכי מפרש בירושלמי ובגמרין מפרש קלון אביו וע' בפרש"י: האומר מזרעך וכו' כלומר במקום ומזרעך לא תתן להעביר למולך לא תתן לאעברא בארמיותא ופרש"י דמפרש קרא לא תבא על הכותית שיוליד בן לע"ז משתקין אותו בנזיפה שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חק לאמורים להעביר בניהם לאש ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב"ד על המזיד בהתראה:

תוספות האומר מזרעך וכו'. פירש רש"י דמפרש קרא לא תבא על הכותיה וכו' משתקין אותי בנזיפה וכו' ונותן כרת לבא על הכותית וכו'. וא"ת והא אמרינן בסנהדרין דף ע"ב ובעל בת אל נכר זה הבא על הגויה וכתיב יכרת ה' לאיש אשר יעשנה הרי שחייב כרת להבא על הגויה וכן פסקו הפוסקים וי"ל דלהכי כתב רש"י ז"ל ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג כלומר דכרת הבא על הכותית. הוא מדברי קבלה ואין בשגגתו חטאת וזה דמפרש קרא בבא על הכותי' נותן כרת מדאורייתא ומחייב על שגגתו חטאת וכו':

אכן רבינו בעל הערוך ערך ארם כתב וז"ל ארם וכו' לא תתן לאעברא בארמיותא פי' לא תתן זרעך באומה ידועה שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך ומכלל דבריו משמע ששאר אומות שאינן מעבירין מזרעם למולך מותר לפיכך משתקין אותו בנזיפה אלא פירוש הכתוב כדתנא דבי ר' ישמעאל בישראל הבא על הגויה והוליד בן לע"ז הכתוב מדבר דלא שנא מולך משאר כיתי ע"ז עכ"ל. ואיברא דלשון הש"ס שם במגילה דקאמר ומזרעך וכו' תנא דבי ר"ש בישראל הבא על הכותית והוליד בן לע"ז הכתוב מדבר מוכח דלקושטא דמילתא פירוש הכתוב כך וז"ש הכתוב מדבר. ולרש"י ז"ל תנא דבי ר' ישמעאל בא לומר דמשתקין אותו לאומר כן. והוא דוחק הרבה בלשון המבואר. זאת היתה לו לרבינו הערוך לפרש כי תנא דבי ר' ישמעאל אמת יהגה חיכו וזה פירוש הכתוב. ברם רש"י ז"ל דחקו דא"כ הבא על הגויה חייב כרת ושגגתו חטאת ובמזיד והתראה סקילה ומשו"ה נדחק בפי' תנא דבי ר' ישמעאל. ורבינו הערוך סובר דקרא כולל לבא על כל גויה שמוליד בן לע"ז ופירש ע"ז דמולך ופ' קדושים מיירי במולך והעונשים למעביר זרעו ממש למולך. ולשאר בא על הגויה אחרת וה"ה לבא על ארמית שעובדין למולך לא פירש הכתוב לבא על הגויה ושמעינן ענשו מדברי קבלה. וזה נראה דוחק לרש"י ז"ל:

ואני בעניי כתבתי בקונטריס פתח עינים משם מהור"ר אברהם פליף ז"ל בכ"י דמה שפירש בתרגום המיוחס ליונתן פ' אחרי יתישב עם פי' הערוך עכ"ד. ועתה ראיתי שכדבריו כתב מהרש"א ז"ל בחי' אגדות: