כסא רחמים על מסכת סופרים ט:ז

יוד של תשי צריך להיות קטן מכל יוד שבמקרא. אמרו במדרש רבה התשתם כחו של יוצר ע"ש פ' אחרי. ובתנחומא פ' נשא. ורבינו בעל הטורים בפרפראותיו כתב יוד קטנה נתן בך עשרה דברים ונסיתי בעשר נסיונות ר"ל שהקב"ה נותן ברדם עשר דברים בשעת יצירה כמ"ש פ' המפלת: צ"ל יוד של ועתה יגדל צריך להיות גדול מכל יוד שבתורה כצ"ל:

דרש צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך. אמרו רז"ל מחוללך מחול לך ואפשר במה שפירשתי אני בעניי מאמר הירושלמי סוף פ"ק דפאה רב הונא ששם ר' אבהו הקב"ה אין לפניו שכחה הא בשביל ישראל נעשה שכחן מ"ט נושא עון כתיב והוא תמוה ומה הלשון אומרת נעשה שכחן ואם כה יאמר מוחל וסולח וכיוצא. ואמרו בפסיקתא הובא בילקוט תהלים מזמור ל"ב אשרי נשוי פשע אל תהי קורא ס' אלא ש' מהו נשוי א"ר ברכיה הכהן דהיא מנשי חיבינן וסולח עונינו בכל שנה את מוצא ביה"כ בא השטן לקטרג את ישראל והוא פורט עינותיהם וכו' עד אמר לפניו רבש"ע נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה ופירש הקדוש רבינו מהר"ם קורדובירו זצ"ל הובא בפיריש הילקוט לפי דרכי נשאת שכחת עון עמך וכו' ע"ש ואחד הרואה כל אשר בתוכו יתמה מאי ענין שכחה זו ואמאי אצטריך כביכול לעשות עצמו כאלו שוכח ח"ו ומה המצאה זו למחול לישראל. ולדרכנו אפשר לומר דכל המצות הם פקדון אצלנו כמ"ש המפרשים ואמרו כל לא ידענא פשיעותא ונחלקו האחרונים יש מי שסובר דשכחה הוי שוגג או אונס. ויש מי שכתב דשכחה הוי פשיעה והסט"ע סבר דאפילו שגגות מחמת שכחה הם פשעים עלה בקב"ץ חבילות חבילות רבות משגגות ושכחות ישראל בכלל ופרט שריגי ענפי המצות אשר כלם לפי דעת האמור הם פשיעה ושמח בזה דלפי ריבויים ח"ו אין תקומה לישראל אמטו להכי אב הרחמן מחוי במחוג להמקטרג דלריק יגע לאסוף ולקבץ ולאסוף כל השגגות והשכחית לכן עושה המצאה כאלו שוכח ח"ו לרמוז דלשכחה האדם עלול ומה גם בגלות ויסורין ושכחה הוי אונס ופטורים והמקטרג ידע כי אין שכחה לפני כסא כבודו ויבן אלה דכונתו ית' לומר דטענת שכחה דהוי פשיעה ליתא גבי ישראל וזהו המצאת השכחה וז"ש נשאת עון עמך לשון שכחה ובזה כסית כל חטאתם סלה:

ואפשר דזש"ה צור ילדך תשי ששכחת לקיים המצות וכמה פרטים בלאוין ותשכח והשכחה היי אונס ומשו"ה. יוד דתשי זעירא להקטין הדבר לאפוקי מ"ד דשכחה הוי פשיעה וגדולה היא. ולכן אל מדת חסד מחוללך מחול לך כמשז"ל:

מוסר כבר אני עני שאגתי מנהמת לבי להעיר על איזה אדם מישראל דבשוגג מחלל שבת בדברי חיל והוא איסור גמור מדברי קבלה בהם כדברי תורה ודבר דבר. וגם באמירה לגוי. וגם שבונין גוים לישראל בתוך התחום בקבולת. וכשם דשומר שבת כמקיים כל התורה. כך מחלל שבת כעובר על כל התורה ופוגם ח"ו בח' אותיות הוי"ה אדנ"י לפי שרש נשמתו. ומעכב הגאולה כמשז"ל דאין ישראל נגאלין עד שישמרו את השבת. וזה רמז צור ילדך תש"י גימט' שבת ח' שפוגם בח' אותיות שמות הקדש והוי כעובר על כל התורה ותשכח אל מחוללך. ואם היינו שומרים שבת אפילו עע"ז מוחלים לו וז"ש ותשכח אל מחוללך דשכחת דבשמירת שבת אל מול לך ועתה לא סגי שאין כאן מחילה אלא תשי שפוגם בח' אותיות שמות הקדש שבת גי' הש"י שפוגם בקדושת שבת וירא ה' וינאץ וכו' ח"ו:

יוד של ועתה יגדל נא כח אדני. רמז דרש סוד הכתוב רומז לענין תשובה כי הן בעון פוגם האדם ח"ו בשכינה כביכול וכשחוזר בתשובה מתקן אשר עיות וזה רמז ועתה אין ועתה אלא תשובה. וע"י התשובה יגדל נא כח אדני שהוא רמז לשכינה דע"י התשובה מתקן כאשר דברת דהחכמה והנבואה פתחו לחובה והתורה אמרה יביא קרבן והקב"ה אמר יעשה תשובה וז"ש כאשר דברת שהתשובה מועלת לכפר. וכבר נודע דהרמז ניתן לידרש ולא שייך בענין כלל:

ולפי הענין דקאי בתפלה למשה על המרגלים אפשר דישראל ח"ו פגמו בשכינה דארץ ישראל רומז לשכינה ודברו לשון הרע על הארץ ועל הפירות. על זאת יתפלל קול חסיד משה רעיא מהימנא לתקן אשר פגמו בשכינה. ועתה יגדל נא כח אדנ"י היא השכינה ע"י מוחין דגדלות מוחין דאבא שהוא רמז יוד גדולה גדלות וכמ"ש רש"י ז"ל פ' בשלח יוד על שם המחשב' וזהו יוד יגדל רבתי רמז לחכמה יגד"ל מוחין דגדלות יגדל קב"ה נא גי' ב"ן עם הכולל יחיד קבה"ו וזהו כח אדני ויתוקן הפגם של השכינה. ויאמר ה' סלחתי כדברך ליחד ולתקן פגם השכינה שפגמו בארץ ישראל הרומזת למ'. ואולם ח' אני וימלא גי' פ"ז שהוא אלהים ממותק כמ"ש הרב ש"ך עה"ת ביציאת מצרים אני ה' גימט' אלהים ואחר יותר למתק. כבוד כבוד ל"ב נתיבות חכמה. את כ"ל האר"ץ יסוד ומ' והיו לאחדים וא"ש ההי"ב:

תוספות גדול מכל יוד שבתורה. משמע דיוד דיגדל תהיה גדולה הרבה על דרך שאר אותיות גדולות שבתורה. אכן בס' מנחת שי כתב יגדל יוד רבתא ולא יעשנה כל כך גדולה כמו שעשה המדפיס אלא גדולה מעט משאר יודין עיין במהר"ם ריקאנטי עכ"ל. ולפ"ז מאי דקתני בבריתא שלנו גדול מכל יוד שבתורה פירושו נמי שיהא ניכר שהוא גדול משאר יודין ואעפ"י שאינה כל כך גדולה האדם יראה לעינים שהיא גדולה משאר יודין:

ולמד שלו צריך להיות זקוף וכו'. מוכח דצריך שיהיה גדול אך מהר"ם די לונזאנו ז"ל ובספר מנחת שי שתק"ו יחדיו וכן בכל ספרי תורה לעיני כל ישראל כשאר תיבות: