כסא רחמים על מסכת סופרים ה:יח

כל מלכיא האמורים וכו'. כל מקום שנא' מלך בדניאל כשדיבר עם נבוכדנצר הוא חול שכיוון על נבוכדנצר חוץ מפ' אנת מלכא מלך מלכיא וכו' שהוא קדש וקאי על הקב"ה ופירושו אנת מלכא אתה נבוכדנצר מלך מלכיא דשמיא הקב"ה מלכותא חסנא תקפא ויקרא יהיב לך וי"א מרי חלמא לשנאך דאמר מרי לה' חלמא לשנאך והוא נ"נ ועיין בשבועות דף ל"ה ופי' רש"י זצ"ל:

תוספות כל מלכיא וכו'. עמ"ש מרן הכ"מ פ"ו מיסודי התורה ואני עני כתבתי על דבריו ודברי האחרונים בקונט' חיים שאל ח"ב סי' מ"ב אות י"ב ועמ"ש ביעיר אזו וכתב הרמב"ם כאן ובשלמה דהרי הם כשאר הכנויין וכתב מרן דדעת הרמב"ם דמ"ש שהוא קדש לא לענין שאין נמחקין אלא שהם כשאר הכנויין שאם השביע בהם את העדים וכפרו חייבין וכ"כ הריטב"א וכ"כ הרא"ש בתשובה וכו' עכ"ד מרן ז"ל וכבר רמזתי כן בסמוך:

ויש אומרים מרי חלמא לשנאך הכי אתמר בש"ס שם בשבועות דף ל"ה כל מלכיא האמורים בדניאל וכו' וי"א אף זה קדש מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך למאן קאמר אי ס"ד לנ"נ קאמר לי השנאוותיה מאי נינהו ישראל מילט קא לייט להו לישראל ות"ק סבר שונאי ישראל איכא שונאי א"ה ליכא. והרב נחלת יעקב סיים וא"כ ס"ל לי"א גם זה חול ע"ש והוא טעות קולמוס וצ"ל גם זה קדש כמו שאומר בש"ס בהדיא והוא מבואר בעצמו. וקצת יש להרגיש במאמר דת"ק אמר כל מלכיא האמורים בדניאל. ומאי בעו י"א לומר אף זה קדש מרי חלמא וכו' דמרי להקב"ה קאמר והלא ת"ק לא מיירי אלא במלכיא. ותו אמאי קאמר הש"ס ות"ק סבר שונאי ישראל וכו' ואמאי לא קאמר דגם ת"ק מודה לי"א בפירוש מרי חלמא אלא דהוא איירי במלכיא. ואפשר לומר דכיון דנחית לפרש פ' אנת מלכא הו"ל לפרש אגב פ' מרי חלמא דהוא מעין דוגמא והו"ל לת"ק לומר כל מלכיא וכו' וכיוצא בדבר מאי דכתיב מרי חלמא ומדלא פירש נראה דת"ק נקיט ליה כפשטיה. א"נ דת"ק ויש אומרים בהדי הדדי הוו קיימי וידעו יש אומרים דת"ק מפרש מרי חלמא כפשטיה. ומשו"ה קאמר הש"ס דטעמא דת"ק היינו דלשונאי א"ה קאמר משום דמוכח דיש אומרים ידעי דת"ק פליג בהא. ושפיר קאמר ת"ק דהא לדידיה הגם דהאי לישנא מרי חלמא לשנאך נראה כאומר שהחלום יהיה לשנאיו ומשמע לישראל מ"מ העיקר הוא הכונה שמכוין להקב"ה שיתקיים החלום בשונאו שהוא נבוכדנצר. א"כ אין צורך לפירוש זה ונימא דהדברים כפשטן וכיון לא"ה השונאים אותו ולכן הת"ק סובר דהכתוב כפשטו ודוק: