כסא רחמים על מסכת סופרים ה:יג

על קרן הפרה. שהיה השם כתוב על קרן הפרה או על כרעי המטה: גוררו גורר השם וגונזו: על האבן. פירש הרב רגל ישרה שהיה האבן משוקעת בבנין ומ"ש שומטו ר"ל חולצו:

תוספות על קרן הפרה וכו'. הרמב"ם פ"ו מיסודי התורה כתב כלי שהיה שם כתוב עליו קוצץ וכו' ואפי' היה השם חקוק בכלי מתכות או כלי זכוכית והתיך הכלי הרי זה לוקה אלא חותך את מקומו וגונזו וכתב הרב פר"ח בנימוקיו לס' המדע דלענין מחיקת השם אפי' אם היה חקוק הרי זה לוקה ומכאן הביא ראיה דאפילו לא קידש השם לוקה דהא שם שכתוב בכלים לא נתקדש ואעפ"כ המתיך הכלי לוקה זהו תורף דברי הפר"ח ז"ל ועמ"ש עוד שם בלשונות רש"י דפ"ק דערכין ועמ"ש הסמ"ג לאוין ג':

וכבר אני עני לעיל הלכה ו' כתבתי דדעתי הקצרה כדברי הרב פרי חדש דאפי' לא קידש את השם כל שהוא נתכוון לכתוב השם המוחק אות א' ממנו לוקה דראיתי מדין זה דשם שכתוב בכלי ועל קרן הפרה ודאי לא נתקדש היא ראיה מכרעת. גם מאי דכתיב ואבדתם את שמם היינו כל שם בכל אופן ומקום שיהיה וכל קבל דנא כתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם בכל אופן ומקום:

ודע שלפי מ"ש הרדב"ז ז"ל בתשו' דפוס ויניציא סי' ר"ו דראה כתוב בשם הראשונים שאם רצה לכתוב אלהים וכתב א' ורפה עליו ודעתו היה לכתבו במקום שם אלהים שאסור למוחקו ע"ש כפי זה אם כתוב בכלי א' במקום שם אלהים דאסור למוחקו ולהתיכו אלא חותך אות זה וגונזו ולפי דברי הרב ה"ה למה שנהגו דבמקום הויה כותבין שני יודין ואחת על גבה וכונתם לשם המיוחד דאסור למוחקו:

והנה הרדב"ז כתב בתשובה הנז' על מ"ש דא' במקום אלהים אסור למוחקו וז"ל וקשיא לי עלה דאמרינן כתב אלף למד מאלהים י"ה מה' אינו נמחק טעמא שהיא שם אבל אלף לבד או יוד לבד הרי זה נמחק אעפ"י שהיה דעתו לכתוב שם ואמרינן נמי הכותב שין דלת משם שדי הרי זה נמחק ויש לישב דהכא במאי עסקינן שלא עשה לה כתר למעלה אבל אם עשה כתר למעלה וכיוון לכתוב שם נהי דאין לוקץ עליו אבל מ"מ איסורא איכא עכ"ל. וראה זה חדש דאם כתב ש' לרמוז שדי ועש העל הש' רפה. החזק הוא הרפ"ה דאסור למחוק:

אכן ראיתי בס' חסידים שכתב בסי' תתקל"ה וז"ל אם אדם כותב בכתב י"י להיות רמז להקב"ה יכול למחוק שהרי אמרו כ' דכה' נמחק ל' דלה' נמחק עכ"ל. וזהו הפך דברי הראשונים שכתב הרדב"ז ז"ל דנראה ודאי דכשכתב י"י כתב רפה וכתב דיכול למחוק וה"ה אם רצה לכתוב אלהים וכתב א' דיכול למחוק:

ומדברי ס' חסידים יש סיעתא למ"ש מהרא"י והביאו מור"ם בהגהה סימן רע"ו דמ"ש בסדורים ב' יודין וא' על גביהם במקום ה' יוכל למחוק והרי הוא כמבוא"ר:

ודע דבדין היה שם כתוב על בשרו בהלכה י"ב דבסמוך אחר זמן ראיתי בפסקי הרב המאירי ז"ל לשבת על דף ק"ך בההיא בריתא דכתוב שם על בשרו שפירשה כולה לענין מחיקת השם קרוב למ"ש רש"י ביומא שהבאתו לעיל וכתב דלא ירחץ ולא יסוך מצד הרשות שמא ימחק השם ונמצא גורם במחיקה ופירש דגמי שיהא מגין עליו משטף. ובסוף כתב דאסור לעמוד בפני השם ערום ויועיל הגמי וגדולי המחברים כתבו ופירשו עצמו של דבר מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום ואף סוגיא זו מוכחת כדבריהם כמ"ש ה"ט דרבנן דקסברי אסור לעמוד בפני השם ערום ושנדחות סוגיא ראשונה וכו' ומ"מ דרך סוגיא נאמרה וכו' ומ"מ לדבריהם אי אתה יכול לפרשה בטבילת מצוה שלעולם אסור אבל טבילת רשות שאין בה חציצה טובל בכריכת גמי על ידי הדוק עכ"ל בקיצור הלא בספרתו באורך. ולכאורה דבריו קשים דבסוגית שבת הדבר מבואר כפירוש גדולי המחברים שהוא הרמב"ם שדרך הרב המאירי ז"ל לומר עליו גדולי המחברים. ואם רש"י ז"ל ביומא פירשה לענין מחיקת שם כבר תוספות ישנים השיגו עליו ואנו בעניותנו כתבנו לישב דבריו קשים דבסוגית שבת הדבר מבואר כפירוש גדולי המחברים שהוא הרמב"ם שדרך הרב המאירי ז"ל לומר עליו גדולי המחברים. ואם רש"י ז"ל ביומא פירשה לענין מחיקת שם כבר תוספות ישנים השיגו עליו ואנו בעניותנו כתבנו לישב דבריו שהוא סובר מדקדוק לשון הש"ס ביומא לפרשה הכי כמש"ל. אבל בסוגית שבת הוא דבר קשה לפרש כמ"ש הרב ז"ל שם מ"ש דלא ירחץ ולא יסוך מצד הרשות שמא ימחק וגורם וכו' קשה דגרמא מותר. ומ"ש ומ"מ דרך סוגיא נאמרה וכו' ופירשה לטבילת רשות שאין בה חציצה וכו' והם דברים קשים כאשר יראה המעיין ואין להאריך:

והרדב"ז ז"ל בתשובותיו דפוס ויניציא סוף סי' תקצ"ו כתב בתוך דבריו וז"ל עוד נראה להביא ראיה מהא דאמרינן היה לו שם כתוב על בשרו וכו' והא הכא דפסיק רישיה דאי אפשר לטבול שלא ימחק השם או מקצתו ואפ"ה התירו משום טבילה בזמנה מצוה וטעמא דלא אסרו אלא דרך השחתה וכו' עכ"ל. ולכאורה קשה דהכא טעמא משום דגרמא שרי וכמ"ש הוא ז"ל בשו"ת להרמב"ם סי' מ"ז והוא תלמוד ערוך פ' כל כתבי דלא תעשון כן לה' אלהיכם עשיה אסור גרמא שרי. גם מ"ש ואפ"ה התירו משום טבילה בזמנה מצוה לכאורה קשה דבשבת פ' כל כתבי ופ"ק ובתרא דיומא אוקימנא דרבנן ס"ל דטבילה בזמנה אינה מצוה ומשום הכי מצריכי דכורך עליו גמי. ונראה דאין כונת הרב ז"ל דהוא מצוה שצריך שיטבול בזמנה כמו שהוא פירוש מה שאמרו בש"ס טבילה בזמנה מצוה דמצוה לטבול בו ביום אלא כונת הרב ז"ל בלשון השאלה דיש צד מצוה וכ"כ הרב ז"ל לקמיה שיש צד מצוה ע"ש:

גוררו וגונזו. כתבו התוס' בערכין דף ו' ע"א ד"ה יגוד וישתמש במותר וז"ל משמע שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגורר מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל. והרב מהר"א הלוי ז"ל בס' גן המלך אות ע"ב הרחיב הדברים ע"ש וק"ק על הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו בח"א סי' קמ"ט דאוסר הקליפה והביא ראיה מבריתא זו דאמאי לא זכר דברי התוספות הנז'. והנה מדברי התוס' מוכח דמפרשי כפירושא קמא שפירש"י ז"ל שם דמ"ש התם שם שלא במקומו לא קדיש היינו דאינו קדוש אלא מקום השם. אבל פירוש שני שפירש רש"י הוא דחיק ואינו מתישב וגם רש"י כתב דפירוש ראשון עיקר וכן פירש הגאון בעל הלכות גדולות והרמב"ם והסמ"ג לאוין ג' ע"ש וק"ק על רש"י ז"ל דלא זכר דבה"ג מפרש כפירוש ראשון וקאמר פירוש ראשון שמעתי עיין בדבריו ז"ל: