כסא רחמים על מסכת סופרים ה:יב

הכותב שם על בשרו וכו' בשבת דף ק"ך מייתי ברייתא זו באורך וכך היא שנויה הרי שהיה כתוב שם על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי יורד וטובל רבי יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ומפרש לה התם דכלהו סברי גרם מחיקה שרי אך אסור לעמוד בפני השם ערום ולכך כורך עליו נמי ומהדר אגמי דסברי רבנן טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן אגמי ור' יוסי סבר מצוה ואי איכא גמי מוטב ואי לא מנח ידיה עילויה ולא גזרינן דילמא משתלי ושקיל ידיה זהו תורף מאי דמפרש בגמ' ברייתא זו ע"ש באורך:

תוספות הכותב שם על בשרו וכו'. כתב הרמב"ם פ"ו מה' יסודי התורה גבי איסור מחיקת השם וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך וכו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו וכו' ולא יהדק כדי שלא יחוץ שלא יאמרו לכרוך עליו אלא שאסור לעמוד בפני ה' כשהוא ערוך עכ"ל וראיתי להרדב"ז ז"ל בתשובותיו ללשונות הרמב"ם סי' מ"ז שכתב וז"ל שאלת על מה שכתב הרמב"ם ז"ל וכו' וכן אם היה שם כתוב על בשרו וכו' וקשיא לך דהא עובר בלאו דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם. תשובה ראיתי מי שכתב בתשובת דבר זה כי טבילת מצוה היא עשה ודחי עשה לית וכו' ואני קשיא לי עלה דאין המצוה לטבול וכו' לפיכך נראה לי בטעמו של הרב ז"ל דאין כאן דחיית לאו כלל שהרי אינו מוחק בידים אלא ממילא הוא נמחק על ידי המים ומשו"ה בטבילת רשות אסור לפי שהוא גורם למחיקת השם אבל בטבילת מצוה מותר כיון שאין שם אלא גרמא בעלמא עכ"ל:

ואני בעניי תמהני על הרב ז"ל דברישא מייתי מי שכתב כי טבילת מצוה היא עשה ואתי עשה ודחי לא תעשה וכו' שהרי בגמרא בשבת דף ק"ך וביומא דף ח' ודף פ"ח במותב תלתא כחדא אמרו דלפליגי רבנן ורבי יוסי אי טבילה בזמנה מצוה ורבנן סברי דאין טבילה בזמנה מצוה והרמב"ם פסק כרבנן כמבואר בדבריו וכ"כ בהגמיי' בדין זה וז"ל כחכמים ודלא כר' יוסי דאמר טובל והולך כדרכו עכ"ל. וזה יש להרגיש קצת על הרב לחם משנה שגם הוא ז"ל כתב דהרמב"ם פסק כחכמים דטבילה בזמנה אינה מצוה ותריץ יתיב איזה לשונות דהיו צריכים ישוב וסיים וז"ל ומה שכתבתי נ"ל נכון בדעת רבינו דאין לומר דפסק כר' יוסי דטבילה בזמנה מצוה ומ"ש כאן נמי היכא דאיכא גמי דלא משמע מדבריו אלא דמהדרינן וכרבנן ופשוט כמ"ש עכ"ל. ובודאי דדינא קמשתעי ומשמע דגמי מעכב שהרי כתב ואם לא מצא גמי יסבב בבגדיו ולר' יוסי אם לא הי"ל גמי א"צ לחזור אחריו ואלו הרמב"ם כתב אם לא מצא גמי מכלל שפשפש ולא מצא הרי שהצריך לחזר אחר גמי והתקון יסבב בבגדיו הוא תקון דחוק כמ"ש הר"ב לחם משנה ז"ל ואי לא אפשר ליה לסבב מאיזה טעם מוכח דלא יטבול הפך ר' יוסי והאמת שהוא פשוט אבל הרב דנחית להכי דאין לומר דפסק כר' יוסי וכו' הו"ל להביא תניא דמסייע ליה הרב הגהות מיימוניות דהוי מרבואתא קמאי שכתב בפשיטות דהרמב"ם פסק כחכמים ודלא כר' יוסי:

שוב אשוב לדברי הרדב"ז ז"ל דקשה דהי"ל להשיג על מי שכתב דאתי עשה ודחי ל"ת דהוא הפך הש"ס בתלתא דוכתי דרבנן סברי דטבילה בזמנה אינה מצוה והרמב"ם פסק כוותייהו ואיה אפה העשה דאפילו מצוה ליכא והוא ז"ל דקדק מלשונות הרמב"ם וסיים דהוי כמו שחיטה והעלים עין מהך מילתא גלויה ומפורסמת אי טבילה בזמנה מצוה:

ועוד תמהני על הרב ז"ל שכתב נראה לי בטעמו של הרב דהא אינו מוחק בידים וכו' כאלו חדשות הוא מגיד ומסברא קאמר. והוא תלמוד ערוך בשבת דף ק"ך ולא מסברא אלא יליף דקרא כתיב לא תעשון כן עשיה אסור גרמא שרי. ועוד לכאורה יש להשיב על מה שכתב הרב ז"ל דבטבילת הרשות אסור לפי שהוא גורם למחיקת השם דנראה דגרמא שרי אפי' לדבר הרשות. אך אכתי פש איסור לעמוד בפני ה' כשהוא ערום ובטבילת הרשות לא שרינן על ידי גמי ודוקא כשהוא טבילה בזמנה שרו רבנן על ידי גמי זה נראה לכאורה וביותר קשה דלא זכר סוגית הש"ס דשבת ויומא כלל ישקיל וטרי על הרמב"ם כפי סברתו ומילתא חדתא היא ומה גם על הרב ז"ל דכל רז לא אנס ליה:

ואחרי כתבי ראיתי להרב כנסת הגדולה סי' זר"ע שהביא דברי הרמב"ם ז"ל הנז' וכתב וז"ל וכתב הרמב"ם נזדמנה לו טבילה של מצוה וכו' וכתב שם הרב בכ"מ שפסק כת"ק ולי אין הכרח בדבריו דפסק כת"ק שהרי גם לר' יוסי נמי כורך עליו גמי אלא דקמפלגי באהדורי אגמי ואפשר דמ"ש הרמב"ם ז"ל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו הוא אליבא דר' יוסי דלת"ק ימתין עד למחר עד שימצא גמי ואע"ג דלר' יוסי במנח ידיה עילויה סגי כדמשמע מן הסוגיא אפשר דלא אמר כן התלמוד אלא קודם שאמר דבאהדורי אגמי קמפלגי אבל לבתר דמסיק דבאהדורי אגמי קמפלגי לא סגי במנח ידיה עילויה דזמנין דמשתלי ושקיל ליה אלא כורך בבגדיו. איברא שאיני יכול להלום מה חילוק יש מגמי לבגדיו וכו' עכ"ל. ויש להרגיש על הרב ז"ל חדא דלא זכר דברי הגהות מיימוניות דהוא מרבוואתא קמאי תלמיד מהר"ם שכתב דהרמב"ם פסק כחכמים ודלא כר' יוסי כמש"ל. ותו יש להעיר על הרב ז"ל דאטו כעורה משנה זי דכתב מרן ז"ל דפסק כרבנן דהם הרבים ור' יוסי יחיד ובא למשכוני נפשיה ולומר דפסק כיחידאה. ולא נעלם ממני דיש מקום לפסוק כר' יוסי דנמוקו עמו למאן דאמר וכמתבאר ממ"ש אני הדל לעיל בריש פרקין ושם הבאתי דברי הרשב"א והחונים עליו ע"ש אמנם הרב ז"ל הוה בעי דיגלי לן טעמיה ולא לומר בפשיטות דפסק כר' יוסי. ותו דדבר זה נאחז בסבך בדין אי טבילה בזמנה מצוה אי לא והיה צריך לברר מה דעת הרמב"ם בזה והוה ניחא לומר דפסק כר' יוסי משום דהוא פסק דטבילה בזמנה מצוה. וכאשר כן עשה הרב לחם משנה דעמד בלשונות הרמב"ם ז"ל דשייכי בזה והוא ביאר דהרמב"ם פסק דאינה מצוה ואלו הרב ז"ל דסבר איפכא הו"ל לפרושי:

ותו מ"ש דיסבב בגדיו הוא לדעת ר' יוסי וההוא דקאמר דמנח ידיה עילויה הוה מקמי דקאמר דבאהדורי אגמי וכו' הם דברים דחוקים דהא דיסבב בגדיו יכחידנו התלמוד תחת לשונו ואין רמז מזה בש"ס. ומ"ש דאינו יכול להלום מה חילוק יש מגמי לבגדיו. לישר"י לן מר דמי שמע כזאת דלהניח בגדיו שלובש סביב שוש כגמי הא ודאי דלענין כסוי השם דא ודא חדא היא חבל לא כל אדם רוצה לעשות כן דבגדיו יהיו שרוים במים ושוב לא יוכל להניחם עד אשר יוכשרו ויעלו בנג"ב וכ"כ הרב לח"מ דיסבב בבגדיו תקון דחוק:

ועוד בה דהיכי קאמר דיסבב בגדיו לדעת ר' יוסי והא ר' יוסי קאמר לעולם יורד וטובל כדרכו: והאי לאו דרכו הוא. וזהו כונת הרב הגהות מיימוניות שכתב פסק כחכמים ודלא כד' יוסי דאמר טובל והולך כדרכו כלומר דמדברי ר' יוסי דאמר טובל והולך כדרכו אתה תשמע דהרמב"ם לא פסק כן דהרי הרמב"ם קפסיק ותני גמי או יסבב בבגדיו ואלו ר' יוסי טובל והולך כדרכו קאמר בלי גמי ובלי סיבוב בגדים:

תו חזינא להרב כנה"ג שם שכתב וז"ל ונמצינו למדין מסוגיא דפ' כל כתבי דגרם מחק בלא מתכוין למוחקו במקום שצריך לטבול טבילה של מצוה שרי אבל בלא צורך אפי' אינו מתכוין גרם מחק אסור וכן כתב הרב שלטי הגבורים פ' ד' מיתות עכ"ל. וזה נראה הפך מה שכתבתי בעניותי לעיל על דברי הרדב"ז ז"ל דהרדב"ז ז"ל כתב דבטבילת הרשות אסור ואני הדל אמינא דגרמא שרי אפי' לדבר הרשות איכו השתא חזינן תרי גברי רברבי נפקי מהכא כדעת הרדב"ז ז"ל השה"ג והרב כנה"ג. ואען ואומר דלא שוו בשעוריהן דהרדב"ז ז"ל כתב דלדבר הרשות אסור. והרבנים הנז' כתבו דשלא לצורך אסור הא אם הוא צורך אפי' לדבר הרשות שרי. ואעיקרא דדינא מ"ש הרבנים הנז' לא מוכח מידי מסוגית שבת דבהדיא אמרינן לא תעשון עשיה אסיר גרמא שרי. ומאי דנקטי שריותא בטבילת מצות היינו משום לאשמועינן דר' יוסי שרי בלא גמי. ומ"ש הרב כנה"ג נמצינו למדין מסוגית פ' כל כתבי אי כונתו דמשם למדנו שתי החלוקות. לי ההדיוט לא למדנו משם דלדבר הרשות ואינו צורך גרמא שרי ככל אשר דברנו. והרב שלטי הגבורים ז"ל בהדיא כתב בזה ונראה לי ע"ש ושם הביא ראיה ממ"ש המפרשים גבי לחוץ עם הכלים ע"ש. ומסתברא ודאי דאיסורא דאורייתא ליכא בגרמא דדבר הרשות:

והנה רש"י ז"ל כתב ביומא דף ח' דמייתי התם ברייתא זו וז"ל לא ירחץ שלא ימחקנו ואזהרה למוחק וכו' כורך עליו גמי להגן עליו מחוזק שטף מים עכ"ל וכן כתב רש"י ז"ל שם ביומא דף פ"ח ע"ש והתוס' ישנים בדף ח' כתבו וז"ל לא ירחץ פ' כל כתבי מסקינן טעמא משום שאסור לעמוד בפני ה' ערוך אבל משום לא תעשון לא אסרינן גרמא ולא כפירוש הקונט' עכ"ל ובדף פ"ח כתבו וז"ל לא ירחץ פירש"י שלא ימחוק את השם ולא עיין בה דפ' כל כתבי מסיק דטעמא דאסור לעמוד בפני השם ערום עכ"ל והדבר קשה דרש"י ז"ל במ"ש שם בש"ס דף ח' ודף פ"ח יקיימא לן דבטבילה בזמנה קמפלגי פירש וקי"ל במס' שבת וכו' ע"ש הרי דהזכיר רש"י סוגית שבת. ותו קשה על התוס' שנים דלא ירחץ היינו משום מוחק את השם דרחיצה טפי מטבילה ורש"י דקדק במס' שבת דף ק"ך הנז' וכתב וז"ל כורך עליו גמי קס"ד השתא כדי שלא ימחק השם במים וכו' ט"ס דלכל הדברות לא ירחץ הוא משום מוחק. אך בכורך עליו גמי קס"ד משום מוחק וקאמר משום דאסור לעמוד בפני ה' ערום. והא הו"ל להתוס' להקשות לרש"י במה שפירש שם ביומא כורך עליו גמי להגן עליו מחוזק שטף מים דזה הוא נגד שמעתא דכל כתבי דמסיק טעמא שלא לעמוד בפני ה' ערום. אבל לא ירחץ בין לס"ד בין למסקנא משום מוחק ה'. תדע דאי לא אדתני לא ירחץ ולא יסוך ליתני היה שם כתוב על בשרו לא יעמוד ערוך ובזה היה מקצר והיה מלמדנו טעמו אלא ודאי לא ירחץ ולא יסוך מטעם מוחק השם הוא:

ואפשר לבא לכל ישוב דברי אור עולם רש"י ז"ל דרש"י ז"ל הוקשה לו דהש"ס ביומא כי מייתי הך ברייתא לענין טבילה בזמנה אם היא מצוה קאמר וקיימא לן דבטבילה מצוה קמפלגי וכיון דהא דאסור לעמוד לפני ה' ערום הוא דבר שאין לו רמז בברייתא הול"ל וקיימא לן דכורך גמי שלא יעמוד בפני ה' ערום ובטבילה בזמנה אי הוא מצוה קמפלגי. ותו מה הלשון אומרת וקיימא לן כאלו הוא שקלא וטריא וקי"ל ולא הו"ל לומר אלא ואוקימנא דבטבילה בזמנה אם הוא מצוה קמפלגי. אי לזאת שפרא מילתא לרש"י ז"ל לומר דבהא דקאמר הש"ס ביומא וקיימא לן דבטבילה בזמנה מצוה קמפלגי רמז דיש תירוץ פשוט ולא צריכנא לאוקמתא דרבא בר שילה דטעם רבנן לכרוך בגמי דאסור לעמוד בפני ה' ערום ולדחוקי דלר' יוסי מנח ידיה ולרבנן גזור דמשתלי דכל הני אוקמתות דחיקי נינהו. ומה גם דתנא דברייתא פתח באיסור מוחק והדר מיירי באסור לעמוד בפני ה' ערום. ויש לומר בפשיטות דכורך עליו גמי להגן מחוזק שטף המים דבלא גמי הוי טפי מגרמא וקרוב למוחק בידים. אבל בכורך גמי מגין מחוזק שטף המים והוי גרמא ופליגי אי טבילה בזמנה מצוה דלר' יוסי מאחר דהיא מצוה א"צ גמי דס"ס גרמא הוא והוא מוכרח לקיים מצותו. משא"כ לרבנן דאינה מצוה בעי למעבד טצדקי שלא יראה כמוחק והיי טפי מגרמא. ומשו"ה סתמא דתלמודא ביומא לא זכר הא דאסור לעמוד בפני ה' ערום וקאמר הש"ס בהאי לישנא וקימא לן כאלו יש סברות בזה ואסיקנא דבטבילה בזמנה מצוה פליגי וזהו העיקר ובודאי דאסור לעמוד בפני ה' ערוך והיה כאשר יניח ידו וגבר אליבא דכ"ע והתנא לא איירי בזה. כן נראה דאפשר לישב קצת דברי רש"י ז"ל:

וראיתי להרב נחלת יעקב בפירושו שכתב על ברייתא שלנו וז"ל הכותב וכו' מבואר יותר במס' שבת וכו' כורך עליו גמי וכו' ופירש"י כדי שלא יעמוד לפני ה' ערום וכו' וכ"כ הרמב"ם וכו' אבל בס"ד הש"ס סבר דטעמא דת"ק משום מחיקת השם ור' יוסי שרי גרמא ונראה דגמ' דהכא ס"ל כס"ד דהתם מדמייתי לה הכא בדיני מחיקה דלפי המסקנא לא שייך הך דינא הכא עכ"ל. ומ"ש ופירש"י כדי שלא יעמוד לפני השם ערום הרואה יראה דרש"י לא פירש כן בשבת ואדרבא ביומא פירש"י כולא ברייתא משום מחיקה כמתבאר ממ"ש בסמוך. ותו דזה תלמוד ערוך שם כמש"ל ולכן נראה דהוא ט"ס וצ"ל ופירשו כדי שלא יעמוד בפני השם ערום ור"ל דהכי מפרש לה הש"ס התם:

ברם מ"ש דגמ' דהכא ס"ל כס"ד דהתם וכו' ור"ל דברייתא שלנו ס"ל כדס"ד דהתם דת"ק סבר משום מחיקה ור' יוסי שרי דהיא גרמא וכו' דבריו קשים לשמוע חדא דמאי ראיה מייתי מאשר ברייתא שלנו כתבה בדיני מחיקה. והא לכל הדברות רישא וסיפא משום מחיקה דקתני רישא לא ירחץ ולא יסוך משום מחיקה כמ"ש בעניותנו לעיל. וסיפא דאמר ר' יוסי ובלבד שלא ישפשף הוא משום מחיקה ושפיר מייתי לה הכא ומקומו מוזכר לו. והרמב"ם כתב דין זה בדיני מחיקה אף שפירש דכורך גמי שלא יעמוד בפני השם ערוך משום דרישא דלא ירחץ ולא יסוך משום מחיקה. ותו ברייתא שלנו היא גופא קשיא דאיך אסר ת"ק משום מחיקה הא גרמא שרי דכתיב לא תעשון עשיה אסור גרמא שרי ורבנן סברי דעושין בשבת מחיצה בכל הכלים מפני הדליקה דגרם כיבוי שרי ואיך סבל לומר דברייתא כס"ד דהתם ותו תקשי ברייתא זו אברייתא דמייתי הש"ס בשבת וביומא ורמינן דר' יוסי אדר' יוסי דשם לא שרי ר' יוסי אלא בנזדמנה לו טבילה בזמנה של מצוה ובבריתא שלנו דת"ק אמר לא ירחץ ולא יסוך קתני ור' יוסי מתיר והיינו במה שאסר ת"ק רחיצה וסיכה דרשות. ותו דרחיצה וסיכה הוי טפי מגרמא וקרוב למוחק בידים. ואיך נחה דעתו לומר דבריתא זו כס"ד דש"ס והו"ל לאתמוהי עלה ובס' אגודה מייתי לה כנוסחתנו והוא תימה. ואם נגיה ור' יוסי מתיר בטבילת מצוה בזמנה ובלבד שלא ישפשף יש מקום לישב בריתא דידן כאשר יראה המעיין ונאמר דבריתא שלנו ובריתא דמייתי הש"ס שוו בשעוריהן וכדתרגמא רבה בר שילא דרבנן בעו גמי משום דאסור לעמוד בפני השם ערום אלא דבריתא שלנו לא תני הא דגמי בהדיא דלא איירי אלא בדיני מחיקה ור' יוסי שרי דסבר טבילה בזמנה מצוה. ומכלל דת"ק אסר והיינו משום דבעי גמי דאסור לעמוד בפני השם ערום. והגם דר' יוסי נמי אי איכא גמי הכי נמי כדאמרינן פ' כל כתבי. תנא דבריתא שלנו נקט נפשיה בקציר"י. זה אפשר לישב בריתא דידן:

וחזה הוית להרב כנסת הגדולה ז"ל שם בסי' זר"ע הגהת ב"י אות ד' שכתב וז"ל צ"ע על מי שיש לו שם על ידו היאך יעשה בנט"י ובנגובם כיון דלא אפשר ליה בלא נטילה אם נאמר שיטבלם דוקא בענין שלא ישפשף או אם יוכל ליטול כדרכו. שלטי הגבורים ס' ד' מיתות. אמר המאסף ולי נראה דלא גרע נט"י מנזדמנה לו טבילה של מצוה דאע"ג דטבילה בזמנה לאו מצוה היא לרבנן ואעפ"כ דחי לאו משום דאסור לעמוד לפני השם ערום היה יכול לטבול בלי כריכת גמי עכ"ל. וקשה לי הדל על דברי הרב ז"ל דהרי ר' יוסי דשרי קאמר ובלבד שלא ישפשף והרמב"ם ז"ל לא הוצרך לכתוב הא דר' יוסי דר' יוסי דוקא משום דקאמר טובל והולך כדרכו אפי' כי ליכא גמי לזה הוצרך לומר ובלבד שלא ישפשף. אך הרמב"ם דפסק כרבנן וכבר אמר דלא ירחץ ולא יסוך מכ"ש שלא ישפשף. והשתא בנט"י מן הכלי דבעי שפשוף ונגוב פשיטא דאסור דהגם שיטול ידיו דמצוה דרבנן הוא ואם ימחק השם הוא גרמא. מ"מ זמנין דמשכחת דלא נמחק כל השם ונשאר אות אחת או רישומו ניכר ואיך שרינן ליה לשפשף ולנגב דהוי מוחק בידים. הרי אפילו רבי יוסי דסבר טבילה בזמנה מצוה וטובל כדרכו קאמר ובלבד שלא ישפשף. ולכן לדעתי הקצרה פשיטא שיטבול ידיו דאז לא בעי שפשוף ולא ניגוב. ויניחם עד שיתנגבו מאיליהם. ואעיקרא יש להרגיש על הרב שלטי הגבורים ז"ל דבמה נסתפק בזה. והגם דזמנין בנטילת ידים נמחק השם כלו ואין רשומו ניכר. הא משכחת לה אם הדיו יבש דישאר אות אחת או רישומו ניכר ואין להתיר נט"י כיון דבעי שפשוף ונגוב ואז ימחק לגמרי. ולכן צריך שיטבול ידיו דלא בעי שפשוף ונגוב כדאמרן:

עוד ראיתי להרב כנה"ג שם שכתב וז"ל הא דקאמר בגמ' במי שהיה כתוב שם על בשרו שלא יעמוד במקום הטנופת אפשר שאם יחפה אותו עור ש"ד. הרב שלטי הגבורים פ' ד' מיתות עכ"ל. ואע"ג דהלכה רווחת דקמיעין המחופין עור יכול ליכנס בהם לבית הכסא וכמ"ש בשבת דף ס"ב וכמ"ש בי"ד סי' רפ"ב כתב בלשון אפשר דיש מקום לומר דכתוב על בשרו חמור ולצד זה מ"ש שלא יעמוד במקום הטנופת היינו אפי' לבוש בגדיו וכבר כתב הרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ב דקמיעין המחיפין בגד נמי שרי ליכנס בהם לבהכ"ס ולאו דוקא עור. אמנם דעת הרב שלטי הגבורים ז"ל דאם השם הכתוב על בשרו מחופה בעור שרי וה"ה בגד וכפ"ז מ"ש שלא יעמוד אדם במקום הטנופת היינו כשהוא ערום והיינו דקתני לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת ושלשתן כשהוא ערום. אבל כשהוא לבוש מותר לעמוד במקום הטנופת. והכי מסתברא דהא מוכרח לעשות צרכיו. ומכאן נמי יש ראיה לדברי הרב שבות יעקב דעיר לאו דוקא ומחופה בגד נמי שרי דהא כתוב שם על בשרו אסור לעמוד במקום הטנופת ומוכרח לעשות צרכיו אלא כשהוא לבוש בבגדו מותר. ואע"ג דיש לצדד המעיין יראה שהיא ראיה טובה. וגם אין מקום להסתפק כמו שחשב הרב שלטי הגבורים ז"ל ודוק היטב. ועמ"ש בענין זה לקמן בסוף הלכה י"ג בס"ד: