כסא רחמים על מסכת סופרים ג:יד

אין נוהגין בזיון באוכלין. לא די שלא ינהגו בזיון גמור באוכלין עצמן אלא אף זו שאין זורקין אוכלים ממקום למקום אף מידי דלא ממאיס דנראה שהם בזוים בעיניו. ולא זו כי בעת שזורקו ניכר הבזיון אלא אף זו לא ישב על קופת תמרים או גרוגרות שנמשך מזה אחר כך בזיון שיתמעכו. קטניות וכו' שהן יבשין ואינם מתמעכין. אין סומכין הקערה באוכלין אם היא מלאה דבר שאם יפול על הפת ימאס. ואין מכסין הכלי באוכלין שמא יפול לתוך הכלי וימאס. ואין אוכלין אוכלין באוכלין אא"כ ראוין לאכול פירש הרא"ש בפסקיו פ' ג' שאכלו וכן רבינו בעל הטורים סי' קע"א שדרך בני אדם לאכול אלו עם אלו ואוכלן ביחד. יד ועוקץ דאם יפול לתוך הכלי יכול לאוחזו בהם ומותר לכסות בו: ה"ג רבינו הר"ב רוקח הביאו מרן ב"י סי' קע"א ראב"י אומר כל אוכל שגומרין בידי אדם מותר לכסות בו שעדיין אינו ראוי לאכילה: לא יהפוך מגילה וכו' שהיא לחה וחייש שלא יעלה עפרורית עליהם עכ"ז לא יהפוך שיהיה הכתב למטה אלא יפרוס סודר עליה באופן שלא תיגע באותיות. איכו השתא הבא נבא:

מוסר מעי"ר יש ללמוד תוכחת מוסר מכאן שאסור לנהוג בזיון באוכלין שהם צומח הדברים ק"ו שלא לבזות חבירו ולא לצערו. וכבר אמרו כן רז"ל במכילתא והביאו רש"י סוף פ' יתרו אשר לא תגלה ערותך עליו הרי הדברים ק"ו ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה עכ"ל רש"י ז"ל וכיוצא בזה יש ללמוד מברייתא שלנו שאסור לנהוג בזיון באוכלים וק"ו לחבירו שהוא בדמות יוצרו ומקפיד על בזיונו עאכ"ו. וכיוצא בזה כתב רבינו מהר"י ן' מיגש ז"ל שאמרו על הרי"ף ז"ל שחלה ונכנס במרחץ שהיה לאדם א' ונהנה מהמרחץ עד שנתרפא ובמשך הזמן מטה יד האיש ההוא עד שהוצרך לשום המרחץ ולמוכרו לבע"ח ואמר הרי"ף לא אורה ולא אדון במרחץ הזה לפי שנהניתי ממנו וכתב רבינו מהר"י בן מיגש ז"ל ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה ק"ו לבני אדם המרגישים בהזק ותועלת זהת"ד רבינו הר"י ן' מיגש ז"ל הביאו בשיטה מקובצת קמא פ' החובל עיין מה שכתבתי במדבר קדמות מערכת כ"ף אות ט"ו ע"ש באורך:

ומזה יש ללמוד דצער בעלי חיים מדאורייתא שהרי ציותה תורה אשר לא תגלה ערותך עליו שלא ינהג מנהג בזיון באבנים ואם בדומם כך ק"ו לבעלי חיים שאסור לצערם. וכן פסקו כל הפוסקים דצב"ח דאורייתא ואפי' המרדכי דקאמר צב"ח דרבנן כתבו מן האחרונים דגם המרדכי סבר צב"ח דאורייתא אלא דמחלק בין צער גדול לקטן ע"ש:

תוספות ואין זורקין אוכלים וכו'. איידי דקתני לעיל בפרקין הלכה י"ב דאין נוהגין ביזוי בספרים ואין זורקין הספרים תני מעין דוגמא באוכלין. ומ"ש בקונטריס דאין זורקין אוכלים אף מידי דלא ממאיס היינו בפת דוקא אבל שאר אוכלים דוקא בממאיס אין זורקין כמ"ש מרן בב"י סי' קע"א משם התוס' ושאר פוסקים וכן פסק בש"ע ולא הביא בש"ע ולא בהגהה דעת המתירין ועיין בלחם חמודות:

על גבי קופה מלאת תמרים. ואם מונחים בתיבה של עץ שרי. ב"ח ואחרונים:

מפני שנהגו כן. משמע דאם לא היה מנהג היה ראוי שלא לישב:

ואין אוכלין אוכלין באוכלים. עיין בפסקי הרא"ש ז"ל פ' ג' שאכלו ובב"י ומעד"מ ועיין שם דיש מחלוקת בין הפוסקים אי הלכה כשמואל דעושה אדם כל צרכו בפת. וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו פ' שלשה שאכלו דאפשר דמס' סופרים פליג אשמואל ואנן קי"ל כשמואל ע"ש באורך וכתב מרן בב"י דהגדולים שהיו אוכלים דייסא בפת ובכל פעם אוכלים מעט פת כונתם לצאת י"ח מסכת סופרים ע"ש באורך ועיין להר"מ פ"ז דברכות ומ"ש שם בהגהות מיימוניות ע"ש ודוק היטב:

לא יהפוך מגילה כו' כתבו הרב בית חדש והרב ש"ך סי' זר"ע שלא יצא אדם לחוץ ויניח שום ספר פתוח ומי שעושה כן משכח תלמודו. וכתב הרב עיר וקדיש הרב ראשית חכמה דצריך לכבד הספרים ויצניעם היטב וישמרם מעכברים ויטלטלם דרך כבוד וצניעות ולא יגע בהם כי אם בידים נקיית ע"ש בשער היראה פט"ו משם מהרי"ן שושן ז"ל ומזה נלמוד שאם נתקלקל הספר שיכרכנו תיכף. גם מזה נלמוד לבטל מה שנהגו להניח ספר פתוח לפני המילה על כסא אליהו זכור לטוב יום או יומים דהוא בזויי התורה להשאיר הס' פתוח ואין טעם למנהג: