כסא רחמים על מסכת סופרים ג:א

עושה תורה ונביאים כאחת שידביקם בכרך אחד. תורה בפני עצמה ונביאים בפני עצמו שלא יסברו שהכל תורה ובפ"ק דבתרא סברי רבנן כל נביא בפני עצמו וכל ס' מכתובים בפני עצמו וכתבו התוס' שלא יראה הכל כמו נביא אחד:

תוספות עושה תורה ונביאים כאחת דברי ר' יהודה וחכ"א תורה בפני עצמה ונביאים בפני עצמן לכאורה מחלפא שיטתיה דר' יהודה ומחלפא שיטתייהו דרבנן בבריתא דפ"ג דבתרא וכך היא שנויה ת"ר מדביק אדם תורה ונביאים וכתובים כאחד דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן וכתובים בפני עצמן וחכ"א כל אחד בפני עצמו. והרי בבריתא שלנו קתני דר' יהודה סבר עושה תורה ונביאים כאחד ובבריתא דפ"ק דבתרא זו סברת ר"מ ופליג עליה ר' יהודה וסבר תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן כתובים בפני עצמן. גם סברת חכמים דבריתא שלנו היא דנביאים בפני עצמן וסברי דכלהו נביאי אלו הן הנצרפי"ן ובבריתא דפ"ק דבתרא חכמים סברי כל אחד בפני עצמו. ובשלמא רבנן ארבנן ל"ק דהני רבנן אחריני אך ר' יהודה אר' יהודה קשה. ולאו רבותא הוא לומר שהוא ט"ס בבריתא שלנו וצ"ל עושה אדם תורה ונביאים כאחד דברי ר"מ ר' יהודה אומר תורה בפ"ע ונביאים בפ"ע. והיותר שיש להרגיש הוא על ס' האגודה שהביא הבריתא שלנו במסכת סופרים כנסחא דקמן ופ"ק דבתרא הביא נסחת הבריתא כנסחת הש"ס שם שבידינו ע"ש:

ואחזה אנכי למרן בית יוסף סי' רפ"ג שכתב על מ"ש הטור מותר לדבק תורה נביאים וכתובים ביחד בכרך אחד וז"ל בריתא בספ"ק דבתרא ואע"ג דבבריתא אחריתי לעיל מינה איפליגו תנאי במילתא כיון דהאי בריתא מתניא סתמא ועוד דבריתא היא הכי נקיטינן וכ"כ הרא"ש בריתא זו בלבד עכ"ל ובר מן דין הרי אמרו שם פ"ק דבתרא דף י"ג אמר רבי מעשה והביאו לפנינו תורה ונביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשרנום וקי"ל דמעשה רב. ושוב ראיתי שכן כתב מרן עצמו בכסף משנה פ"ז וז"ל בריתא פ"ק דבתרא וכו' וחכ"א כל אחד ואחד בפני עצמו כלומר כל ספר של נביאים צ"ל כרך בפני עצמו ולא קי"ל כחכמים מדאמרינן התם מעשה בביתוס בן זונין שהי"ל ח' נביאים מדובקי' כאחד ע"פ ראב"ע ומעשה רב וכו' ופסק כר"מ משום דר' קאי כוותיה דאמר מעשה והביאו לפנינו תנ"ך מדובקי' כאחד והכשרנום ומעשה רב עכ"ל וכ"כ בהגמי"י וז"ל כר"מ לגבי ר' יהודה דאמר תורה בפני עצמה כן פירש ריצב"א דהא רבי קאי כוותי' דר"מ וכו' ע"ש. אמנם מ"ש מרן דלא קי"ל כחכמים ממעשה דביתוס וכו' ק"ק דהא בפ"ק דבתרא הכי אתמר אמר רב מעשה בביתוס בן זונין שהי"ל ח' נביאים מדובקים ביחד עפ"י ראב"ע ויש אומרים לא היו אלא אחד אחד בפני עצמו. וא"כ מה מייתי מרן ראיה דלא קי"ל כחכמים ממעשה דביתוס וכו' ומעשה רב. הרי מעשה זה במחלקת הוא שנוי דרב יהודה קאמר דהכי הוה עובדא ותברא בצידה דיש אומרים דהיו כל אחד ואחד בפני עצמו וא"כ הרי ליש אומרי' המעשה היה כסבר' חכמי' דכל נביא בפני עצמו ורב יהודה יחיד ואיך נאמר מעשה רב ושנוי במחלקת אמנם מעשה רב דרבי היא ראיה כדאמרן:

ומן בתר כל אלין חזות קשה אנא חזיתיה למהרי"ח בהגהות אשרי פ"ק דבתרא שכתב וז"ל תימה על מה סמכו עכשיו להדביק הכל ביחד והא קי"ל ר"מ ור' יהוד' הלכה כר' יהודה ותו קי"ל הלכה כרבים א"כ כחכמים היה לנו לפסוק. מהרי"ח עכ"ל. ותימה על תמיהתו דבשלמא מביתוס בן זונין הו"ל קול ושוברו בצדו דליש אומרים הוה עובדא כחכמים כמדובר. אמנם מרבי יש ראיה דקאי כותיה דר' מאיר ומעשה רב וכמ"ש הגהמ"י ומרן ותו הבריתא סתמית דמייתי בש"ס ת"ר הרוצה לדבק תורה נביאים וכתובים כאחד מדבק וכו' הוי כר"מ וכמ"ש מרן ז"ל. ומאי קאמר הגהות אשרי דהלכה כרבים והו"ל לפסוק הלכה כחכמים. הרי סתם בריתא חשיב כחכמים ורבים אשר אתנו נמי גם בבריתא שלנו בפרקין לקמן הלכה ה' שנו עובדא דרבי ובמקום רבי קאמר חכמים:

ואחשבה לדעת שליש י"שוב לדברי מהרי"ח בהגהות אשרי הללו דאפשר דסבר דממאי דאמר מעשה והביאו לפנינו תנ"ך מדובקים כאחד והכשרנום מוכח דבדיעבד הוא שהכשירם דאי לא אמאי רבי לא אמר סברתו בלשון משנה רבי אומר הרוצה לדבק תנ"ך ביחד מדבק. או יאמר רבי אומר התרנו לאיש אחד לדבק תנ"ך ביחד. ומדנקט בלשון זה והכשרנום משמע דדוקא בדיעבד הכשיר ולכן תמה על מה סמכו להדביק וכו' כלומר לכתחילה. וגם אפשר דסבר מהרי"ח כמ"ש הרב כנה"ג בכללי הגמ' שבסוף א"ח כלל ב' שמדברי המרדכי מוכח דאע"ג דסתם לן כר"מ פסקינן הלכה כר' יהודה מהכלל המסור בידינו ר"מ ור' יהודה ה' כר' יהודה וכו' ע"ש. והגם אנכי איש צעי"ר הקשיתי על זה בקונטריס יעיר אזן מערכת ה"א כלל מ"ה דקאמר הש"ס פ' זה בורר דף ז"ך דאע"ג דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי שאני התם דסתם לן כר"מ ע"ש באורך. מ"מ סבר מהרי"ח דהיינו דוקא בסתם משנה אבל לא בסתם בריתא. וכיון דדחינן סתם בבריתא מקמי כלל ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה. תו לא מהניא לפסוק כוותה נגד רבים זהו העולה על דעתי הקצרה למצוא פתח קטן לישב דברי מהרי"ח ז"ל בהגהות אשרי ודוק הטב:

הנה ראיתי לרבי' אברהם ז"ל בן הרמב"ם ז"ל הובאו דבריו בחידושי' אשר בס' מעשה רקח בתחילתו בדף א' ע"ד וז"ל משם אבא מארי ז"ל שהיה מונע מלכתוב תורה נביאים וכתובים בקובץ אחד כמו שכותבים עלה קצת אנשים והיה אומר ז"ל שאם היו מחברים אותם על הגויל כמו שהיו כותבים בזמן הקדום לא היה בזה איסור אבל בקובץ אחד כאלו הספרים שכותבים בזמננו זה ממה שראוי למונעו לפי שכותבים הספר הכולל תנ"ך לקרות בו בנביאים או בכתובים יהיו הנביאים והכתובים למעלה מה' חומשי תורה ואין ראוי לעשות כן וזה דקדוק גדול ממנו ז"ל וכן היה מונע מלכתוב התרגום או הפירוש עם התורה בקובץ אחד לסיבה זו לפי שהתרגום או הפירוש אינו לשון התורה עכ"ל. והתוס' פ"ק דבתרא כתבו דמה שאסור להניח נביאים על גבי תורה היינו בשתי כריכות אבל בכרך אחד אין גנאי וכ"כ הגהות אשרי וס' אגודה בשם ר"י וכן פשטה הוראה זה כמה מאות שנים: