כסא רחמים על מסכת סופרים ב:יא

ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ כצ"ל וכן הביא הנוסחא הרא"ש בה' ס"ת אות י"ד: דובקין בדבק וכו'. הכא קתני פלוגתא וקתני סיפא הל"מ ס"ת שנקרע מטלה עליו מטלת מבחוץ פירש הרא"ש ז"ל שם דברישא נחלקו בדבוק קודם הכתיבה אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שא"צ לכתוב על הדבוק: אבל אין תופרין במקו' הכתב כצ"ל וכ"כ בס' האגודה והסמ"ג סוף עשין כ"ה: הלכה צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן שלא יקרע ומחו לה אמוחא הלכה למ"מ ס"ת שנקרע וכו' כצ"ל: ומחו לה אמוחא למימרא זו דאינה הלכה אלא רז"ל אמרו דמשייר התופר מלמעלה ומלמטה כדי שלא יקרע: כל האותיות הכפולים פירוש אותיות מנצפ"ך: הראשונים פי' מם פתוחה ואותיות נצפך הכפופות שהם עיקר האותיות שהיו בישראל בתחילת תיבה ובאמצעה: והאחרונים בסוף כצ"ל פי' מם סתומה בסוף התיבה וכן שאר הפשוטות: ספר שנקרע וכו' פי' ספר נביאים העשוי בגלילה טולה מבפנים ואין צריך מבחוץ כמו ס"ת:

דרש. הלכה למשה מסיני ס"ת שנקרע מטלה עליו מטלת מבחוץ כל האותיות הכפולין בא"ב כותב את הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה והאחרונים בסוף ואם שינה פסול ספר שנקרע מטלה עליו מבפנים אבל לא מבחוץ. לכאורה יפלא על בריתא שלנו דקאי בס"ת שנקרע וספר נביאים וכתובים והכניס בין הדבקי' דין אותיות הכפולים והוא דבר קשה הגיעני כפו"ל. גם לעולם ירגי"ש אדם מה הלשון אומרת ראשונים ואחרונים ואמאי לא קאמר פשוטות וכפופו' כמו שאמרו בשבת דף ק"ד נאמן פשוט נאמן כפוף וכיוצא ומה גם דיצדק לשון פשוטות וכפופות במאי דדריש התם והגם דאיכא מ"ם דההפרש שיש הוא דזו פתוחה וזו סתומה הו"ל למי' מ"ם פתוחה וכפופות מ"ם סתומה ופשוטוה ופ"ק דמגילה אמרו פתוחים וסתומים. ואפשר לפתוח קצת פתח בזה כי הנה כתב הר' רגל ישרה דמאי דחקני ספר שנקרע מטלה עליו מבפנים אבל לא מבחוץ ה"ט כדי שלא להשוותן לס"ת עכ"ד ומזה נראה דיש קפידא וזה שלא כדברי הרב נחלת יעקב דמייתי ממפרש דמ"ש אבל לא מבחוץ היינו שאין צורך לתפור מבחוץ וזהו כמו שכתבתי אני הדל לעיל. אמנם כפי דעת הרב רגל ישרה דכתב דה"ט שלא להשוותן לס"ת מוכח דהוי לעכובא וכפ"ז יתכן לומר דרך דרש דהיינו טעמא בבריתא שלנו הניח בין דין ס"ת לספר נביאים וכתובים משפט אותיות הכפולות והוי על דרך מ"ש הרשב"א בתשובה דמחכמת בעלי התלמוד ללמד בשתיקה כמה הלכתא גברוואתא ואנן יד עניי כתבנו בזה במ"א. והכא נימא פרפרת אחת דהנה אמרו פ"ק דמגילה מנצפך צופים אמרום ופריך אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומשני אין מיהוה הוו ולא ידעי הי בתחילת תיבה והי בסופה ואתו צופים ותקינו פתוחים באמצע תיבה וסתומים בסוף תיבה ואכתי אלה המצות אלא שכחום וחזרו ויסדום. ואפשר דלהכי נקט בבריתא שלנו ראשונים ואחרונים לרמוז דשכחום וחזרו ויסדום. ועם כל זה דהיה זמן דשכחום ובו בפרק היו משתמשים בפשוטות אפי' בסוף תיבה. ואם נאמר דבמסקנ' לא עקר לגמרי שינויא קמא דמיהוה הוו ולא ידעי הי בסוף והי בתחילה רק קאמר אלא דלא צריכנא לומר בהכרח דמיהוה הוו. אבל אה"נ דמצית אמרת דשכחו הי בסוף והי בראש. ולפ"ז הוו משמשין בערבוביא פעם בתחילה פעם בסוף ועם כל זה כי אתו צופים ויסדום דהודיעום הי בסוף הי בראש דינא הוא דאם שינה פסל ומזה נבין דגם במאי דקמן בספר נביאים וכתובים אם נקרע לא יטלה בחוץ והוי לעיכובא שלא ישוה לס"ת וכדחזינן באותיות מנצפ"ך דאם שינה פסל אע"ג דהפשוטות אם כתבן ברא' תיבה אחשיבנהו וה"ה נמי אם נקרע ספר נביאים לא יטלה מבחוץ אע"ג דאחשיביה משום שלא להשוותו לס"ת ואם שינה פסל ומשו"ה תני דין הכפולי' בינתים ובסתום חכמה מודיענו בסדור הדינים ולחכימיא ברמיזה ודו"ק הטב:

תוספות רשב"א אומר משם ר"מ וכו'. אגב רהטא ראיתי להרב גנת ורדים בא"ח סוף סי' ט"ו שכתב דהלכה כר"מ דהוא חכם וסופר וכו' ואני תמיה עליו דאחר התלמוד והגאונים מאן ספין ומאן רקיע דליהוי כייל כללא מדעתו והוא אחרון. ומה גם דמוכח מהרש"א והריב"ש דאין הלכה כר"מ וכבר השיג עליו הרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל בתשובתו על זה שם בסי' י"ו והגם דיש להליץ קצת אינו מחוור ויען דהאידנא לא שכיחי גבאי כלהו ספרי דבי רב ואני כארח נטה ללון לא מצינא למיקם בתשובות הרבנים הנז' כי אם הלא מזער מה שקלט העי"ן ויתבאר לקמן בס"ד:

ומחו לה אמוחא. כתב הרב רגל ישרה וז"ל ומחו ליה אמוחא ר"ל שחזר מדבריו הראשונים במ"ש דלהכי משייר כדי שלא יקרע דבאמת הלכה זו הלכה למשה מסיני וכבר הכה על קדקדם של האומרים דהטעם כדי שלא יקרע ולא מצד הל"מ עכ"ל ואני בעניי כבר כתבתי על דבריו בקונט' ככר לאדן דף קכ"א ע"א והן עתה לדוד בשנות"ו באופן אחר אמרנו נבא העי"ר דאיך הונח לו להרב הנז' פירושו ואיך רמז דהוא הלכה למ"מ ואין זו דרך להכות על קדקדו ולא יפרש קושטא דמילתא. ואם הרב ז"ל סבר דמ"ש בבריתא בסמוך הלמ"מ ס"ת שנקרע. תיבות הלמ"מ קאי למעלה על שיור התפר. ואח"ך הוא מילתא אחריתי ס"ת שנקרע וכו' מלבד דאין הלשון מתישב הרי הרא"ש ז"ל בה' ס"ת מביא נסחת ברית' דידן הלכה למשה מסיני ס"ת שנקרע. וא"כ מ"ש בבריתא הלכה למ"מ אס"ת שנקרע קאי. ותו דבש"ס דידן במגילה דף י"ט מוכח להפך דמסיק דאינה הל"מ וכמו דפירש רש"י שם. ובירוש' שם פ"ק דמגילה אמרו הלכה זה שהוא תופר צריך לשייר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע ומחו לה אמוחא אם הלכה למה לא יקרע ואם לא יקרע למה הלכה. אתה הראת לדעת דפירוש הרב רגל ישרה הוא הפך השני תלמודים בבלי וירושלמי דהבבלי פשיטא ליה במסקנא דאינו הלכה למשה מסיני ובירושלמי נראה כמסתפק. ולכן נראה להגיה בבריתא שלנו כמו שהגהתי בקונטריס והלשון קרוב ללשון הירוש' והכונה אפשר לפרש כבבלי או כירושלמי. וכ"כ הרב נחלת יעקב דצריך להגיה או כבבלי או כירושלמי וכו' ע"ש:

ומ"ש הרב רגל ישרה הכה על קדקדם וכו'. עמו הסליחה דהכונה על השמועה ודרך צחות אמר ומחו לה אמוחא לא על האומרים וכמ"ש הרב מהרימ"ט ז"ל בתשובותיו א"ה סוף סימן מ' ודייק פירש"י ורשב"ם ע"ש והרב הנז' כתב ומחו ליה אמותא אכן הנסחא היא ומחו לה אמוחא והיינו לשמועה:

הלכה למשה מסיני ס"ת שנקרע מטלה עליו מטלת מבחוץ הרא"ש בה' ס"ת הביא חלוקה זו בנסח זה ס"ת שנקרע מבחוץ מטלה וכו' ואין ספק אצלי דט"ס יש בדברי הרא"ש וצ"ל ס"ת שנקרע מטלה עליו מטלת מבחוץ. ובהרא"ש הנדפס אצל הרי"ף בהלכות קטנות כתוב ס"ת שנקרע מבחוץ מטלה עליו מטלת מבחוץ. ותיבת מבחוץ ראשונה הוא ט"ס ותימה על הרב גנת ורדים שעשה פלפול בזה ע"ש סי' ט"ו ופירש דברים דחוקים:

ספר שנקרע מטלה עליו מבפנים וכו'. ראיתי לשני המאורות הגדולים הרב גנת ורדים והרב הגדול מהר"ם ן' חביב בתשובות הנז' שנתקשו הרבה בחלוקה זו דהוא סותר הקודם והרב גנת ורדים כתב דט"ס הוא והאריך בזה והרב מהר"ם ן' חביב חשב להגיה ונתקשה דא"כ מאי למימרא הא תנא ליה רישא ומכח זה פירש והוליד דין וסיים וזה כפתור ופרח. והרואה יראה הדוחק שיש בפירושם ובדבריהם ורצו לשנות הידוע ופי' פנים וחוץ על הכתב ועל הגליון ולא אאריך לדקדק על כל דבריהם ז"ל רק בקצרה אומר דיש לתמוה על שני גדולי הדור שנעלם מהם דבריתא שלנו קורא ספר לנביאים וכמבואר לעיל בפרקין הלכה ה' דשנינו עושה עמוד בסוף הספר כדי להקיפו וא"צ לעשות כן בתחילתו ובתורה מכאן ומכאן לפיכך גוללין הספר לתחילתו ולתורה לאמצעית'. הרי דהבריתא קתני ספר על הנביאים וכתובים. ואם כן הדבר פשוט דהכא דקאמר ספר שנקרע איירי בנביאים וכתובים ולזה אמר דמטלה בפנים כדי לחלק בין ס"ת לנביאים וכתובים וזה דבר פשוט ודברי אמת נכרין ואין כאן קושיות ופלפולים ודינים. וכן פירשו בריתא שלנו בחלוקה זו הרב רגל ישרה והרב נחלת יעקב והרי הוא כמבוא"ר למעיין הנותן אמר"י ספ"ר:

ודע שהרב הגדול הרמב"ח ז"ל בתשובה הנז' כתב דרבינו ברוך בס התרומה והרא"ש זכרם לחיי עד דשרו לתפור יריעות ס"ת במשי פליגי על רבינו בחיי דנתב דמה שלא נכנס המשי בנדבת המשכן לפי שיוצא מן השרץ והם ז"ל סברי דהוא ריר בעלמא ועל רבינו בחיי ז"ל קשה על תכלת שהוא מדם חלזון דג טמא ז"התד ע"ש באורך. ואני הדל כתבתי קצת בזה בקונט' ראש דוד פ' ויקהל ובנחל קדומים פ' תרומה ועוד כתוב באפרקסתא דענייא בלקוטי בזה ושם צדדתי דמאי דפשיטא להרב גדול הדור דחלזון דג טמא לא מצאתי בתלמוד ובמדרשים כי האי סימנא ואחר זמן רב בא לידי שו"ת בשמים ראש שנדפס מחדש ושם בסי' רמ"ד נראה מדבריו שחלזון הוא טהור כאשר יראה המעיין ועמ"ש בטוב עין דף ך' ע"א ודוק: