כסא רחמים על מסכת סופרים ב:ו

בשיטין נותנין טעם כמסעות מ"ב וכרבבות של ישראל ס' וכזקני ישראל ע"כ וכתוכחות של משנה תורה צ"ח הכל לפי הכתב כצ"ל. וכ"כ הרב מעדני מלך והביאו הרב נחלת יעקב: כמסעות שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם ר"ל רמז שכתיבת התורה יהיו השיטין מ"ב כמנין המסעות:

דרש ויכתוב משה את מוצאיהם אפשר במ"ש המקובלים דכקרוא איש ישראל בתורה הקדושה נצב על חומת אנ"ך בעניני האומות וכיוצא מברר ניצוצי הקדושה וכמ"ש בזהר הקדוש בדברי הינוקא דפ' בלק דאמר חזינא דעמון ומואב מתגרו בכו לפי שהיו עוסקים בעניני עמון ומואב וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם דמלבד אשר במסעות היו מבררים ניצוצי הקדושה כתב משה המסעות ולא תימא דמאי דהוה הוה. דע למוצאיהם פי' למוציאם בפה למסעיהם לברר ולהסיע ני' הקדושה. וכבר ידוע שכתב רבינו האר"י ז"ל כי כל שם מ"ב הוא להעלות ולרמז זה היו מ"ב מסעות לרמוז לשם מ"ב המעלה ני' הקדושה והנה כי כן יש טעם לעשות מ"ב שטים כנגד המסעות דע"י כתיבת התורה מבררים ני' הקדושה בשם מ"ב כמו שהיו מבררי' במסעות: אף כתיבת התורה בס' כצ"ל וכן הביא הרב נחלת יעקב שמצא נסחא מדויקת:

דרש אפשר לומר במ"ש ז"ל כי ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה כי כל נשמת ישראל נאחזת באות א' מהתורה ולזה יש רמז בס' שטים כי יש ששים רבוא אותיות בתורה כנגד ששים רבוא ישראל: כזקנים ע"ב וכו':

רמז. ע"ב גימט' חסד והתורה היא תורת חסד. ובכן זה רמז ע"ב שטים לע"ב זקני': ובתורה צ"ח תוכחות כי העוסק בתורה נצול מיצה"ר וא"כ נצול מצ"ח תוכחות: ובקלפים לא נתנו שיעור פי' לא נתנו שיעור כמה יריעות צריך לס"ת כי כל אחד עושה כרצון נפשו: ובלבד שלא יפחות משלשה דפין פי' שלא יעשה יריעה פחות משלשה דפין כמו ששנינו בריש בריתא זו אין פוחתין ביריעה פחות משלשה דפין וכו':

תוספות בשיטין נותנין טעם כמסעות וכו' הר"ם כתב פ"ז יש דברים וכו' נהגו הסופרים בהם והן קבלה בידם איש מפי איש והן שיהיו מנין השיטין שבכל דף ודף לא פחות משמנה וארבעים ולא יתר על ששים עכ"ל. והטור כתב בסי' ער"ה וז"ל נהגו במנין השיטין שלא לעשותן פחות ממ"ח ולא יותר מס' וכ"כ במס' סופרים וה"ר יהודה אברצלוני כתב מ"ב וסי' ה' בם סיני בקדש עכ"ל עין רואה תרי שינויי מנסחתנו במסכת סופרים לדברי הטור דבבריתא שלנו כתוב מ"ב במקום ע"ח וגם שכתב ולא יותר מס' ועל זה כתב וכ"כ במס' סופרים. ובבריתא שלנו קאמר ע"ב וצ"ח. ובלשון הרא"ש בה' ס"ת שכתב וז"ל נהגו על פי מס' סופרים לעשות מ"ח או ס' שיטין וכ"כ הרמב"ם ז"ל שנהגו הסופרים שלא לפחות ממ"ח ול אלהוסיף על ס' עכ"ל יש לפרש שנהגו על פי מס' סופרים לעשות מ"ח או ס' ר"ל דהני תרתי איתנהו במס' סופרים. ושוב הביא מ"ש הרמב"ם שנהגו הסופרים שלא לפחות ממ"ח ולא להוסיף על ס' וכונתו שהרמב"ם כתב דנהגו שלא לפחות וכו' ונהוג הכי מדנפשייהו אשר לא כתוב במס' סופרים ולכן הרא"ש בתחילה הזכיר מס' סופרים והשאר הביאו בשם הרמב"ם ז"ל. אבל על הטור ק"ק דאחר שכתב דנהגו שלא לפחות וכו' עלה כתב וכ"כ במס' סופרים. וזה אינו במס' סופרים ואדרבא כתוב להפך דיכולים לעשות ע"ב או צ"ח. וצ"ל דהלשון אינו מדוקדק וכונתו שהשני מסורים מ"ח וס' כ"כ במסכת סופרים. לפי שכך היתה גירסתי בבריתא שלנו מ"ח במקום מ"ב:

וחזה הוית להרב מעדני מלך ז"ל שכתב דהגהות כתבו מ"ח מסעות וזה תימה שלא נמנו כי אם מ"ב מסעות וכמ"ש שם רש"י ז"ל ורציתי לומר כי מ"ח כנגד מ"ח ערי הלויים וכו' עכ"ל בקצור. ומה שרצה לומר כנגד מ"ח ערי הלויים עמו הסליחה. ואם אנן בדידן באנו לומר מדעתינו טעמים למספר מ"ח טפי הול"ל דרצו במספר מ"ח כנגד מ"ח בריתות על כל מצוה כמ"ש פ' ואלו נאמרין ולזה א"צ רמז דהדבר בעצמו אמת נכון יותר מהמ"ח שרמז בערי הלויים המה ע"ש:

וזה חזיתי להרב פרישה שם שכתב וז"ל מצאתי כתוב פי' מהר"ם מ"ח נגד המסעות שנאמר ויכתוב משה וכו' ואם רבינו ס"ל האי טעמא קשה לישנא דקאמר לא פחות ממ"ח ולא יותר מס' דמשמע הא בין מ"ח לס' יכול לעשות כגון מ"ט או ן' ולה"ט הני דוקא נקט וכו' ושמא הואיל שאין זה כי אם רמז בעלמא וכו' אלא שק' למה אמרו ולא יותר מס' ועוד כתב וז"ל וק' על מ"ש בשם מהר"ם מ"ח מסעות וצ"ל דמונה ג"כ המסעות שחזרו וכו' עכ"ל. ואני תמיה שנעלם מהרב ז"ל דברי מס' סופרים שכתוב רוב דברי מהר"ם אשר מצא רק שבמקום מ"ח כתוב מ"ב. גם נעלם ממנו שבהגהות מיימוניות כתוב כמו שמצא בשם מהר"ם גם נעלם ממנו דבהוהות שם כתב נמי מ"ח מסעות כמו שמצא משם מהר"ם. וגם מדברי הרב ט"ז שהביא דברי הרב פרישה שמצא משם מהר"ם וכו' נראה שנעלם ממנו גם כן דברי מסכת סופרים והגהמי"י. ומה שתירץ הרב ט"ז למה שהקשה הרב פרישה ז"ל אמרי לא יותר מס' לא נהירא:

ואפשר לישב דמ"ש הרמב"ם והרא"ש והטור ורבינו ירוחם נתיב ב' שנהגו הסופרים לא פחות ממ"ח ולא יותר על ס'. היינו דהוו גרסי במ"ס מ"ח כנגד המסעות כמו שמפורש בהגהות מיימוניות דמייתי לה ממס' סופרים וכן הרא"ש ורבינו ירוחם והטור כתבו הא דמ"ח בשם מ"ס. והכונה כי יען הגאון כתב מ"ב כמ"ש הרב יהודה ברצלוני משמו. הסופרים נהגו מ"ח עפ"י מסכ' סופרים כדהוו גרסי. ולזה כתבו דהסופרים נהגו לא פחות ממ"ח לאפוקי דעת הגאון דכתב מ"ב ולא יותר מס' לאפוקי מ"ש במ"ס ע"ב או צ"ח והם נהגו למנקט מילתא מציעתא מ"ח או ס' ואין הכונה כמ"ש הרב פרישה והט"ז דמ"ט או ן' שפיר דמי. אלא כונתם כמו שכתבתי ודוק הטב:

ודע שרבינו ירוחם אחר שכתב דנהגו הסופרים שלא לפחות ממ"ח ושלא להוסיף על ס' ונהגו זה כי כך פשוט במס' סופרים ומ"ש הר"י ברזילי בשם גאון מ"ב שהוא הלשון שרמזנו בסמוך. כתב וז"ל בתשובה לרבינו האי גאון וששאלתם כמה שיטין צריך בכל דף ודף הן מ"ב שיטין ואין לפחות מהן וכך נהגו ז"ל והסופרים הזריזין וסמך לדבר מ' כנגד מ' יום שנתנה תורה בהם והב' כנגד השני לוחות עכ"ל. והרב פרישה כתב על זה דרבינו יהודה בר ברזיל שכתב וסימן לדבר ב"ם סיני בקדש דממ"ש וסימן לדבר משמע דזה סימנא בעלמא ואיכא טעמא והוא ז"ל כתב שהוא כנגד מ"ב מסעות ועתה ראינו כי רבינו האי גאון ז"ל כתב דיש סמך מ' יום וב' לוחות: