כסא רחמים על מסכת סופרים ב:ה

גמר כל הספר ושייר בו דף אחד עושה אותו יריעה קטנה ואינו נמנע כצ"ל ובמנחות דף ל' ע"א קאמר בסוף הספר אפי' פסוק אחד בדף אחד ע"ש וכן פירוש בריתא שלנו גמר כל הספר ושייר בו דף כלומר שלא שאר לכתוב כי אם לדף אחד עושה יריעה קטנה וכותב שם מה שנשתייר לכתוב ביריעה קטנה ושרי: עושה עמוד בסוף הספר כדי להקיפו כצ"ל פירוש דבספר נביאים עושה עמוד בסוף. ובספר תורה שני עמודים אחד בתחילה ואחד בסוף וז"ש ובתורה אחד מכאן ואחד מכאן ויהיב טעמ' לתרוייהו וז"ש לפיכך גוללין הספר כלומר נביאים לתחילתו ולתורה לאמצעה: ואין פותחין את התורה ביריעה כצ"ל פי' שלא יטול היריעה בידו אלא אוחז בעמודים ופותחה וכן פירש הרב נחלת יעקב: וארכו של ס"ת ששה טפחים מפורש פ"ק דבתרא דף י"ד דהיינו דוקא בגויל ע"ש:

תוספות עושה אותה יריעה קטנה וכו'. במנחות דף ל' ע"א אפי' פסוק אחד בדף אחד וכתבו התו"ס שם וז"ל פסוק אחד בדף אחד ואע"ג דליכא ס' שיטין או שעורין אחרים דמס' סופרים ליכא למיחש בדף אחרון אע"פ שאי אפשר לו לסיים הדף בפסיק אחד כמו שיש בדפין אחרים ס' שיטין אלא א"כ יעשה בדף אחרון שיטין ארוכות עכ"ל. וכתוב בגליון הש"ס שכן הגיה מהרש"א ז"ל כמו שיש בדפים אחרים וכו' ולקוצר דעתי עדיין הלשון מגומגם ונראה להגיה שצ"ל אעפ"י שאי אפשר לסיים הדף בפסוק אחד יעשה בדף אחרון שיטין ארוכות כצ"ל והדבר מבואר דמ"ש אעפ"י שאי אפשר הוא ענין אחר דקשיא להו דהא צריך לסיים בסוף הדף וכיצד יעשה בפסוק אחד לכן אמרו שיעשה בזה הדף האחרון שיטין ארוכות וכן מפורש בדברי הרא"ש ז"ל בהלכות ס"ת אות ט' כאשר עיניך תחזינה משרים:

ואין צריך לעשות כן בתחילתו. לכאורה נראה דאם רוצה לעשות שני עמודים לנביאים יכול לעשו' דהכי משמע לשון ואין צריך לעשות כן ואין קפידא שלא יהיה אלא עמוד בסופו בנביאים ובס"ת שני עמודים:

לפיכך גוללין וכו'. מה שפירשתי בקונטריס נראה עיקר ובדברי הרב נחלת יעקב יש קצת גמגום כאשר יראה המעיין דקדוק לשונו:

אין פותחין את התורה. הרב נחלת יעקב הביא משם ס' האגודה דגריס אין פוחתין והביא פירוש ממפרש אחד ולפי קוצר דעתי גירסתנו עיקר ואעיקרא אפשר שגם בס' האגודה הגירסא היא אין פותחין והוא טעות דשכיח בין פותחין לפוחתין. אחרי כתבי ראיתי להרב רגל ישרה דגירסתו היתה כגירסא דקמן ופירשה כמ"ש בקונטריס ואחר זמן בא לידי ס' האגודה וז"ל אין פוחתין ביריעה באורכה של תורה מששה טפחים עכ"ל ופירושו פשוט דצריך שתהיה אורך היריעה ששה טפחים ומה שפירש הרב נחלת יעקב משם מפרש אינו מחוור אך מרן בש"ע פסק דאפי' בגויל אם הותיר או פיחת וארכו כהקפו סגי וא"כ נסחתנו עיקר אבל לפי נסחת האגודה הדבר פשוט כמ"ש ותימה על ה' נח"י דכתב על המפרש הנז' הנפק: