כסא רחמים על מסכת סופרים טז:ב

אריב"ל הדא אגדתא הכותבה אין לו וכו' כצ"ל: פי' הרב נחלת יעקב משם הרב קרבן העדה דכתיב על פי הדברים האלה משמע דצריכין הם ללמוד על פה ובשלמא הלכות לא סגי בלא"ה דיש לחוש שיתיר את האסור או איפכא אבל אגדתא אסור לכותבה עכ"ד. ובימי ריב"ל אז רבינו הקדוש וב"ד התירו לכתוב המשנ' דוקא וההלכות וכולא גמרא עדיין היו בע"פ לבד שהיו רושמים בסתר איזה דבר וא"כ עדיין היו נזהרים מלכתוב אפי' הלכות ומשו"ה החמיר ריב"ל הרבה בזה:

והדורשה מתברך יהא בשמתא: והשומעה מהדורש מתוך הכתב:

פנים של אימה למקרא דכל התורה שמותיו של הקב"ה וכשהוא עומד באימה לכבוד התורה אתיא זכירה גדולת התורה:

פנים שוחקות לש"ס דצריך ישוב דעת להבין עומק הלכות ועל ידי השמחה מרחיב דעתי של אדם:

פנים מסבירות לאגדה דהכל רמזים ומשלים וצריכים סברא:

תוספות והדורשה מתחרך. כן הוא בנסחת הירושלמי והרב יפה מראה פ' כל כתבי כתב ושמעתי דמתברך גרסינן וק"ק דאמאי לא הביא דכן הגירסא בבריתא שלנו. גם ק"ק על הרדב"ז בתשובותיו דפוס ליוורנו סימן רל"ב שהביא הגירס' מתחרך והוא הביא שם מסוף בריתא שלנו ובודאי דנסחתנו מתברך היא דוקנית:

והדורשה מתוך הכתב. כן כתב הרב נחלת יעקב וכן כתב הרב יפה מראה. אמנם הרדב"ז ז"ל בתשובה הנז' מפרש כפשטה דורשה אפי' בעל פה וטעמא טעים שעיקר האגדה היא סודות נעלמים וכפי פשוטה השומע יטעה וכיוצא וצריך למוסרה פה אל פה והאריך הרבה בזה ע"ש באורך:

והתניא ר' חנינא בר פפא פנים בפנים וכו'. כתב הר' נחלת יעקב דפריך לריב"ל ואינו קושיא דריב"ל מאי דאסר הוא לכתבה ולק"א על ריב"ל עכ"ד. ואני בעניי בקונט' ככר לאדן דף קכ"ד כתבתיה בסגנון יותר טוב ואמרתי דלא חש להשיב שהתירוץ פשוט. ושם כתבתי שכן כתב הרדב"ז ז"ל בתשובה הנזכר דלא חש להשיב ע"ש:

איברא דיותר נכון לומר מה שפירש הרדב"ז ז"ל אח"כ בסיום התשובה דוהתניא הוא בניחותא ומייתי סיועתא לר' יהושע דלא נתנה ליכתב משום דבעיא פנים מסבירות ואם לא יהיה פה אל פה פנים בפנים אין כאן פנים מסבירות עכ"ד. ופירוש זה הוא כפי דעתו דריב"ל אסר אפי' לדורשה בע"פ כאשר יראה הרואה. ויש לפרש בסגנון פשוט דמדאמר ריב"ל הכותנבה אין לו וכו' ש"מ דעל פה מותר ועל זה מסייע לריב"ל דודאי בעל פה מצוה איכא וניתנה למשה רבינו ע"ה מסיני. ואגדת"ו על אר"ש יסדה אוצר כלי חמדה: