כסא רחמים על מסכת סופרים טז:א

ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואני מלמד את בני תורה וכו'. משנה שלהי מס' קדושין ובחון לשון הזהב של רבי נהוראי לפי רוב הענוה אשר במאמרו לא דיבר דרך תוכחה ולא אזהרה וכיוצא אך הוא היה אומר מה שעושה לבנו וישנו בנותן טעם לשבח: בנערותו וכו' ובמשנתנו הוסיף ובזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה וכו' ואומר ואברהם זקן וכו':

תוספות מניח אני כל אומניות וכו'. וא"ת דחייב אדם ללמד לבנו אומנות כמ"ש פ"ק דקדושין ותנן כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה ועוד תנן על תעשה עטרה וכו' ולא קרדום לחפור בהם. ועוד תנן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ופירש ר"ת דדרך ארץ עיקר כמ"ש תוס' ישנים בסוף יומא והגהות מיי' פ"ג דת"ת ואיך ר' נהוראי אמר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה וי"ל דכונת ר' נהוראי אינו לומר שלא ילמד לבנו אומנות אלא כונתו שילמד בנו תורה שיהיה חכם בתורה כדחזי ותהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי ולעולם שיהיה לו אומנות והוא עיקר דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה אבל אחר שידע אומנות יעשה תורתו קבע וכוונת הלימוד יהיה לשמה וכמ"ש ר"י אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו שלומד לשמה ואז מתברך במעט אומנות שעושה אבל בלא אומנות לא סגי כמ"ש בספרי כי ה' אלהיך ברכך יכול יהא יושב ובטל ת"ל בכל מעשה ידיך:

שוב ראיתי לה' מהרר"פ בחידושי אגדות שפירש כן דודאי ר' נהוראי כונתו דצריך כל אדם ללמוד אומנות והכי קאמר מניח אני הקביעות של כל האומניו' ואני מלמדו תורה בקבע והאומנות עראי וזהו שאמר דהאומנות אינו עומד לו אלא בילדותו שאז בכחו לקבוע לו אומנות כבדה אבל לא בזקנותו וכו' אבל התורה אינה כן דע"י התורה המלאכ' נקיה וקלה שיכול לעשות גם בזקנותו מתברכת כההיא דחסידים הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתם עראי עכ"ד:

ועל פי זה מה טוב ומה נעים נסחת בריתא שלנו מניח אני כל אומניות שבעולם ואני מלמד את בני תורה ואינו בלשון שלילה כנסחתנו במשנה איני מלמד את בני אלא תורה דלפי האמור טפי אתי שפיר נסחת בריתא שלנו: