כסא רחמים על מסכת סופרים טו:ד

ברכות וכן קמיעות שכתוב בהן ענינו' הרבה של תורה כצ"ל: ברכות שתקנום אנשי כנה"ג ברכות השחר ותפלות וכיוצא: ענינות הרבה שהיו כותבין פסוקי רפואה ושמירה: כותבי ברכות כשורפי תורה שלא יצילום מפני הדליקה: לבודקו אם אמת הדבר: נטל טומיס של ברכות וזרקן כצ"ל ור"ל קבוץ של ברכות שכתב:

תוספות ברבית וכו'. כתבו הפוסקים דהאידנא יש להם רשות לכתוב ברכות וסידורי תפלות משום עת לעשות ומצילין אותן מפני הדליקה. אבל קמיעות איכא פלוגתא ומדברי הרב המאירי ז"ל. בפסקיו לשבת משמע דדוקא ברכות מצילין אבל לא קמיעות:

כלשון הזה אמר לו עונש האחרון קשה מן הראשון. וא"ת פשיטא דבכתיבתי לבד אינו מאבדן ביד ותו דהוי ספק דשמא לא יהא שריפה ופשיטא דזה שזרק קבוץ של קונט' בידו במים צריכא למימר דקשה שמאבדן ביד וי"ל דס"ד דהכותב עבר על דברי חכמים ודאי ומעת שכתב נתחייב ואח"ך אם היה גרמא שישרפו בדליקה הוו תרתי לריעותא. אבל זה דזורקן למים הוא איסור א'. קמ"ל דזה יותר חמור דחטא בידו ממש לאפוקי אם נשרפו בדליקה דהוה גרמא ועון שעבר על דברי חכמים בכתיבתן נמי אכתפיה. ואכתי יש לדקדק דהול"ל עון האחרון קשה מהעון הראשון ומאי קאמר עונש האחרון. ותו כלשון הזה אמר לו מאי למימרא. וי"ל דקאמר כלשון הזה אמר לו להעיד דאינו כפשוטו והכונה דר' ישמעאל קלל אותו דיענש על שתיהן ולאו בר כפרה הוא: