כסא רחמים על מסכת סופרים טו:ג

אלא מן המנחה ולמעלה שאז לא היו רגילין לדרוש וליכא ביטול בית המדרש: שונין ודורשין פירש רש"י ז"ל פ' כל כתבי דף קט"ז ע"ב כגון מדרש שיר השירים וקהלת: צריך דבר פי' לזכור הפסוק מביא ורואה בו: שמסורגלין שנכתבים בשרטוט אפ"ה אסור לקרות בהן:

תוספות אעפ"י שאמרו אין קורין בכתבי הקדש וכו'. פ' כל כתבי דף קט"ז ע"ב אמאי דתנן ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית המדרש אמרו בש"ס רב אמר לא שנו אלא בזמן בה"מ אבל שלא בזמן בה"מ קורין ושמואל אמר אפי' שלא בזמן בית המדרש אין קורין אינו והא נהרדעא אתריה דשמואל הוה ופסקי סדרא בכתובים במנחתא דשבתא וכו' רב אשי אמר לעולם כדאמרן מעיקרא ושמואל כרבי נחמיה דתניא אעפ"י שאמרו כתבי הקדש אין קורין בהן אבל שונין בהן ודורשין בהן וכו' א"ר נחמיה מפני מה אמרו כתבי הקדש אין קורין כדי שיאמרו בכתבי הקדש אין קורין וכ"ש בשטרי הדיוטות: ופירש"י ז"ל וז"ל ושמואל דאמר אפי' לאחר אכילה אין קורין כר' נחמיה אמרה למילתיה דלית טעמא דאין קורין משום ביטול אלא כדי שיאמרו ק"ו לשטרי הדיוטות ומיהו שמואל הנהיג במקומו כדברי חכמים דמתני' דאמרי טעמא משום ביטול הלכך לאחר אכילה דליכא דרשא קורין עכ"ל. ובאמת שהדבר קשה אם שמואל סבר כדברי חכמים ועביד עובדא בהנדרעא כותיהי אמאי פליג על רב דאפי' שלא בזמן בית המדרש אין קורין וקאמר בסתמא כאלו זו היא סברתו. והתוס' כתבו וז"ל ושמואל דאמר כרבי נחמיה ולא פליג אדרבא דשפיר מודה דלמתני' דמפרש טעמא מפני ביטול בית המדרש קורין שלא בזמן בית המדרש אלא בא לומר דר' נחמיה פליג עלה דמתני' עכ"ל. וק' דשמואל סתמא אמר אפי' שלא בזמן בית המדרש אין קורין ומוכח דפליג עליה דרב והול"ל בפירוש דר' נחמיה פליג. ותו דמאי למימרא אטו תנאי שקלת מעלמא ועל מי סמך דיתנבא השומע דזו סברת ר' נחמיא ואינה הלכה:

ואולי אפשר דבהיות הדבר מפורסם דבנהרדעא מידי שבת בשבתו פסקי סדרא במנחה בכתובים ואתריה דמר הוא לא חש שמואל דיטעה השומע דפליג עליה דרב לענין דינא. ובודאי יבין דכונתו דיש סברא זו בעולם ואינה הלכה ולחדודי היא דבעא לתלמידיו. ודוחק:

וחזה הוית להרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת בהאי שמעתתא דמייתי פירש"י ז"ל דבנהרדעא הנהיג כחכמים דרבים נינהו וכתב וז"ל אבל הר"ם בר יוסף ז"ל פירש דר' נחמיה תרתי אית ליה משום ביטול בית המדרש ומשום שטרי הדיוטות והלכך אפי' שלא בזמן בית המדרש אסור משום שטרי הדיוטות אבל למפטר בבי כנישתא במנחתא שרי משום דאינהו רגילי לבתר הפטרתא דדרשי בה דבכי הא ליכא משום שטרי הדיוטות וכדתניא אבל שונין בהן ודורשין בהן עכ"ל. ולפי שיטה זו נתישבה השמועה דשמואל ודאי פליג עליה דרב דרב נקיט כסתם משנה ושמואל פסק כרבי נחמיא ומאי דפסקי סדרא בנהרדעא אתי כר' נחמיא כמבואר. אך ק"ק דאמאי אצטריך לומר דר' נחמיא תרתי אית ליה מפני ביטול בית המדרש ומשום שטרי הדיוטות נימא דר' נחמיה לית ליה מפני ביטול בית המדרש כלל אלא משום שטרי הדיוטות. ואפשר דרבינו משה בר יוסף ז"ל סבר דמצד הסברא הוא הנותנת דטעמא דמפני ביטול בית המדרש טעם לשבח ולכן סבר דגם ר' נחמיה לא יכחידנו אלא דמוסיף נמי משום שטרי הדיוטות. אך יש להרגיש דהא דקאמר דבנהרדעא היו דורשין בכתובים וכי' היא חידוש והי"ל לרב אשי לאומרו ולא לסתום:

ואפשר לישב השמועה קצת בסגנון אחר ונאמר דר' נחמיא אית ליה טעמא דמשום שטרי הדיוטות לחוד או אית ליה תרוייהו כשיטת רבינו משה בר יוסף ז"ל ושמואל פסק כוותיה ופליג עליה דרב וסבר דביחיד אין קורין בכתובים והא סגי לו' כ"ש לשטרי הדיוטות אבל בבי כנישתא שהיא המקום שדורשים בו כמ"ש הרב המאירי ז"ל בפסקיו במנחה שרי לאפסוקי סדרא בכתובים לחוד דמכיון דבביתו לא שרי תיסגי לו' כ"ש שטרי הדיוטות ובהא ניחא הכל ודוק: