כסא רחמים על מסכת סופרים יא:ה

ואם היתה הפרשה של ד' ה' פסוקים וכו' מילתא באפי נפשה לומר שפרשה של ד' או ה' פסוקים קורא אותה לעולה אחד. ואם יש ששה פסוקים בפרשה יכולה לקרותה לשני בני אדם: וכמה קורין במנחה של י"ט פי' שחל להיות בשבת וס"ד שיקרא בפ' י"ט קמ"ל דקורא בפרשה הבאה על הסדר כמו שנוהגים היום:

תוספות ואם קרא וכו' פחות מעשרה פסוקים וכו'. כתב הרב נחלת יעקב וז"ל צריך לומר דמיירי שלא קרא רק שמנה פסוקים דבקראו תשעה פסוקים אין צריך לחזור ולקרות וכן כתב בשלחן ערוך סי' קל"ז וראיה מפרשת עמלק אשר על כן הא דקתני הכא פחות מעשרה לאו דוקא אמנם בתוספות במגילה כתבו בלישנא דהכא עכ"ל. ושותיה דמר לא גמירנא דברישא כתב דלאו דוקא וסיים אמנם בתוס' מגילה כתבו כלישנא דהכא. ומה כונתו אם דבראותו לשון התוס' דמגילה שב מידיעתו דהוי דוקא. מ"ט הדר ביה ונימא דבתוספות נמי לאו דוקא. ואם כונתו דגם בתוספות צ"ל לאו דוקא לשונו אינו מכוון:

ונראה לי דדעת התוס' דהא דסגי בט' פסוקים היינו דוקא בסליק טכינא כגון ויבא עמלק אבל לא סליק ענינא לא סגי בט' פסוקים והנה הוא רמז מ"ש התוס' במגילה דף כ"ג ד"ה חד אמר עולה ואשתמיטיתי' מ"ש התוס' שם סוף דף כ"א וז"ל אין פוחתין מעשרה פסוקים וא"ת והרי פרשת עמלק דליכא אלא ט' פסוקים וי"ל דשאני פ' עמלק דסדרא דיומא ומפסיק ענינא ביה ומשום הכי אין לחוש וכו' עכ"ל ומכאן מוכח דהתוס' ס"ל דאם קרא ט' פסוקים צריך לחזור להשלים עשרה דשאני פ' עמלק דסליק ענינא ומעתה מ"ש בדף כ"ג שרמז הרב נחלת יעקב ובמנחה ובשני וה' עשרה פסוקים ואם שכח ולא קרא כל כך יחזור ויקרא הדברים כפשוטן דבעי עשרה פסוקים ממש ולא סגי בט':

ואעיקרא יש להרגיש על מרן בש"ע שנמשך אחר הרב שבלי הלקט שכתב דאם קראו שלשתן ט' פסוקי' א"צ לחזור וראיה לדבר פ' ויבא עמלק ופסק כן בש"ע סי' קל"ז דין ד' דהרי הירושלמי והביאו הרי"ף שם פ' הקורא עומד קאמר דשאני פ' ויבא עמלק דסליק ענינא וכן כתבו התוס' והרא"ש והר"ן והמרדכי והטור ומוכח דאי לא סליק ענינא צריך לחזור אם קראו ט' פסוקים ואיך מרן שביק הירוש' והרי"ף והתוס' והרא"ש והר"ן והמרדכי והטור ופסק כהרב שבלי הלקט. ויש להרגיש על מרן דהוא עצמו כתב בדין א' ואי סליק ענינא בבציר מי' פסוקים כגון פ' עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים שפיר דמי וא"כ מאי קאמר בדין ד' דאם קרא ט' פסוקים א"צ לחזור וראיה לדבר פ' ויבא עמלק ומאי ראיה שאני התם דסליק ענינא כמ"ש הוא עצמו בדין א' (וס' שבלי הלקט אין עמדי):

וראיתי להרב פרי חדש ז"ל שכתב על דין ד' וז"ל וראיה לדבר פ' עמלק וכו' כן עיקר ודלא כדמשמע מדברי התוס' והגה"מ וכו' שא"כ הול"ל שידלג פ' עמלק וכו' ומה שחוזרין וכופלין פסוק אחרון וכו' שאין נוהגין באשכנז לכפול וכן משמע בירושלמי פ' הקורא עומד וכן מוכח בר"ם דילן רפ"ב דתעניות אהא דתנן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע יתני עלה בראשי' בשנים ופריך חמשה פסוקי הוו ומהדרינן רב אמר דולג וכו' ומשמע דבדולג או פוסק חד קרא סגי אע"ג דלא הוו אלא ט' פסוקי ואע"ג דבירושלמי פ' הקורא עומד אמרו שחוזר ב' פסוקים אינו נראה כן מש"ס דילן דא"כ הו"ל לפרישי עכ"ל ויש להרגיש דמה יוכח הוכח דהול"ל שידלג פ' עמלק והרי הרי"ף הביא ירושלמי דשאני פ' עמלק דסליק ענינא ואי בעית אימא שאני הכא שהוא סדרו של היום. והתוס' והרא"ש והמרדכי והטור כתבו דסליק ענינא. ומאמר שכן מאי ראיה איכא מפ' עמלק. ומכל אלו הגדולים נרא' דאי לא סליק ענינא בט' פסוקי חוזר. ומה שהביא ראיה שכן מאי ראיה איכא מפ' עמלק. ומכל אלו הגדולים נראה דאי לא סליק ענינא בט' פסוקי חוזר. ומה שהביא ראיה מהירוש' פ' הקורא עומד דאין כופלין פ' אחרון. מר דאייתי ירושלמי הרי התם פריך מפ' עמלק ומהדר שאניא הוא סדרו של יום. והרי"ף נראה דהוה גריס בירושלמי תרתי דסליק ענינא והוא סדרו של יום. ומאי דמייתי מההיא דבראשית ויהי רקיע. לפום האי דכתבו כל הגדולים דסליק ענינא סגי בט'. אין ראיה כלל. ותו הרי הר"ן בפ' הקורא עומד שם בהא דאין פוחתין מעשרה פסוקים כתב וז"ל וא"ת והאיכא פ' עמלק וכו' דאינה אלא ט' פסוקים וכן במעמדות וכו' שאינן אלא ח' פסוקים י"ל דהתם שאני דסליק ענינא והיינו סדרו של יום ואינו בדין שיקראו במה שאינו סדר היום כדי להשלים עשרה פסוקים כדאמרינן המפטיר וכו' שאני התם דסליק ענינא עכ"ל והרי הר"ן הביא הא דמעמדות ופריק לה ומה ראיה מייתי:

ונראה דמ"ש הר"ן ז"ל והיינו סדרו של יום לא קאי אלא לפ' עמלק ואע"ג דהקשה מפ' עמלק ומעמדות ובדבור א' נאמרו: במאי דפריק שאני התם דסליק ענינא פריק לתרוניהו. ומ"ש והיינו סדרו של יום קאי לפ' עמלק אבל למעמדות לא שייך. וכן בירושלמי ברישא פריך מפ' מעמדות ופריק חותך או חוזר ופריך מפ' עמלק ומשני סדרו של יום והאי פירוקא דוקא לפ' עמלק ולפי גירסת הרי"ף בירושלמי דפריק תרתי דסליק ענינא. ואב"א סדרו של יום. אה"נ דבמאי דמשני סליק עניינא אהני למעמדות ותו לא צריכנא לחותך וחוזר ומ"ש הרב פר"ח ואע"ג דבירושלמי אמרו דחוזר ב' פסוקים וכו' עדיפא מינה הו"ל לפרוקי דהגם דנימא דהוא מוסכם שאני הכא דתמניא הוו ואצטריך לאהדורי וכיון דבר מהדר הוא אמרינן דנהדר תרתי אבל אם קרא ט' סגי דלא מהדר כלל:

ולפום מאי דאמרן מאי דקתני ברייתא שלנו יחזור ויקרא עד שישלים עשרה ניחא דהוי כפשטא דעל הרוב לא סליק ענינא בט' ובעי למהדר עד דאיכא עשרה: