כסא רחמים על מסכת סופרים יא:ד

החזן פי' שהש"ץ טעה וסיים הפרשה עם הששי שסבר שהוא שביעי וכבר עלו ז' עולים וטעה שזה אינו אלא ששי יחזור ויקרא עוד עולה א' ויהיו שבעה ויפטיר שמיני: ובלבד וכו' כלומר שנשאר עדין ג' פסוקים יקראם עם העולה השביעי:

תוספות יחזור ויקרא וכו'. חזה הוית לרבינו בעל המנהיג סי' ל' שכתב וז"ל אי אפסיקו בקדיש לפני מפטיר אינו עולה וא' לא אפסיקו עולה וכן כתבו רבנן סבוראי וכן מצאתי במס' סופרים עכ"ל. ולכאורה לפי נסחא דקמן בבריתא שלנו נראה דאין ראיה לדבריו מהכא וכן יש להוכיח מהגהות מיימוניות פי"ב מה' תפלה דמברייתא דידן ליכא למשמע מינה מידי שהרי בדין ט"ז שכתב הרמב"ם ז"ל בשבת בשחרית קורין ז' כתב בהגהות מיימוניות ברייתא זו שלנו. ובדין י"ז שכתב הרמב"ם ואם הפסיק ש"ץ בקדיש בין המשלים והמעטי' אינו עולה מן המנין על זה כתב בהגהות מיימוניות דכן נמצא לרב נטרונאי משמא דרבנן סבוראי דהיכא דקרו שיתא ואפסיקו בקדישא וכו' ואלו סבר דיש ראיה לזה ממסכת סופרים הוה ליה לכתוב בדין י"ז דהכי מוכח ממס' סופרים. גם מההגהות חדשות משמע הכי דבדין ט"ז על מאי דמייתי בהגהות ראשונות ברייתא שלנו דמס' סופרים כתב וז"ל כתב הר"מ שאם סיים הש"ץ הפרשה עם הששה ואמר קדיש א"צ לקרוא עוד אחר וכו' ע"ש ומשמע דסבר דמהר"ם אינו נגד מסכת סופרים ומ"מ יש להרגיש על הגהות החדשות דהוה ליה להביא דברי הר"מ על דברי רב נטרונאי דמייתי בהגהות ראשונות בדין י"ז:

ועלה על לב לומר דיש ראיה מברייתא שלנו לדין רבנן סבוראי כמ"ש רבינו בעל המנהיג ז"ל דיש להעיר ברייתא שלנו כמאן אתיא אי סברה דמפטיר אינו עולה למנין ז'. ומהיכא תיתי הכא לאשמועינן דהמפטיר ח' וזו משנה שאינה צריכה כלל. ואי סברה בריתא דילן דמפטיר עולה למנין ז' אמאי הכא קאמר יחזור ויקרא והמפטיר ח' יעלה המפטיר לז' דהוא עולה למנין ז' לכך סבר רבינו בעל המנהיג ז"ל דלעולם בריתא דילן סבר דמפטיר עולה והכא אפסיק בקדיש ולכן צריך שיקרא אחר וימלא ז' קריות ויפטיר שמיני וא"כ יש ללמוד מבריתא זו דין רבנן סבוראי:

ואם נפשך לומר דהרי כתב הרא"ש פ' הקורא עומד דאחר שנשלם הגמ' תקנו לומר קדיש בין ז' למפטיר וא"כ איך נאמר דבברייתא זו מיירי דאפסיקו בקדיש והרי לא הוו נהיגי לומר קדיש. דע דמפורש במסכת סופרים לקמן פ' כ"א הלכה ו' וז"ל אין לך קריאה שטעון קדיש עד שיחזיר אלא על שבת בלבד מפני המפטיר עכ"ל הרי דהיו אומרים קדיש אחר הקריאה בשבת וזו ראיה למ"ש הרא"ש בה' ס"ת דמ"ס נתחבר אחר התלמוד. ומ"מ יש להרגיש על הרא"ש ז"ל שם בפסקיו פ' הקורא עומד שהביא ראיה מסדר רב עמרם דהיו אומרים קדיש ע"ש דלמה לא הביא הא דאמרו לקמן פ' כ"א שהבאתי. ועתה אמת אגיד דלשון רבינו בעל המנהיג ז"ל שכתב וכן מצאתי במס' סופרים מורה דבפירושא אתמר במס' סופרים. והא דכתיבנא בעניותין הוא קצת הוכחה ויש לדחות:

ותו יש להרגיש קצת על הרא"ש ז"ל דמהדר לאתויי מסדר רב עמרם. שהיו רגילין להפסיק בקדיש בין שביעי למפטיר דאמאי לא מייתי מרבנן סבוראי שכתב הרי"ף ז"ל שם באותו פרק באותו מקום גבי אי מפטיר עולה למנין ז' וז"ל אלמא מפטיר עולה למנין ז' וכן הלכה אלא דאשכחן מרב נטרונאי גאון דאמר משמייהו דרבנן סבוראי דהיכא דקרו שיתא ואפסיקו בקדיש והדר אפטירו אינו עולה והיכא דלא אפסיקו בקדיש מקמי הפטרה עולה למנין שבעה וטעמא רבה ומסתבר הוא עכ"ל הרי"ף ז"ל. והרי טובה תוכח"ת מגולה מררבנן סבוראי דהיו מפסיקין בקדיש: ותו אעיקרא קשה בלאו הכי אמאי השמיט דברי הרי"ף אלו:

ועוד תמהתי על הרא"ש בס' הקטן ברכי יוסף סי' רפ"ב דכתב שם הטור וז"ל כתב הר"ם מרוטנבורק שאם טעה ש"ץ וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש שא"צ לקרות עוד אחר אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי ויאמר אחריו קדיש שהרי מפטיר עולה למנין ז' וא"א הרא"ש היה אומר שאין לומר קדיש פעם אחרת עכ"ל דאיך הר"ם מרוטנבורק והרא"ש ז"ל פסקו דלא כהרי"ף ורב נטרונאי ורבנן סבוראי שכתבו דאם הפסיקו בקדיש אינו עולה. וכן נראה מסדר רב עמרם שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו כמדובר שכתב שבמקום שמפסיקין בקדיש אין מפטיר עולה למנין ז'. ועוד תמהו רבנן בתראי על מרן ז"ל בש"ע דפסק כמהר"ם מרוטנבורק ז"ל ושביק הרי"ף והרמב"ם ורב נטרונאי ורבנן סבוראי ז"ל וכמ"ש שם בברכי יוסף:

ולעוצם התמיהא עלה בלבי שליש י"שוב דכבר כתב הרא"ש דאחר שנשלם הגמר' תקנו לומר קדיש בין ז' למפטיר והיה זה ההלכה דמפטיר עולה מפוקפקת קצת ובאיזה מקום היו אומרים קדיש לומר שאין מפטיר עולה וכן מורה מדברי רב עמרם ז"ל שהביא הרא"ש שכתב שבמקום שמפסיקין בקדיש וכן מוכח קצת מדברי רב נטרונאי שכתב דהיכא דאפסיקו בקדיש ובזמניהם שנודע שהקדיש לומר דאינו עולה המפטיר למנין ז' א"כ זה שאמר קדיש דעתו שלא יעלה המפטיר למנין ז' וכמ"ש הרב המאירי ז"ל הבאתיו בברכי יוסף שהרי גילה דעתו שאינו רוצה לצרפו ולהכי כתבו רבוואתא שאינו עולה אך בזמן מהר"ם והרא"ש דפשיטא להו דהלכה דמפטיר עולה. וזה שאומרים קדיש מנהג קדום מכמה מאות שנים ורוב ש"ץ לא ידעו שנתקן קדיש זה לומר שאינו עולה המפטיר למנין. להכי פסקו מהר"ם והרא"ש שמי שטעה והשלים בששי ואמר קדיש בטעות דין הוא דהמפטיר יעלה כי הוא לא יודע על מה נתקן ואמרו בטעות בבלי דעת. ואפשר דהרי"ף בזמן הזה מודה. ומשום הכי השמיטו הרא"ש להא דכתב הרי"ף מרב נטרונאי וכו'. וכיון דדעת הרי"ף אסתפק לן אע"ג דהר"מ פסק כרב נטרונאי. פסק מרן כמהר"ם והרא"ש וסיעתם דמפטיר עולה. זה אפשר לישב קצת. ולכל הדברות מרן קיצר מאד שלא לבאר כל זה. ובקונט' ככר לאדן דף קכ"ג ע"ב הקשתי עמ"ש הרב נחלת יעקב ז"ל בברייתא שלנו אעפ"י שכבר אמר קדיש וכ"כ מהר"ם דהרי דעת מהר"ם דאף אם אמר קדיש א"צ לקרות אחר ע"ש. ועתה ראיתי דלק"מ דהגם דלשונו אינו מכוון כוונתו מבוארת דברישא כתב דאינו מספיק ששה ולצד זה כתב דכ"כ מהר"ם דאינו מספיק ששה וצריך אחר. אך כמ"ש בברייתא שלנו דצריך אחר והמפטיר בזה פליג מהר"ם וכתבו הרב נחלת יעקב בסמוך דלא קי"ל הכי אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא ואין צריך לקרות עוד אחר וזה פשוט: