כסא רחמים על מסכת סופרים י:ו

בי"ט ה' וכו' כדמפרש ואזיל י"ט שאיסור לאו ה' דכל יום דיש בו יתרון על חבירו מוסיף עולה אחד: ומפטיר בנביא אכלהו קאי בי"ט ויה"כ ושבת בכלם מפטיר בנביא:

רמז כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו יש בו ז' תיבות רמז לז' ימים שקורין בתורה ב' ה' שבת ר"ח חש"מ י"ט יה"כ. ויש בפסוק כ"ה אותיות רמז כמספר כל מיני העולים דהיינו ג' ד' ה' ו' ז' שהם מספר כ"ה. ונמצא שרמז הימים שקורין בס"ת ומספר חילוקי העולים בפ' זה דכתיב כי שם ה' אקרא רמז לקורא בתורה ועיין לעיל פ"ב הלכה ב' מה שרמזתי בס"ד: י"ט שאיסור לאו וקדושתו חמור' מר"ח ויה"כ חמור מי"ט ושבת חמור מיה"כ:

תוספות אבל מוסיפין עליהם. נחלקו הראשונים או מאי דקתני מוסיפין עליהם קאי אשבת לחוד אבל בי"ט אין מוסיפין. או אכלהו קאי י"ט יה"כ שבת דמוסיפין עליהם. ופשטן של דברים מוכח דקאי אכלהו:

ואני בעניי עמדתי בסברות אלו ודקדוקי השמועות ודברי הראשונים ואחרונים בזה בספרי הקטן ברכי יוסף סי' רפ"ב בס"ד. ובארץ ישראל ומצרים ובכמה קהלות גדולות מטורקי"אה ואיברופ"א נהגו בי"ט גם כן להוסיף כסברת רוב הפוסקים:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. פי' הפותח מברך לפניה והחותם לאחריה כמ"ש שם במגילה דף כ"ח ע"ב ואמרינן התם והאידנא כלהו מברכי לפניה ולאחריה גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין. וקצת יש להעיר לפי מ"ש הרא"ש דמסכת סופרים נתחבר אחר התלמוד אמאי לא ביאר במכילתין הכא דהאידנא תקינו רבנן דכלהו מברכי לפניה ולאחריה. וכיוצא בזה יש להעיר בדוכתי אחריני. וא"ת דהא קתני לה לעיל הלכה ה' הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה והא תו למה תנייה הכא. כבר התוס' שם דף כ"א הקשו הכי על משנתנו דתני לה תלתא זמני ותירצו דהוה ס"ד דכל דטפי ליה מילתא מחבירה מברך לפניה ולאחריה משום הכי אצטריך למתני בכלהו. ובמכלתין תנא ליה בתרי זמני בב' וה' וי"ט ושבת ולא תנייה גבי ר"ח ובהכי סגי:

וכבר הרב נחלת יעקב כתב כן אלא דלשונו אינו מכוון שכתב וז"ל ואע"ג דהתם במתני' תני תלתא זמני דהיינו בשני וה' וגבי ר"ח וחש"מ וגבי י"ט ושבת והכא לא קתני אלא תרי זמני אפשר לישב דגמ' דהכא ס"ל דסגי בתרתי כיון דתני גבי ב' וה' ותני נמי גבי שבת ויה"כ אע"ג דטפי ליה מילתא משני וה' אפ"ה אינו מברך אלא הפותח והחותם ממילא ידעינן דגם ראש חדש וחש"מ דינא הכי דהפותח והחות' לחוד מברך לפניה ולאחריה עכ"ל. ולשונו אינו מכוון שכתב ואפשר לישב דגמ' דהכא ס"ל דסגי בתרתי וכו' דמאי קאמר גמ' דהכא ס"ל דסגי בתרתי וגם זה כתב בלשון אפשר לישב. ותימא מי איכא למ"ד דלא סגי בתרתי שכתב בלשון זה הא ודאי זה דבר שאין בו ספק ודב רפשוט הוא לכל. אך תנא דמתני' תני בדרך לא זו אף זו כמנהג המשניות וכבר נתנו טעם בעלי הכללים שהחלוקות ראשונות היו שגורות בפי התלמידים ולכך הניח משנתם כמו שהיתה שוגר"ת ומשוגרת והוסיף החידוש בדרך לא זו אף זו. ומסרר ברייתא שלנו קיצר ודילג האמצעית וזה פשוט ואין להאריך יותר: