כסא רחמים על מסכת סופרים י:ה

אין פוחתין מהן שיעלו כהן לוי וישראל והן כנגד ג' קוין כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל ע"ש באורך: ואין מוסיפין שלא יהא ביטול מלאכה ושבת במנחה הוא סמוך לחשכה שלא יהיה לטורח וההמון עושים שלא ברצונם ויהיה להם לעון: ואין מפטירין בנביא משום ביטול מלאכה נמי: הפותח והחותם וכו' כך היה המנהג זאת לפנים ואמרו בש"ס והאידנא כלהו מברכין: בר"ח וכו' משום דאיכא מוסף כדאמר בסמוך:

תוספות בשני ובחמישי ובשבת במנחה וכו'. הכי תנן פ' הקורא עומד. ויש להבין אמאי תני תנא כסדר הזה שני וה' ושבת במנחה הו"ל למתני שבת במנחה ושני וחמישי אי משום כבוד היום יומא דשבתא ועת רצון היא אי משום דבמנחה שבת מתחילין לקרות פרשה חדשה וב' וה' קורין מה שקראו במנח' שבת לפום מאי דקי"ל כמבואר לעיל בהלכה ד'. וי"ל דדרך התנא לשנות לא זו אף זו והכא אין מוסיפין לא זו בב' וה' אף זו במנחת שבת. א"נ דעיקר התקנה אמרו בקמא דף פ"ב שלא יהיו ג' ימים בלי תורה וא"כ עיקר התקנה היה ליום ב' וחמישי שלא יהיו ג' ימים בלא תורה. אלא שראו להתקין גם במנחת שבת. וגם לפשט הירושלמי דריש מגילה ופ' הקורא עומד וברייתא שלנו בפרקין הלכה ב' דעזרא תקן ב' וה' כולה קריאה אפשר שטעמו נמי שלא יהיו ג' ימים בלא תורה וא"כ יום שני וה' כטעם לצ"ד זה הם עיקר התקנה ולהכי אקדמינהו והיו עיניך רואות בדקדוק לשון הסוגיא דפ' מרובה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהדיא דמשה רבינו תקן שבת וב' וה' ועזרא תקן לקרות במנח' של שבת ע"ש ובכ"מ ריש פי"ב מה' תפלה וכ"כ רבינו ירוחם כתיב י"ב סוף חלק י"ט:

ולפי זה יש מקום לישב אשר דקדקתי בעניותי לעיל על הרשב"א דלפי מאי דהוה מפרשינן סיים בשני שם מתחיל בה' הו"ל לתנא לשנות מנחת שבת קודם ע"ש בהלכה ד' דבסמוך. דיש לומר דסירכא דלישנא דמשנתנו פ' הקורא עומד דקתני בב' וה' ושבת במנחה קורין ג' וכו' נקט ול"ק על הרשב"א ז"ל:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. כתב הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה מרן בבית יוסף סי' מ"ז דאין מברכין על התורה לאחריה דאין מברכין על המצות לאחריהן אמנם בקריאת התורה בבית הכנסת מברכין לאחריה דתקנת משה ועזרא היא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם וכדמברכין בהלל ומגילה עכ"ד ובדרושים כתבתי מאמר רבה פ' נצבים שפירש בזה מורינו הרב כמהרי"ך ז"ל כמין חומר:

בר"ח וכו'. אמרינן במגילה דף כ"ב ע"ב ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וכו' ופירש"י ז"ל שאין הנשים עושות מלאכה וכ"כ התוס' שם. והוא דבר שצריך ישוב דהאנשים עושים מלאכה ואיך מפני הנשים קאמר שאין בו ביטול מלאכה. ותו קרא משמואל דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה ותי' ביומא דחולא מוכח דגם האנשים לא היו עושים מלאכה. וכמ"ש הרא"ש בפסקיו פ' הקורא עומד אות ד' ע"ש וכבר אני עני כתבתי בזה בברכי יוסף ומחב"ר סי' זי"ת וברית עולם דף צ"ג וטוב עין דף מ"ז ע"ב. ומשם באר"ה דיש כמה גדולים מהראשונים דס"ל דהאנשים נמי לא היו עושים מלאכה ע"ש ודוק והמרדכי פ' הקורא עומד משם ר"י כתב דמלאכה כבדה גם אנשים אינם עושים עש"ב ועמ"ש הר"ן שם: