כסא רחמים על מסכת סופרים י:ד

אמר ר' יהודה מקום שמפסיקין שבת שחרית שם קורין במנחה וכו'. פלוגתא דתנאי בבריתא סוף מגילה ור' זירא פסק הלכה הכי דמקום שמפסיקין שבת שחרית שם קורין במנחה וב' וה' ובשבת הבאה:

תוספות אמר ר' יהודה וכו'. וא"ת אמאי לא נקט בקצרה במנחת שבת וב' וה' קורין פרשה חדשה ובשבת חוזרין ומתחילין הפרשה ולא היה צריך למתני מקום שמפסיקין ויש לומר דנהי דעתה רוב ישראל קורין סדר הפרשיות ככל אשר אנחנו קורין ברם בימים ראשונים במערבא הוו מסקי אוריתא בתלת שני משו"ה נקט האי לישנא מקום שמפסיקין שבת שחרית וכו' ופשוט. והנה שם בש"ס מייתי בריתא דר"מ סבר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה שם קורין בשני בשני שם קורין בחמישי בחמשי שם קורין לשבת הבאה דברי ר"מ ר' יהודה או' מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה וכו' אמר ר' זירא הלכה מקום שמפסיקין שחרית בשבת שם קורין במנחה וכו' וליכא הלכה כר' יהודה משום דאפכי להו. ויש להרגיש דאמאי לא פריך דלמה הוצרך לפסוק הלכה הא קי"ל ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה וי"ל דפ' מי שהוציאוהו אמרו בש"ס דאיכא מאן דלית ליה הני כללי וא"כ ל"ק על ר' זירא דאמאי הוצרך לפסוק הלכה דדילמא ר' זירא סבר כרב דלית ליה תני כללי ומשו"ה לא פריך אלא דלימא הלכה כר' יהודה ובזה היה מקצר והוה אשמועינן נמי דבעלמא לית ליה הני כללי. ותירץ משום דאפכי להו ולעולם אית לי ההני כללי ולא הוה אצטריך לפסוק הלכה דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה אך הכא איכא מאן דאפיך להו ולכך קאמר הלכה מקום שמפסיקין וכו':

וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שכתב וז"ל ולימא הלכה כר' יהודה משום דאפכי להו וא"ת לימא הלכה כתנא דמתני' דקתני ואין עולה להם מן החשבון י"ל דהו"א דמתני' ה"ק בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן במקום דמסיים בשני שם מתחיל בה' ואין עולה להם בשבת הבאה מן המנין אלא חוזר וקורא מראש הסדר וזו מחלקת שלישי והלכך לאפוקי מילתיה מכל ספק אמר הכין בהדיא עכ"ל וק"ק דלא אפשר לפרופי מתני' הכי דבמקום דמסיים בשני שם מתחיל בחמישי דאי הכי במקום שמסיים במנחה של שבת מתחיל בשני והו"ל למתני במנחה של שבת בשני ובחמישי קורין כסדרן אלא ודאי להכי תני בסוף מנחה של שבת כי הכי דלא נטעו לפרש כן אלא במנחה ושני וה' בשלשתן קריאה אחת קורין ואין עולין להם מן החשבון וא"כ לימא ר' זירא הלכה כתנא דמתני'. ומה גם דלפי' שכתב הרשב"א ז"ל הוא סברא שלישית חדשה לא כר"מ ולא כר"י וכבר הרב"א כתב וזו מחלקת שלישי כלומר סברא ג' אמנם בצירוף האי דוקיא דדייקינן נדחה האי פירושא. ואפשר דכונת הרשב"א ז"ל דהוה טעינן ולא דייקינן כולי האי ומפרשינן דבמקום דמסיים בשני שם מתחיל בה' וכו' ועיין לקמן בהלכה ה' שישבתי זה ע"ש בס"ד:

אכן בכל זאת אכתי קשה דמאי קאמר הרשב"א ז"ל וא"ת לימא הלכה כתנא דמתני' וכו' הלא במשנתינו ליכא פלוגתא והוא סתם משנה ומה הלשון אומרת הלכה כתנא. והכי הו"ל לאקשויי להרשב"א ז"ל דר' זירא לשתוק ולא יצטרך לפסוק הלכה דהא סתם במשנה ומחלקת בבריתא הלכה כסתם משנה והכא סתמא דמתני' ואין עולה להם מן החשבון והכי הלכתא ולמאי אתא ר' זירא ובין אי ר' יהודה סבר הכי או אפכי והוא סברת ר"מ הלכה כסתם משנה ולא לימא מודי והאי קושיא עדיפא ממאי דפריך הש"ס ולימא הלכה כר' יהודה דקושיא זו עדיפא דלא לימא הלכה כלל ותו דלא מצי לשנויי משום דאפכי כמו שנאמר. ועל סגנון קושיא זו נמי יש לתרץ כמו שתירץ הרשב"א ז"ל דחש ר' זירא דלא נטעה לפרש במתני' דבמקום שמסיים בב' שם מתחיל בה' ונפסוק הלכה כן דהלכה כסתם משנה. להכי הוצרך לומר הלכה מקום שמפסיקין וכו' ואם כן אנו נפרש המשנה כן:

ברם אכתי איכא למידק דאמאי אצטריך ר' זירא לומר הלכה מקום שמפסיקין וכו' דהשתא קשיא לן דזה סתם משנה ואצטריך לשנויי כדתירץ לה הרשב"א. טפי הו"ל לר' זירא לפרושי מתני' ולימא על המשנה בשני וחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן אמר ר' זירא ושלשתן קריאה אחת ותו לא היה צריך לפסוק הלכה. ואפשר דהוה טעינן דהא דמפרש ר' זירא למתני' הכי היינו משום דאיהו הפוך וגריס דזה סברת ר"מ וניחא לי הלפרש כן דסתם משנה ר' מאיר. לפ"ז אם אמוראי אחריני קבלו מרבותיהם דהנסחא היא דזו סברת ר' יהודה אמרי דאם ר' זירא ידע נסחא זו אז לא הוה מפרש משנתנו הכי דאין זו סברת ר"מ אלא סברת ר' יהודה והוו מפרשי משנתנו כמו שכתב הרשב"א ז"ל דהוה אמינא מקום דמסיים בב' שם מתחיל בה' והיו פוסקים הלכה כן דהלכה כסתם משנה. להכי נתחכם ר' זירא ואמר מימרא בפני עצמה הלכה מקום שמפסיקין וכו' וממה שאמר הלכה מקום שמפסיקין וכו' ולא אמר הלכה כר' יהודה ש"מ דידע דהפכי להו ולכל הדברות והנסחאות פסק הלכה כך וזהו כונת המשנה גם כן ובזה ביטל את המעוררין וסילק כל מאי דאפשר למטעי והלכה כסתם משנה:

אדהכי בריתא שלנו יוצאה בהינומא דקתני סברת ר' יהודה לחוד דהכי הלכתא וזו היא סתם משנה נמי והאי תנא תנא דווקנא למתני סברת ר' יהודה לחוד דהיא הלכה ומינה דהיינו פירושא דסתמא דמתני' וככל הדברים אשר ראו עיניך: