כסא רחמים על מסכת סופרים א:ט

אין כותבין בזהב. פירוש שום אות מסת"ם ולאו דוקא זהב אלא אפי' שאר מיני צבע וזהב אצטריכא ליה אע"ג דמשום חשיבות ומעלה עושה: שהיה כל אזכרותיה כתובות בזהב. שעשה כן ליקר תפאר' האזכרות ואהרו חכמים תגנז:

מוסר. בדבר הנוגע לדת ודין אין לעשות כדעתו העולה על רוחו ככל הישר והטוב בעיניו כי אם על פי חכמים כי הנה אלכסנדרוס הוא חשב לעשות יקר לכתוב האזכרות בזהב ואדרבא דין גרמ"א לפסול הס"ת ולגונזו:

פשט וזה רמוז במשנת חסידים רבי אומ' איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו'. לימדנו רבי להועיל שהדבר הישר שיבור לו הוא כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם דלא סגי מה שהוא טוב בעיניו אלא צריך גם כן שיהיה טוב בעיני אחכים. והגם שיהיה דבר טוב בעיניו ובעיני אחרים לא סגי עד שיהיה על פי התורה וז"ש והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכל מצות התורה ודיניה אינם ע"פ שכל האנושי כי בכל פרט יש בו תלי תלין סודות עליונים:

וזהו פשט מאמרם ז"ל במכילתא פ' בא זה אלי ואנוהו ר' ישמעאל אומר אתנאה לפניו במצות אעשה לו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה דבמצות שכבר ידענו מה טיבם כגון לולב סוכה וכיוצא אעשה אותם נאות לאפוקי לעשות מדעתו פרט אחד כגון מ"ש האזכרות בזהב בס"ת הא ודאי לא נאמר זה אלי דמ"ש אתנאה לפניו רמז מ"ש במדרש ר' תנחומא פ' ויגש אמר רשב"י אמר הקב"ה לישראל הוו מכבדין את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו. וז"ש זה אלי אתנאה לפניו במצות שאני מכבדן כמותו כביכול:

רמז זה אלי ואנוהו גימט' ענו עם הכולל דמי שהוא עניו ושפל הוא מקיים שויתי ה' לנגדי ונעשה מרכבה לשכינה וזה רמז ואנוהו לשון נוה:

דרש ידוע מ"ש מרן ז"ל דעיקר ביאת האדם בעה"ז היינו דמקודם אכיל דלאו דיליה ובהיל לאסתכולי והקשו ע"ז ממ"ש הרמב"ן ז"ל ע"פ וצדקה תהיה לנו כי השכר הוא צדקה דאנו חייבים לעובדו וא"כ מה נרויח בקיום המצות ס"ס הוא צדקה. ותירצו דהדור במצוה שאינו חייב זה יקר' שכר ובזה לא בהיל לאסתכולי וז"ש זה אלי מורה באצבע דיכול להנות כ"י פב"פ. וכ"ת הכל צדקה ואיך יתכן לחזות לז"א התנאה לפני"ו דייקא במצות דבעבור הדור המצות זוכה לחזות בנועם ה':

סוד הנה נודע מ"ש רשב"י סימנא לזווגא דכ"י אחותי בת אבי וכו' וז"ס זה אלי קב"ה ואנוהו כ"י אחבר לו נות בית ליחדם אלהי אב"י במוחין דאבא וארוממנהו בסוד גדלות. וס"ת זה אלי ואנוהו גימט' אהיה סוד אימא. אלהי אב"י סוד אבא. אב"י גימטריא אח"ד ביחודא שלים. אלהי אבי וארוממנהו ס"ת שם הוי"ה ברוך הוא ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעד ויעזרנו על דב"ר כבו"ד שמ"ו כי"ר ולקמן פ"ג הלכה י"ג נכתב בסגנון אחר בס"ד:

תוספות אין כותבין בזהב וכו'. כן כתב הרמב"ם פ"א מהלכות תפילין אם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו כסולין וכתב על זה מרן בכסף משנה וז"ל קשה דתניא בתבונה כתב האזכרות בזהב יגנזו משמע דוקא האזכרות אבל כתב אותיות אחרות בזהב כשר וי"ל דה"ה לאותיות אחרות שכתבן בזהב פסול שהרי לא כתבן בדיו ואזכרות דנקט משום דסד"א שלרוב מעלתן ראוית ליכתב בזהב קמ"ל והכי משמע מדתניא במסכת סופרים פ"ק אין כותבין בזהב עכ"ל:

ומ"ש מרן ז"ל והכי משמע ולא כתב בפשיטות והכי אמרינן במס' סופרים היינו משום דקאמר בבריתא שלנו אין כותבין בזהב ומעשה בתורתו של אלכסנדרוס שהיה כל אזכרותיה כתובות בזהב ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הגנז. ויש מקום לדוחה לומר דהאי דקתני אין כותבין בזהב אסיפא סמיך דקתני מעשה שאזכרות היו כתובות בזהב ואתיא כבריתא דגמרין פ' הבונה דף ק"ג דקתני כתב האזכרות זהב ודוקא האזכרות אבל שאר אותיות כשר. לכן מרן ז"ל לא כתב בפשיטות והכי אמרינן במס' סופרים. אלא כתב והכי משמע מדתניא במס' סופרים אין כותבין בזהב דודאי מדקתני אין כותבין בזהב סתמא הכי משמע דאין כותבין אפי' שאר אותיות דהול"ל אין כותבין האזכרות והא פשיטא דמשמעות בריתא שלנו הוא אין כותבין כלל בס"ת שום אות בזהב דצריך הס"ת שיהיה כתוב בדיו. והמעשה היה באזכרות וזה פשוט:

ואחזה אנכי להרב פרי חדש ז"ל בהגהותיו להרמב"ם שכתב על דברי מרן בכסף משנה הללו וז"ל כתב הכ"מ ואזכרות דנקט משום דסד"א שראויות לכתוב בזהב קמ"ל וליתא דנקט אזכרות משום דבהנהו יגנזו אבל באותיות אחרות יתקן עכ"ל וכ"כ ה' מרכבת המשנה ח"ב ע"ש:

ואפשר לומר דטעם מרן ז"ל שהוצרך לומר דנקט אזכרות דסד"א שלרוב מעלתן יכתבו בזהב ולא כתב דנקט אזכרות דאי אפשר למוחקן היינו דבבריתא הלזו דפ' הבונה דף ק"ג הכי אתמר פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. עין רואה דקתני בבריתא או שכתב שלא בדיו וסתמא קתני אפי' אותיות שאינן אזכרות ודאי. וא"כ ליכא למימר דנקט אזכרות משום שאינם נמחקין דהא תני כתב שלא בדיו סתם וכולל לבין לאזכרות בין לשאר והא דתני יגנזו על כרחין לומר דהיינו הא כדאיתא והא כדאיתא שאר אותיות בלא דיו אם אי אפשר לתקן ואזכרות אין להם תקון ומאחר שכן אמאי נקט אזכרות הול"ל כתב שלא בדיו או כתב בזהב יגנזו והוה מפרשינן לה אותיות אם אי אפשר לתקן יגנזו אזכרות יגנזו ודאי דאסור למחוק ואי אפשר לתקן. וסוף סוף תקשי אמאי נקט אזכרות ומשו"ה כתב מרן דסד"א דלרוב מעלתן יכתבו בזהב ועמ"ש הרשב"א בתשובה הביאה הרי"בש בתשו' סי' ז' ומ"ש עליו בהא דקתני יגנזו:

אי נמי יש לומר בפשיטות דסבר מרן ז"ל דתנא דבריתא השתא אתא לאשמועינן דין כתיבה בזהב דדין איסור מוחק את ה' ידוע לכל וא"כ הול"ל כתב שלא בדיו או שכתב בזהבי ואמאי נקט אזכרות יגנזו הא דין איסור מוחק את ה' נודע לכל. ומש"ה הוצרך מרן לומר דאיכא רבותא למנקט אזכרות לענין כתיבה דסד"א שלרוב מעלתן ראויו' ליכתב בזהב אלא שלא הטריחו להמון העם אך אם כתבן בזהב מצוה הוא עושה:

ודע שהרב פרי חדש והרב מרכבת המשנה ח"ב למהר"ש ז"ל הנז' כמדומה שלא ראו דברי מרן בבית יוסף א"ח ריש סי' ל"ב דשם כתב מרן ז"ל גופיה הא דנקט אזכרות משום מוחק אבל בסגנון וענין אחר וז"ל מרן שם בבית יוסף. ומתוך דברי הרמב"ם וכו' ונראה דהא דנקט אזכרות משום דהיה ס"ד דמשום דחשיבי עדיף לכתבם בזהב מבדיו וכו' וכתוב בנמקי יוסף וכו' שזרק הזהב על כתב השמות שנכתבו בדיו אפ"ה פסול דכתב העליון כתב ומבטל התחתון עכ"ל. ונ"ל דהיינו דוקא כשאינו יכול להעביר הזהב אבל אם יכול להעבירו יעבירנו משאר כתב התחתון מיהו באזכרות אסור דהוי מוחק ולפ"ז משו"ה נקט אזכרות דיגנז דאין לו תקנה אבל בשאר תיבות מעבור הזהב וחוזר לכשרותו עכ"ל ראה בעיניך דמרן הקדוש ז"ל גם הוא כתב על דברי הרב הנמקי ז"ל דנקט אזכרות דיגנז דאין לו תקנה משום מוחק. אמנם כפי פשט הברית' דכתב האזכרו' במי זהב ממש לא הונח למרן לומר דנקט אזכרות משום דיש איסור מוחק דזה איסור ידוע והשתא מיירי לדין כתיבה והול"ל דאין לכתוב בזהב ואנן ידעינן דין אזכרות דיש איסור מוחק. אבל כפי פירוש הרב הנמקי יש חידוש דרבותא אשמועינן באזכרות דנכתבו בדיו יזרק זהב עליהם דאם מעביר הזהב הו"ל מוחק אבל שאר אותיות חוזר לכשרותו:

וראיתי בשו"ת בשמים ראש (שהם תשובות הרא"ש ושאר גדולים) שכתב בסי' רפ"ח וז"ל ומה שהקשית בהא דאייתי פ' הבונה כתב שלא בדיו או שכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו מאי אתי לאשמועינן אטו אזכרות גריעי משאר כתב והרי כתב שלא בדיו. ואפי' אות אחת שלא בדיו פסולי תשובה אשמועינן פסולין. ואשמועינן דחייב לגנוז סד"א כיון שכל האזכרות כתובות בזהב אין שם קדושה חלה עליו. ואף דאמרינן בריתא אחריתי היה כתוב על ידות הכלים יקוץ ויגנוז אפשר לענין דאית ביה קדושה אפי' בלא ספר. וכאן אשמועינן בגוף הכתב אף שאין בו דיו עכ"ל. עין רואה שהוקשה לשואל אמאי נקט אזכרות שכתב בזהב. והיצרך לתרץ דסד"א דאין שם קדושה עליו וכו' ולא בא בפיו דדוקא אזכרות נקט דיש איסור למחוק השם כמ"ש הרב פר"ח והרב מהר"ש הנז' דהא פשיטא ולא צריכה למימר כמדובר. ומדברי הרב הנז' נראה דסובר דמ"ש היה שם כתוב על ידות הכלים היינו שכתוב שם בכלי בדיו:

וראיתי להרב נחלת יעקב בפירושו שכתב וז"ל אין להקשות דהוא מעשה לסתור ברישא קתני אין כותבין בזהב סתם משמע בכל הס"ת אין לכתו' בזהב ובסיפא מייתי מעשה דאין כותבין האזכרות וכו' ובמסכ' שבת דף ק"ג איתא להדיא אין כותבין האזכרות בזהב. אכן כבר כתב הב"י סי' רע"ו וכו' ה"ה שאר ס"ת וכו' והט"ז סי' רע"ו נתן טעם לשבח וכו' היו רוצים לחלוק כבוד להשם וכו' ועוד נ"ל וכו' באזכרות דאין רשאי למחוק וכו' מצאתי סברא זו בש"ך וכו' עכ"ל ומה שהעיר וכתב דאין להקשות דהוא מעשה לסתור וכו'. לישר"י לן מר דבזה לא שייך מעשה לסתור דהאיסור בכל ולא אירע מעשה אלא באזכרות ואין נסת"ר מחמת"ו אבל הכי הול"ל דהיה מקום להקשות דהכא קתני אין כותבין סתמא ובריתא דפ' הבונה קתני כתב אזכרות בזהב. ומה שהביא מהרב טורי זהב ז"ל. נעלם מהרב ט"ז וממנו שהם דברי מרן בכ"מ פ"א דתפילין ובב"י א"ח סי' ל"ב. אלא שמרן כתב כן לפשט הבריתא דכתב במי זהב. והרב ט"ז כתבה על דברי הנמקי שזרק עפרות זהב על האותיות וכפ"ז פירש גם מעשה דאסכנדרוס דבריתא שלנו דזרק עפרות זהב. ומ"ש הסברא שמצא בש"ך ז"ל הם דברי מכן בב"ז על דברי הנמקי כמ"ש לעילי ולעיל כתבתי טעם מרן שכתב זה על דברי הרב הנמקי ז"ל ומבין ריסי עיני הרב ש"ך נראה דלא נחית בזה. ואני בעניי כתבתי בענין זה בקונט' ברכי יוסף י"ד סי' רע"ו בסגנון אתר ע"ש ודוק: