כסא רחמים על מסכת סופרים א:י

כל התורה כולה עברית היא אלא שיש דברים תרגום. עברית פי' לשון הקדש: של עברית אל יכתוב תרגום. פי' תיבת לשון הקדש: לא יכתוב תרגום: אל יהפכם כגון יגר שהדותא גלעד. פי' שלא יכתוב ויקרא לו לבן גלעד ויעקב קרא לו יגר שהדותא וזהו אל יהפכם ויש אומרים לא דברו אלא על שהדותא וגלעד שהן שתי לשונות עברית. ותרגום פירוש דת"ק סבר דכל תיבה שהיא לשון הקדש לא יכתובו' תרגום ואם כתבה תרגום פסול ויש אומרים סבר דודאי לכתחילה אין לשנות אבל בדיעבד כשר ומה שאמרו שמעכב אינו אלא בתיבות אלו יגר שהדותא גלעד בזה הוא שאם שינה פסל. והיינו דמסיי' עברית שכתבו תרגום תרגום שכתבו עברית אל יקרא בו ואיזהו יגר שהדותא גלעד וחבירו כלומר מ"ש שהמשנה פסל ולא יקרא בו היינו יגר שהדותא שכתבו גלעד וחבירו גלעד שכתבו יגר שהדותא וכל זה סברת יש אומרים:

ודע דאפי' לסברת יש אומרים דוקא אם כתב פי' התיבה שכתובה בלשון הקדש בתרגום אבל כתב פירוש שאמרו רז"ל כגון שכתוב הן ואמרו רז"ל בלשון יוני אחד אם כתב אחד במקום הן פסול וכן מ"ש במנחות דף ל"ד אמר ר' עקיבא טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים אם כתב במקום לטוטפות לארבע פסול וכיוצא בזה ופשוט ועיין מה שאכתוב בסמוך:

דרש בפיוט לשבת נחמו (במחזור אשכנז) דין נשמע תורת שמע בכל לשון להתמלל הלא נודע בארבעה אשר פירשו זקנינו עכ"ל ואינו מובן ואמר הגאון מהר"ר ליווא מפראג ז"ל שבחלום הגידו לו פירוש דברי הפיוט הנז' שממ"ש רז"ל טט בכתפי שתים פט באפריקי שתים ומזה למדנו שהן ארבע מזה ידענו כי שמע יכול לומר בכל לשון שהרי כתוב טט פת בלשונות אחרים. וז"ש דין נשמע תורת שמע בכל לשון להתמלל שהדין הוא דיכול לקרות שמע בכל לשון. וכי תימא מנ"ל דק"ש שהוא יחוד ה' יכול לו' בכל לשון לז"א הלא נודע בארבעה אשר פירשו זקנינו כלומר הלא תראו ד' אשר פירשו רז"ל טט בכתפי ופת באפריקי ונכתב טט פת בלשונות אחרים לרמוז דשמע יכול לוי בכל לשון. והגאון החסיד מהר"ש מאסטרפולי ז"ל אמר שרא' בחזון שהפירוש הוא שדין שמע בכל לשון נזכר בד' מסכתו' ברכות דף י"ג מגילה דף י"ט. סוטה דף ל"ב שבועות דף ט"ל. וז"ש ובארבע פירשו זקנינו:

ודע שכתב הגאון הרמ"ע ז"ל באלפסי זוטא ה' תפילין על הא דטט בכתפי שתים וכו' לא חלקה התורה כבוד אלא ללשון ארמי ואין פענח מצרי אלא מלה עברית מורכבה כמ"ש בב"ר ולא אמרה ר' עקיבא למילתיה אלא לגלויי מילתא דהא וטאטאתיה לשון שבירה היא כי חופיא שקסמין נשברים מאיליהם בשעה שמכבדין בה את הבית וכן פתות אותה פתים הרי שתים שהן ארבע עכ"ל:

ועדיין צריכין אנו למודעי' דאשכחן שאמרו רז"ל הן לשון יוני אחת כמ"ש במ"ק דף כ"ח וכיוצא אמרו רז"ל בר"ה דף כ"ו באפריקי קורין למעה קשיטה ובכרכי הים קורין למכירה כירה וזהו אשר כריתי וכן כמה לשונות בנביאים וכתובים כמ"ש בש"ס ואיך אמרו בב"ר פ' ע"ד דחלק הכתוב כבוד ללשון ארמי. ומשו"ה נדחק הרמ"ע במאי דקמן ואפשר לישב במה ששמעתי מפה קדוש מורינו הרב המובהק מר קשישא כמהר"ר אליעזר נחום ז"ל כד הוינא טליא הוא היה אומר משם המקובלים ז"ל דכל הלשונות החיות שלהם הוא שבכל לשון יש תיבה בלשון הקדש וזהו החיות והרוחניות שבלשון והתיבות ההם הם לשון הקדש אלא שעתה נשתכחו התיבות האלו מלשון הקדש ונראות כאלו הם מלשונות הגוים ורז"ל גילו לנו בהעלם שתיבה פ' היא מלשון פ' כלומר שתיבה זו עתה נכרת שהיא לשון פ' אבל האמת שהיא בלשון הקדש והיא החיות של אותו הלשון ע"כ שמעתי מפי מורינו הרב הנז' ז"ל. ולפי זה יש לומר דרז"ל ידעו דכל התיבות דאמרי שהם מלשון יוני אפריקי מצרי וכיוצא היינו לפרש לנו פירוש התיבות שעתה תיבות אלו נראות שהם מלשונות הגוים אבל האמת שהתיבות האלו הם לשון הקדש ולקחו אותם הלשונות ההם לחיותם אבל לשון ארמי הוא ממש לשון ארמי וחלק לו הכתוב כבוד בתורה. ולפי הקדמה הלזו יש להעיר על פירוש הגאון מוהר"ר ליווא ז"ל שכתבתי בסמוך ויש לישב כאשר יראה המעיין וק"ל:

ובענין יגר שהדותא יש הקדמה משם גלי רזיא הבאתיה על ראש שמחת"י בתחילת קונטריס שמחת הרגל ע"ש שצריכה ישוב:

סוד. טעם מה שהקב"ה חלק כבוד ללשון ארמי הוא דלשון ארמי הוא בנגה אחוריים של הקדושה והוא קדוש יותר משאר לשונות וכן תרגו"ם גימטריא תרדמ"ה וז"ס קריאת הפ' שנים מקרא וא' תרגום לברר מנגה ולהכניסו לקדושה כמו שביאר באורך רבינו האר"י זצ"ל בשער הכונות. ובזה יובן טעם ת"ק ויש אומרים בבריתא שלנו דת"ק סבר דכיון דלשון הקדש הוא קדש כשמו אם כתב איזה תיבות תרגום חילל קדושתם והן נוג"ה לו ופסול. ויש אומרים סבר דודאי לא יכתוב לכתחילה אך בדיעבד כיון דהא מיהא הוא קדוש יותר משאר לשונות ויש בירור יקרא בו. ודוקא לשון ארמי ולא לשון אחר זהו סברת יש אומרים:

רמז כתב רבינו אפרים ז"ל בפרישתו כ"י ואלה שמות ר"ת וחייב אדם לקרו' הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום עכ"ד. וצריך להבין מאי שיאטיה דרמז זה כאן. ואפשר לומר דנודע דגלות מצרים היה לברר ניצוצות הקדושה אשר שם במצרים ערות הארץ בכח שעבודם בחמר ובלבנים וכו' וסוד קריאת הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום הוא לברר מנגה שחציה חול ולהכניסה אל הקדש כי תרגום גימטריא תרדמ"ה סוד נגה ולחברה עם המקרא כל פסוק ופסוק שיהא נכלל בקדושה כמו שהאריך רבינו האר"י זצ"ל וא"כ יצדק מאד כאן בשעבוד מצרים דאצטריכא להו תוקף השעבוד לברר נצוצי הקדושה. על דרך זה יום הששי בחינת יסוד סמוך לשבת דיש בו עליית העולמות חיובא רמיא לקרות הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום לברר מנגה ולכלול בקדושה וכתיב את יעקב איש ס"ת שבת בסוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וז"ש הבאים מצרי"מה גימט' שכינה דהבירורים יבואו לשכינה כנודע ודוק כי קצרתי ועיין מה שכתבתי אני בעניי במחזיק ברכה א"ח ריש סי' ק"ן ומה שכתבתי בעניותי בפתח עינים על ע"ז דף כ"ד ועיין מה שכתבתי בסמוך משם הרב מהר"א נחום ז"ל ודוק הטב:

האזינו השמים שעשאה שירה. כפירוש שכתבה צורת שירת הים: שירה שעשאה האזינו שכתב שירת הים דמות שירת האזינו: רצוף שעשאו מסורג פי' מה שנכתב התיבות סמוכין עשה אותם מפוזרים ונפרדים: מסורג שעשאו רצוף. מה שהוא נפרד כתבו סמוך: או שעשה המסורג שלא כהלכתו פי' שלא היה אריח על גבי לבינה לא יקרא בו ופסול:

דרש בפסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם שהבאתיו בתוספות בס"ד שהפ' הזה הוא מצות עשה לכתוב ס"ת כל אחד מישראל כמ"ש פ"ב דסנהדרין וכ"כ הרמ' ה' ס"ת פ"ז מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות עכ"ל. ואפשר לרמוז דרך דרש תיבת ועתה כתבו לכם ונקדים מ"ש בתנחומא פ' תשא ע"פ אכתוב לו רובי תורתי דאמר משה רבינו ע"ה שתכתב תורה שבע"פ והשיב לו הקב"ה אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו שיאמרו א"ה שהם נצטוו וכו' ע"ש באורך וכתב רבינו בעל הסמ"ג שבזמן שנכתבה המשנה טרודים בעניניהם ולא ישגיחו ע"ש בהקדמתו וזה רמז ועתה בזמן הזה כתבו לכם השירה הזאת דוקא ולא תורה שבע"פ והטעם ולמדה את בני ישראל דוקא ולזה שימה בפיהם שתהיה תורה שבע"פ דוקא אבל לימים עוד גם התורה שבע"פ נכתבת. א"נ תיבת ועתה רמז דאז מצוה לכתוב תורה שבכתב ולדור אחרון מצוה שיהיה לו ש"ס ופוסקים כמ"ש הרא"ש והרב החינוך וז"ש ועתה בדור הזה וכיוצא בו המצוה הוא לכתוב ס"ת ואח"ך מצוה להיות לאדם גם ספרי תורה שבע"פ כאמור:

סוד כל תלמוד תורה ומצות הוא ליחד קבה"ו ותורה שבכתב שהיא סוד קב"ה. הם ה' ספרים בחינת ה' שהיא השכינה ומשנה תורה שבע"פ היא ששה סדרים לרמוז ו' קב"ה וזה רמז כתבו לכם את השירה הזאת ה' תיבות כנגד ה' ספרים בחינת שכינה ורמוז ה' זאת וזה סוד ספר תורה ספר מ' תורה ז"א יחוד קבה"ו וזה רמז תור"ה שיש בה שי"רה וא"ש ההי"ב:

רמז מוסר נרמז כתיבת ס"ת באופן זה כתבו לכם את השירה תורה שיש בה שירה האזינו שם רמז לצרף תמיד אל לימוד התורה תוכחות מוסר כי בזה יתעלה הלימוד מנוקה הוא לשבים והתורה רצויה תורה לשמה וכמו שבמ"א הארכנו בזה ועיין בקונט' דבש לפי דף צ' עש"ב ויש להסמיך משז"ל דסופר סת"ם יהרהר תשו' קודם שיכתוב וזהו ועת"ה כתבו אין ועתה אלא תשובה:

תוספות כל התורה עברית. לא דמי למאי דתניא לעיל הלכה ו' אין כותבין לא עברית ולא ארמית דהתם פירושו לשון עבר הנהר. והכא פירושו לשון הקדש כי שם עברית הוא שם משותף ומתפרש לפי ענינו וכמ"ש שם בשם הריטב"א ז"ל:

אל יהפכם. כלומר לא מיבעיא אם יכתב יגר שהדותא יגר שהדותא או גלעד גלעד דזה ודאי פשיטא דפסול והוא מעשה הדיוט אלא אפי' להפך פסל דהוא שקר דלבן קראו יגר שהדותא ויעקב אע"ה קרא לו גלעד ועוד שעושה חול קדש וקדש חול:

ויש אומרים הרב נחלת יעקב ז"ל בפירושו האריך והם דברים פשוטים ושוב מצא באגודה וכתב שהיא גירסא נכונה. ובענין זה אין להביא ראיה מס' אגודה דשם קיצר הלשון ואינה גירסא אחרת:

עברית שכתבו תרגום וכו'. הרב נחלת יעקב הבין שהוא חלוקה אחרת ומשו"ה כתב דבתחילה אשמועינן שלא יכתוב ואח"ך בא ללמד שלא יקרא בו. ולא נהירא אלא הכל סיום סברת יש אומרים והגם שנראה שפת יתר יותר נראה לפרש כן וכן ראיתי שכתב הרב רגל ישרה ע"ש:

יגר שהדותא גלעד וחבירו. הרב נחלת יעקב פירש וחבירו בדניאל ועזרא ולצדדין קתני דבס"ת לא יקרא בו. ואינך לא יכתוב ע"ש ואין פירושו מחוור. ויותר נראה לפרש כמו שכתבתי בפירוש והגם שהוא קצת דוחק מ"מ מתישב יותר מפירושו' וכן נראה מבין ריסי עיני הרב רגל ישרה שמפרש כן. א"נ אפשר לפרש מ"ש וחבירו היינו יפת אלהים ליפת דפירוש יפת בתרגום ירחיב ואמרו על זה בב"ר פ' ל"ו מכאן לתרגום מן התורה ע"ש וביפה תואר וא"ש וחבירו דלא יש בתורה תרגום כי אם יגר יפת והני בי תרי ידענו מרז"ל שהם תרגום. וסברי יש אומרים דלכך נכתב תרגום בתורה שאם כתב איזה תיבות במקום לה"ק תרגום כשר בדיעבד:

האזינו השמים שעשאה שירה. פ' הבונה סוף דף ק"ג תניא כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה וכו' יגנזו ואשמועינן דס"ד דמאחר דמצות כתיבת ס"ת נצטוינו בפ' ועתה כתבו לכם את השירה כידוע הוה ס"ד דאין קפידא דאם כתבה כשירה או שירה כיוצא בה כשר קמ"ל:

רצוף שעשאו מסורג מסורג שעשאו רצוף או שעשה המסורג שלא כהלכתו אל יקרא בו. כתב הרב נחלת יעקב בפירושו וז"ל צריכין למודעי ששירת הים וכו' אותן התיבות שצריכין להיות סמוכין וכו' והא דקתני מסורג שלא כהלכתו ר"ל אף שכתבו מסורג רק ששינה בסרוג עצמו כגון שהתיבה שראויה לכתוב בסוף שיטה ראשונה כתב בתחילת שיטה שניה וכו' איברא הא דקתני דאם שינה במסורג עצמו פסול לא קי"ל הכי אלא כמו שכתבו הטור וש"ע סי' ער"ה כתב השירה כשאר הכתב פסול ודוקא שכתב השירה כשאר כתב בלי פיזור אבל אם שינה בפיזור ממה שנהגו לא פסל ובלבד שיהיה אריח ע"ג לבינה. ואפשר הא דקתני הכא רצוף שעשאו מסורג ר"ל שכתב בשירת הים אריח על גבי אריח ובשירת האזינו אריח ע"ג לבינה והיינו שינה במסורג עצמו וכו' אך לפי זה קשה היינו רישא האזינו שעשאה שירה עכ"ל. ויש לדקדק בדבריו דברישא שפירש מסורג שעשאו שלא כהלכתו שכתבו שלא כמו שנהגו וכו' היכי כתב דלא קי"ל הכי דהטור וש"ע פסקו להפך. איפכא מיבעי ליה דהי"ל להקשות לטור וש"ע דמ"ס הוא הפך דבריהם וכל שאין דבריהם ז"ל נובעים מים התלמוד מותבינן עלייהו ממ"ס. והכי הול"ל מוכרח דאין פירוש הבריתא כמדובר דהטור וש"ע פסקו להפך. גם מה שפירש אח"ך הרי הוא בבל יאמר וכמו שהוא עצמו תבריה לגזיזיה:

ועוד קשה לי הדל עליו דמאחר דהוא עצמו מביא דברי הטור וש"ע שכתבו אם שינה בפזור ממה שנהגו לא פסל ובלבד שיהיה אריח על גבי לבינה ומשמע ודאי דאם שינה בפיזור ואינו אריח על גבי לבינה פסל. א"כ לימא דהיינו מאי דקתני בבריתא שלנו מסורג שעשאו שלא כהלכתו היינו דשינה בפיזור ואינו אריח על גבי לבינ' פסל ולא יקרא בו הא אם הוא כהלכתו אריח על גבי לבינה אף ששינה בפיזור לא פסל והברייתא זאת עולה כדברי הטור וש"ע ואמאי פירש הבריתא דלא כהלכתא וכתב דלא קי"ל הכי ואח"ך נטה לפרש פירוש דאין לאומרו:

והנה לי ההדיוט. אפשר לפרש בבריתא שלנו דקתני רצוף שעשאו מסורג וכו' דפירושו הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ס"ת פ"ח דין ג' אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה וכו' הרי זה פסול וכו' עכ"ל. וא"כ אפשר דהיינו דקתני בבריתא שלנו רצוף שעשאו מסורג כלומר שהניח פנוי והפסיק במקום שאין בו פרשה ודינו שיהיה רצוף ועשאו מסורג. או מסורג שמקום שיש פרשה לא הפסיק ועשאו רצוף. או מסורג שעשאו שלא כהלכתו שבמקום שיש פרשה הפסיק אך לא הניח השיעור שצריך להפסיק אל יקרא בו שהוא פסול. ובזה מתישבת בריתא שלנו והרוחנו שמצאנו מקור לדברי הרמב"ם לדין זה דהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה שהוא פסול דמרן בכ"מ לא הור"ה גבר איה מקום כבודו. ומצאתי להרב מגדל עז שבכללות דין זה מורה מקום הוא בפ"ק דמס' סופרים ע"ש. ואפשר שהיה מפרש בריתא שלנו כדאמרן וסבר שדין זה דהרמב"ם דהפסיק והניח פנוי מבריתא זו נובע. ואחר זמן בא לידי ס' רגל ישרה וראיתי שפירש בריתא שלנו כמו שפירשתי ע"ש:

וחזה הוית להר' משאת משה ח"א בי"ד סי' כ"ב שהביא דברי הרב ט"ז בס' ער"ה שכתב דהניח מקום פנוי במקום שאין בו פרשה פסל וכמ"ש הר"מ פ"ח דין ג' וכתב על זה באורך ובקצור אעתיק קצת לשונו וז"ל אך מה שאנו נבוך בזה וגדולה היא אלי היינו ממ"ש פ"ז דין ג' כיצד כותבין יניח בין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובדין מ' כייל ותני אם שינה וקרב השיטין או הרחיקן הואיל ולא שינה בפתוחות וס' כשר ומוכח דעשה פרשה באתר דלא שייכא אינו פוסל דהרי אם הרחיקן דהיינו שיעור שתי שורות כשר והרי משהרחיק בין שיטה לשיטה יותר משעורו הרי משוה ליה פרשה פתוחה לדעתו דסגי במניח שיטה אחת ריוח אלא נראין הדברים וכו' ונמצאו דברי הרב ב"ח סמוכין מדברי הר"מ גופיה ודלא כהרב ט"ז וכו' וצריכין אנו ליתובי דברי הר"מ פ"ח דין ג' וכו' ואשר אני אחזה בישוב למודים על האמת דמ"ש הר"מ שהפסיק והניח פנוי היינו שכתב פרשה אחת כשירה והיא הבריתא דפ' הבונה וכו' ובהכי ניחא דאי דברים כפשטן נמצא השמיט הרמב"ם חלוקה דכתבה כשירה המוזכר בבריתא ולא שנאה כמו שהזכיר שאר החלוקות דאע"ג דחשיב לה פ' עשירי איבעי ליה למתנייה הכא וכו' ועוד דאל"כ מנ"ל להרמב"ם הך פיסולא דעשה פרשה במקום שאינה וכו' ע"ש באורך:

ואני בעניי אומר דכל דברי הרב ז"ל תמוהים ולא אאריך בפטפוטי דברים כי הנה מאי דקשיתיה מה שהכשיר הר"מ הרחיק השיטין דהרי הניח שעור פרשה פתוחה שיטה אחת ריוח וכו' אמר רב הנח"ה שובר"ת דהרחיקן היינו דהרחיק שיעור שיטה וחצי בין כל שיטה ואין כאן שיעור פרשה פתוחה. ותו דאם במניח שיטה אחת ריוח הוא שיעור פרשה פתוחה היינו כשכותב כל השיטות כתקנן. אז במניח ריוח שיטה אחת הוא שיעור פרשה. אבל הכותב הזה שדרכו להרחיק בין שיטה לשיטה ריוח שני שיטין זה אינו שיעור פרשה כי כן דרכו להרחיק השיטות וכל אדם חזו אין להאריך בדברים פשוטים. ומ"ש שנמצאו דברי הרב ב"ח סמוכים מדברי הרמב"ם גופיה. תימה עליו דהרב ב"ח כתב בפשיטות דהרמב"ם פוסל במניח ריוח פנוי במקום שלא יש פרשה. וכל עצמו דהרב ב"ח לומר דהטור פליג בהא א"כ מאי קאמר דדברי הרב ב"ח סמוכים מדברי הרמב"ם מה זו סמיכה דהרב ב"ח סובר דדעת הרמב"ם לפסול אם הניח פנוי כאשר יראה הרואה בדברי הרב ב"ח ז"ל:

אשר פירש מ"ש הרמב"ם פ"ח דהניח פנוי היינו שכתב פרשה כשירה דאלת"ה אמאי השמיט הרמב"ם חלוקה זו מהבריתא והמודה על האמת יבין את זאת והאריך בזה. אני הדל אומר דמודה על האמת ימאן בפירושו בדברי הרמב"ם ואין רצוני להאריך. ומ"ש דאי בפשטו אמאי השמיט הרמב"ם דין זה דכתבה כשירה דקתני בבריתא דפ' הבונה והאריך בזה. תימה עליו דהוא ז"ל קאי בפ"ז דין ט' שכתב הרמב"ם הרחיק את השיטין או קרבן. ולא ראה שבאותו פרק באותו מקום בדין י"א כתבו הרמב"ם וז"ל שכתב פרשה פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שכתב השירה כשאר כתב או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול עכ"ל ומרן שם בכ"מ מייתי הבריתא דפ' הבונה ע"ש. ומ"ש דאל"כ מנ"ל להרמב"ם האי פיסולא וכו'. כבר כתב הרמב"ם גופיה בתשו' דכל דבר שכתב בחיבור סתם הוא מבבלי או ירושלמי או ספרא או ספרי וכו'. ואם נעל' ממנו מקור הדין אטו מזה נכריח לפרש דבריו הפך משמעותן ואני הדל פירשתי בריתא שלנו בזה ויתכן שהיא מקור דברי הרמב"ם ז"ל וכדמוכח מהרב מגדל עז:

עוד הביא ראיה הרב משאת משה ז"ל שם דאם הניח ריוח כשיעור פרשה לא פסל מהברית' דפ' הבונה דקתני כתבה כשירה פסול ותפוק ליה שהפסיק במקום שאין בו פרשה והריב"ש סי' רפ"ו דחה לזה דהוה ס"ד דעשאה כשירה עדיף וביאור דבריו דס"ד דכיון שיש דוגמתה כשירה תהיה כשרה ומזה הצד נימא דהניח שיעור פרשה כשר כיון דיש דוגמתה פרשיות פתוחות וסתומות והו"ל לאשמועינן פסולא אלא ודאי דכשר זהו תורף דבריו בקצור עיין בספרו באורך. ואין דבריו מחוורין חדא דהניח ריוח כשיעור פרשה ודאי פסול ק"ו משינה מפתוחה לסתומה כמ"ש הריב"ש והרב ט"ז מאי אמרת דלתכשר מטעמא דיש דוגמתה בפרשיות פתוחות וסתומות כבר למדנו מהבריתא דכל דשינה לכתוב דוגמת השירה פסולה וה"ה עשה דוגמת פרשה במקום שלא יש פרשה. ותו דכונת הריב"ש דכתבה כשירה ס"ד דכשר דעייוני עלייה פרשה זו לכותבה כשירה ובזה דוקא הוה ס"ד דכשר דהוא עדיף טפי קמ"ל דפסול אבל הניח ריוח כשיעור פרשה אין זה עילוי ופסול ודאי וא"צ לאומרו. ותו דדוקא כתבה כשירה אצטריך לאשמועינן דסד"א דכיון דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה על כתיבת כל התורה נימא דאם כתבה כשירה זכור לטוב ולהכי אפיקיה קרא למצות כתיבת כל ס"ת בהך לישנא קמ"ל אבל בהניח שיעור ריוח פרשה במקום שלא יש פרשה לא יש ס"ד להכשיר ופסול ודאי וכמ"ש הרמב"ם ז"נ בהדיא דהניח פנוי במקום שאין בו פרשה פסול ודבריו פשוטים וברורים ודלא כמו שפירש הוא ז"ל וכמו שכתבתי בעניותי לעיל וקצרתי בענין זה וסמכתי כי יתן את רגחו המעיין עיניו יחזו דהדברים ברורים ופשוטים בס"ד:

והנה אני הדל כתבתי בקונט' שיורי ברכה י"ד סי' ער"ה בשם הרב מהר"ר דוד קורינאלדי זלה"ה בהגהותיו כ"י דס"ת שכתב שתי שיטות בסוף שירת הים כשאר הכתב כשר ע"ש ובו בפרק לרגל המלאכה אשר לפני העתקתי דבריו וכבר אנא נפשאי כתבית בפתיחת מחזיק ברכה גם בחיים שאל ח"א סי' ח' כי כל דין שאני מביא בברכי יוסף ושיורי ברכה מספרי דפוס או כ"י הן לא הובא להורו"ת נתן כד"ל מסכי"ם הולך בדין ההוא. רק להגיד לאדם החידוש ההוא והעומד עליו עיניו תחזינה משרים אם לרחק או לקרב. ומזקנים אתבונן הרב כנה"ג והרב יד אהרן זלה"ה דנהוג הכי ע"ש ודבר שהיה בכלל הוראה זו דהרב הנז' כי הן עתה שעמדתי על דבריו לדעתי הקצרה יש לפסול ס"ת שכתוב שתי שיטות בשירה בסוף כשאר כתב ואין ראיותיו מכריעות דמלשון הרמב"ם אין ראיה ודברי ריא"ז שכתב אם כתב השירה כל שיטותיה כשיטות ס"ת פסולה אגב ריהטא כתב כן ולא נחית להכי תדע דהרי אם כתב עשרה או י"ב שיטות השירה כשאר הכתב היעלה על לב דס"ד זה כשר הא ודאי אינה סברא וא"כ על כרחך דדברי ריא"ז לאו דוקא ולאו לדיוקא אתי. ואדרבא מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח שכתב וז"ל אם טעה בריוח הפרשיות וכו' או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול עכ"ל מוכח מפשט דבריו דכל שינוי בצורת השירות פוסל מעין דוגמא של מעלה שהניח פנוי וכו' או שכתב כדרכו. ובודאי שתי שיטות בסוף השירה שהם כתובות כשאר הכתב ודאי שינוי הוא ופסול והרב גנת ורדים ז"ל א"ח כלל ב' סי' ח' הכשיר אם בשיטת שלשים של השירה לא נזדמן לסופר לכתוב רק מעט מזער שאינו יכול להרויח ביניהם ולעשותם בסגנון שאר השירה וכתבם רצופות אין להקפיד דמוכח דלאפס תיבות לא כתב בהפסקה וריוח בינתים ע"ש עין רואה דאפי' בשיטת שלשים הוצרך הרב ז"ל לאהדורי אשריותא מטעם דלא הוה בידיה ומוכח לכל מראה עיני דשקיל תי"בותא כי לא יוכל עשוהו כשאר השירה ומדבריו למדנו דבנדון הרב מהר"ד קורינאלדי ז"ל דשתי שיטות בסוף השירה כתבן כשאר הכתב דודאי פסול לדעת הרב גנת ורדים ז"ל ובודאי נכלל במ"ש הרמב"ם דשינה צורת השירות פסול. וגם סתם לשון הבריתא שלנו דקתני מסורג שעשאו רצוף לא יקרא בו מילתא פסיקתא קתני דפסול ודוק הטב. ומה גם למ"ש הרב קרית ספר פ"ז דצורת פרשיות פתוחות וסתומות ושירות דאוריתא ונפיק מקרא דוכתבתם שתהא כתיבה שלימה ותמה עיין בדבריו ובס' מעשה רקח על הרמב"ם ח"א פ"ח דס"ת בנדון כעין נדון הרב גנת ורדים הכשיר והאריך ומידי עוברי ראיתי שיש להשיב על ראיותיו ועל דבריו כאשר יראה המעיין לא ע"ט האסף: