כסא רחמים על מסכת סופרים א:ה

דפתרא פי' עור דקמיח ומליח ולא עפיץ: הכי מפרש בגמ' גיטין דף כ"ב ע"א ושאר דוכתי: שחור. פחמין: שיחור עדרמו"ט:

קומוס. שרף האילן:

קנקנתום וידר"י אולו: מי טריא מים ששורין גל"ש:

ואין נותנין קנקנתום בדיו. הרמ' פ"א דתפילין הכשיר מי עפצא וקנקנתום והרא"ש כתב דמי עפצא וקומוס נקרא דיו:

רמז קומוס גימט' רי"ב. קנקנתום גימט' יצר מות. ואם עירב מי עפצא אז נקרא דיו שהוא אות יוד על שם המחשבה שיטהר לבו ורעיוניו לש"ש ואז עושה י"צהר טוב ואז חיי"ם ושלו"ם ונכתב בו ספר תורה שהוא רומז ספר מלכות תורה קב"ה בדיו אות יוד בסוד אחותי בת אבי ודוק הטב כי קצרתי וא"ש ההי"ב:

תוספות נייר מחוק וכו'. התוס' בשבת סוף דף ע"ט כתבו דעל נייר שאינו מחוק כותבים ספרים אבל התוס' במנחות דף ל"א ע"ב כתבו דהוא ט"ס בבריתא שלנו וצ"ל על נייר סתם ע"ש וכ"כ בהגהות אשרי פ' המוציא דאין כותבין על הנייר כלל וכן מוכח מכל הפוס' דצריך עור וכ"כ הרב ש"ך י"ד סי' רע"א ע"ש והכי מוכח מבריתא דריש מכילתין דקתני הל"מ שכותבין על עור בהמה טהורה וכן רבינו ירוחם נתיב ב' ח"ב הביא בשם מכילתין אין כותבין לא על הנייר ולא על הדפתרא ע"ש:

בקנקנתום. כתב הרב המפרש בס' נחלת יעקב וז"ל בשיחור חרתא דאושכפי וכו' קנקנתום מבואר שם בגמרא חרתא דאושכפי ואין להקשות דא"כ שיחור וקנקנתום חדא היא כבר הקשה תוס' שם בד"ה קנקנתום ומסקי תוס' שם דקנקנתום היא קרקע ירוקה עכ"ל. ואין לשוב הרב נר"ו מדוקדק דמה הלשון אומרת אין להקשות הא ודאי קושיא היא והתוס' מקשים אותה ונדו מפני קושיא זו מפירוש רש"י. ותו דכאשר ירדוף הקור"א משמע מדבריו דשיחור חרתא דאושכפי אבל קנקנתום מסקי התוס' דקרקע ירוקה הוא וזה אינו דהא הש"ס קאמר דקנקנתום חרתא דאושכפי והא הו"ל לומר דשיחור אינו חרתא דאושכפי. אלא שיחור הוא אדרמנט וחרתא דאושכפי שהוא קנקנתום הוא וידרי"אולו. והא דמסקי התוס' דקנקנתום הוא הנקרא וידרי"אולו הכי מפרשי רבינו בעל הערוך והר"ן ז"ל: והרי"טבא ז"ל בחידושיו לגיטין שם על דף י"ט ע"ש ובחידושיו לעירובין על דף י"ג ע"ש והגמי"י פ"א דתפילין וסמ"ג עשין כ"ה ובסמ"ג שם כתב דכך פירש רשב"ם לפני רש"י:

ואין נותנים קנקנתום בדיו. הרמב"ם ז"ל פ"א מה' תפילין דין ד' כתב דאם כתב ספרים תפילין ומזוזות במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים. ומרן בכ"מ שם כתב על זה וז"ל כ"כ הרא"ש דאע"ג דבפ"ב דגיטין משמע דמי אפצא לאו היינו דיו כשמערבין בו קומוס שקורין גומא נקרא דיו עכ"ל. וק"ק על מרן ז"ל דטפי הו"ל להביא מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דסוטה דמי עפצא שהטיל לתוכו קנקנתום כשר והביאו הוא עצמו בבית יוסף א"ח ריש סי' ל"ב ובזה מבוארים דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו שכתב דאם כתב סת"ם במי עפצא וקנקנתום כשרים דפירושו שנתן קנקנתום במי עפצא. וזה יכון מאד. ממה שהביא מדברי הרא"ש דמיירי בקומוס. עוד יש להעיר על מרן ז"ל דהרמב"ם כתב פ"ב דמגילה דאם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה. והרב המגיד ז"ל שם כתב דנלמד מק"ו מדין ס"ת כמו שנתבאר פ"א מה' תפילין ובקנקנתום פסולה ובמימיו כשרה עכ"ד הרב המגיד ז"ל. וידוע דפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל היה בלשון הגרי והתחילו להעתיקו בלשון הקדש בזמן הרשב"א ז"ל וכנראה שלא נתפשט פירוש המשנה להרמב"ם ז"ל בימי הה"מ. ומשו"ה דחיק ומוקי דבמימי קנקנתום כשרה והו"ל למרן ז"ל לכתוב על דברי הה"מ דאנן בדידן שזכינו לפירוש הר"מ במשנה נתגלה לנו שמה שהכשיר הרמב"ם היינו לתת קנקנתום במי עפצא כמ"ש הוא ז"ל בפירושו פ"ב דסוטה וזה כוונתו בחיבור:

וזה חזיתי להרב טורי זהב א"ח ריש סי' תרצ"א שכתב וז"ל במי עפצא וקנקנתום פירוש מי קנקנתום אבל קנקנתום עצמו פסול וכו' וכ"כ הרב המגיד לחלק בזה וכו' ובפ"א כתב הרמב"ם ז"ל ואם כתב סת"ם במי עפצא וקנקנתום כשרה וכתב בכ"מ ואע"ג דבגיטין משמע דמי עפצא לאו היינו דיו כשמערבין בו קומוס נקרא דיו עכ"ל ותמהני שלא הביא דברי הכ"מ עכ"ל הרב ט"ז ז"ל והדבר ברור דיש ט"ס וצ"ל ותמהני שלא הביא דברי הה"מ כצ"ל וכן הגיה הלשון בס' משבצות זהב וכונתו מבוארת שתמה על מרן בכ"מ פ"א מה' תפילין שלא הביא דברי הרב המגיד שביאר בה מגילה דר"ל מי הקנקנתום. ותימה על הרב ז"ל שנעלם ממנו מ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ב דסוטה דנותן קנקנתום במי עפצא וזה כונתו בחיבורו פ"א דתפילין ופ"ב דמגילה ולא כמ"ש הה"מ ואדרבא אנחנו תמהי"ם על מרן ז"ל אמאי לא כתב פ"א דתפילין ופ"ב דמגילה דברי הרמב"ם בפי' המשנה וביותר יש לתמוה על הרב ט"ז ז"ל דמר חמיו הרב בית חדש ז"ל שם סי' תרצ"א הביא פירוש הרמב"ם למשנה פ"ב דסוטה הנז' וכתב דזה כונתו בחיבורו ע"ש והרב ט"ז לא ראה דברי מ"ח הרב בית חדש ז"ל. והרב בית חדש בתוך דבריו כתב דהוא ק"ו מס"ת כמ"ש הרב המגיד ז"ל והרי הוא כמבוא"ר דנסתייע מדברי הה"מ ז"ל בזה שהוא ק"ו מס"ת דוקא ולא העיר בדבריו שלא פירש דברי הרמב"ם בחיבור כמ"ש בפירוש המשנה דכבר ידע הרב ב"ח דפירוש המשנה לא נתפשט בזמן הה"מ כמש"ל:

ואשוב אתפלא על הרב פרי חדש ז"ל שם בסי' תרצ"א שכתב וז"ל ומ"ש במי עפצים וקנקנתום פי' מי עפצים או מי קנקנתום קאמר דאלו קנקנתום גופיה תנינא וכו' וכן ביאר הה"מ וזה פשוט ודלא כהב"ח ז"ל עכ"ל ותימה על גדול שכמותו שדחה דברי הרב ב"ח ז"ל והם קשט אמרי אמת אי בעית אימא קר"א. דברי הרמב"ם בפי' המשנה קרי בחיל להכשיר בקנקנתום שהטיל למי עפצים וריב לו עם הפוסל ובודאי ע"ש בחיבורו כך פירושו. והגם דזמנין בחיבורו דין הוא הד"ר ממ"ש בפירושו. היינו כי חזינן בהדיא בחלקו"ת ישות וכיוצא אך על הרוב דבריו בפירושו ובחיבורו היו לאחדים. ובמאי דקמן דבפירושו האריך לדחות סברת הפוסל והסכים דקנקנתום שהטיל למי עפצא כשר ודבריו בחיבור מתפרשים באר הטב כן ודאי שפיר קאמר הרב בית חדש ז"ל. והרב פרי חדש במקום דנמטי אפיריון להרב בית חדש דגלי לן טעמיה דהרמב"ם ואייתי מתניתא בידיה דבריו בפירוש המשנה דחאו באמת הבנין ואי בעית אימא סברא דפירוש הרב המגיד אינו מתישב דכי פסלי קנקנתום היינו מי קנקנתום דבקנקנתום עצמו אין דרך לכתוב ופירוש הב"ח מתישב שפיר:

גם אשו"ר להרב שיורי כנה"ג שם סי' תרצ"א שהביא דברי הרמב"ם והרב המגיד פ"ב דמגילה וכתב על דברי הרב המגיד ז"ל והמובן לי מדבריו דאע"ג דתנן בקומוס ובקנקנתום לא יצא היינו דוקא בקומוס וקנקנתום עצמם אבל מי קנקנתום ומי עפצא כשרים וכו' אבל הב"ח מבין שפירוש דברי הרב המגיד שהרמב"ם מכשיר במי עפצא וקנקנתום מעורבין יחד ולפירושו יש גמגומין הרבה עכ"ל. ותימה על הרב ז"ל דלא עלה על דעת הרב בית חדש ז"ל לפרש זה בדברי הרב המגיד ז"ל רק הוא מפרש פי' דברי הרמב"ם ז"ל כן על פי מ"ש הרמב"ם עצמו בפי' המשנה. ומה שהזכיר הרב המגיד ז"ל בתוך דבריו אינו אלא למ"ש דהוא ק"ו מס"ת וכמו שכתבתי לעיל. ועוד ק' על הרב שיירי כנה"ג אשר חזה דהרב"ח מייתי דברי הרמב"ם. בפירושו והעלים עין וכתב דלפירושו יג גמגומין הרבה. ולפי מאי דסבר דהרב ב"ח הבין דהה"מ מפרש מי עפצא וקנקנתום מעורבין. ודאי בל יכון באר"ש בדברי הה"מ ולא לבד גמגום איכא אלא לא ניתן ליאמר. אבל בדברי הרמב"ם יכול להתפרש הטב כדאמרן:

הגם הלום ראיתי אחרי רואי להגאון הרב מרכבת המשנה ז"ל בח"ב בפ"ב דה' מגילה שהביא דברי הרב המגיד וכתב וז"ל והוא דחוק ותו דבמגילה דף י"ט דקנקנתום הוא חרפא דאושכפי שצובעין בו מנעלים שחורים וזהו וידרי"אולי שנימוח במים וצובעים במימיו והחוש יעיד שא"א לעשות צבע שחור מקנקנחום בלי מים ובכ"מ פ"א מהלכו' תפילין דמי עפצא אינו דיו אא"כ מערב גומ"א ובש"ע א"ח סי' תרצ"א העתיק הש"ע לשון רבינו והביאו שם ר"מ רבקש והט"ז דברי הרב המגיד ז"ל דדוקא מי קנקנתום ודברי הכ"מ דדוקא מי עפצא שבו גומ"א ותמה הט"ז למה לא הביא הש"ע דבריו שבכ"מ והניח בצ"ע ובאמת א"א להעמיס בלשון רבינו לא דברי המ"מ ולא דברי הכ"מ דכה"ג ה"ל לרבינו לבאר ומן השמים הראו לי פירוש המשנה לרבינו פ"ב דסוטה וכו' והמעתיק שם ביאר דאלחבי"ר הוא דיו המפורסם שאנו עושים מתערובת מי עפצא וקנקנתום שאינו נמחק וקמ"ל רבינו דכשר בדיעבד ובזה אין מקום לקושית המ"מ ולא לקו' הכ"מ דודאי מי עפצא גרידא ומי קנקנתום גרידא אינן דיו אלא דשניהם יחד הוי דיו טוב שאינו נמחק ומכשיר רבינו ובודאי הכ"מ בסוף ימיו ראה פירוש המשנה הזה משו"ה העתיק בש"ע לשון רבינו והשמיט דבריו ודברי המ"מ ומיושב הצ"ע של הט"ז וראה זה מצאתי בירושלמי שכתב פי הבונה וכו' ומקום הניחו לי להתגדר שנעלם מהפוסקים עכ"ל בקצור:

ומ"ש דמשמיא אחזיאו ליה פירוש המשנה של הרמב"ם ומרן בסוף ימיו ראה פירוש המשנה דפ"ב דסוטה ומשו"ה העתיק בש"ע לשון הרמב"ם וכו' אשר היה אליו במחזה אשר חזה כבר נראה בעליל וכל אדם חזו הלא מראש מרן בבית יוסף א"ח סי' ל"ב ובי"ד סי' רע"א הביא פירוש הרמב"ם הלז במשנה דפ"ב דסוטה ולא כמו שעלתה על דעתו דבסוף ימי מרן ז"ל א"ב הוא ראה פירוש זה כשחיבר ש"ע. כי בתחילת חבור הב"י בא"ח עין לו ראתה. ועוד נעלם ממנו שהביאוהו הרב בית חדש בא"ח סי' תרצ"א והרב מעדני מלך בה' ס"ת. ולא עוד אלא דהרב ב"ח כתבו על דין זה דמגילה דקאי הרב ז"ל עליה כמ"ש בסמוך ומ"ש דהקשה הרב ט"ז למה לא הביא בש"ע דבריו שבכ"מ לישר"י לן מר דאין כונת הט"ז כך שהיא הביא דברי מרן בכ"מ פ"א דתפילין ועל זה כתב ותמהני שלא הביא דברי הכ"מ והלשון והענין מורה שלא כיוין הט"ז להקשות על הש"ע. ותו דהכי ארחיה דמרן על הרוב בש"ע להעתיק דברי הרמב"ם כמות שהן כידוע. והדבר ברור שכונתו להקשות על מרן בכ"מ אמאי לא הביא פ"א דתפילין דברי הרב המגיד שכתב פ"ב דמגילה וצ"ל אמאי לא הביא דברי הה"מ וכן כתב בס' משבצות זהב וכמש"ל. והמציאה אשר מצא בירושלמי פ' הבונה ונעלם מהפוסקים וכו' זה כמה מאות שנים שזכה במציאה זו רבינו מאיר תלמיד מהר"ם ז"ל והקנה אותה בכתיבה ומסירה לרבים בהגהות מיימוניות פ"א דתפילין (עיין במחזיק ברכה א"ח סי' תרצ"א שכתבתי זה. ומ"ש שם לתמוה על הרב פר"ח דנעלם ממנו דברי מרן ב"י סי' ל"ב: ביותר יש לתמוה כמו שכתבתי לעיל שכתב הרב פר"ח ודלא כתב"ח. והרב בית חדש הביא דברי הרמב"ם בפי' המשנה וכמש"ל בס"ד):