כסא רחמים על מסכת סופרים א:יג

הכי גרסינן ספר תורה שכתבו מין או ממזר או גר או עבד או אשה או חרש שוטה וקטן אל יקרא בו זה הכלל כל שאינו מוציא את הרבים ידי חובתן אם כתבו לא יקרא בו וכן הביא הגרסא בס' האגודה. זולת תיבות או אשה שאינם בנסחת ס' האגודה. אמנם כן הוא לשון המשניות ובריתות למתנינהו בהדי הדדי. ועתה נפרש בס"ד. מין שהוא אדוק בע"ז ואמרו בגיטין דף מ"ה ע"ב ס"ת שכתבו מין ישרף: ממזר דסבר תנא דבריתא שלנו דאינו מוציא את הרבים י"ח: גר פירש המרדכי בסוף הלק"ט דהוא גר תושב: עבד ואשה וכו' דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינר בכתיבה הכי אמרינן בגיטין דף מ"ה:

תוספות ס"ת שכתבו מין וכו'. וא"ת איך כלל מין בהדי אינך ועל כלם קתני אל יקרא בו והרי אם כתבו מן ישרף וי"ל דבריתא שלנו לא נחית אלא לקריאת ס"ת ולהכי כלל כלם וקאמר אל יקרא בו. ואה"נ דיש לחלק בספר עצמו דכתבו מין ישרף:

וראיתי להרב נחלת יעקב שכתב וז"ל אל יקרא בו זה לא קאי רק על עבד ושוטה וקטן אבל גבי צדוקי קי"ל דישרף ואפשר לישנו במ"ש הט"ז סי' רפ"א על הא דכתב הטור נמי גבי צדוקי אין קורין בו וכתב עליו הט"ז דקמ"ל אפי' בביתו אין קורין בו אפי' ביחיד דילמא אתו לאכשורי בצבור עכ"ל. ועמו הסליחה דהרב ט"ז לא כתב בחלקת כתבו מין ישרף דאם הדין הוא ישרף אמאי אצטריך לומר שאין קורין בו ביחיד אלא מ"ש הרב ט"ז הוא בחלוקת יגנז וכך הם דברי הטור סי' רפ"א ס"ת שכתבו מין ישרף כתבו גוי יגנז נמצא ביד מין או ביד גוי יגנז ואין קורין בו ועל חלוקת יגנז ואין קורין בו הוא מ"ש הרב ט"ז אבל הרב נחלת יעקב דקאי על חלוקת ישרף מה ישוב הוא זה דאין קורין אפי' ביחיד. הרי טעון שריפה ותו דתרי גברי רברבי נפקי לדחות דברי הרב ט"ז הרב נקודות הכסף והרב פר"ח במים חיים בשיטתו בגיטין על דף מ"ה עיין בדבריהם. והנכון כמו שכתבנו דבריתא שלנו לא נחתה אלא לקריאת ס"ת:

ממזר במרדכי בהלק"ט מייתי דרבינו שמחה מחק ממזר ממ"ס והמרדכי חלק עליו וקצת מוכח דהרמב"ם ל"ג ממזר במ"ס מדהשמיטו. ואת"ל דגריס ליה סובר דאינו הלכה וצ"ל דהרמב"ם מכח ראיות שהיו לו סבר דאינה הלכה:

או גר הרב מגן אברהם א"ח סי' ל"ט ס"ק ט' כתב וז"ל כתב בד"מ אע"ג דבס"ת ממזר וגר תושב פסולי' לכתוב כמ"ש בי"ד סי' רפ"א נ"ל דבתפילין ומזוזות אין לחוש עכ"ל ואני בעניי כתבתי בשיורי ברכה סי' רפ"א דדברי מור"ם בדרכי משה הנז' קשים דגר תושב ודאי פסול לתפילין דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וכמו שהקשה הרב משנה למלך ז"ל למרדכי:

ואחר כמה שנים בא לידי ס' פרי מגדים א"ח חלק אשל אברהם וראיתי להרב ז"ל שכתב על דברי הרב דרכי משה שהביא הרב מגן אברהם ז"ל הנז' וז"ל ומ"ש בשם ד"מ המעיין שם לא הזכיר גר תושב כאן ואיך יוכשר גר תושב דקבל שלא לעע"ז ואין מאמין בקשירה ונהי בס"ת וכו' ועיין ש"ך י"ד רפ"א אות ו' משמע דל"ג גר תושב כי אם סתם גר ועיין מרדכי ה"ק בזה ומשום דיש מצות שאין נוהגין בגר דמותר בממזרת וכדומה ומשו"ה פסול כתיבת ס"ת דכל שאינו במצותיה בכלל אינו בכתיבה משא"כ תפילין מ"ע כשירין ממזר וגר אבל גר תושב פסול וצ"ע עכ"ל. ודברי הרב ז"ל קשים דמ"ש דבד"מ לא הזכיר גר תושב הנה אמת דבס' דרכי משה שלפנינו אין כתוב גר תושב אלא גר סתם. ומ"ש ואיך יוכשר גר תושב וכו' ודאי זו היא שקשה וכדקשיא לי הצעיר בשיורי ברכה וזו קושית הרב מש"ל על המרדכי. ועל המרדכי אינה כל כך קושיא דמצינן לומר דכונתו דאיכא טעם אחר. אבל על מור"ם בדרכי משה דמכשיר בתפילין ומזוזות דא עקא. אמנם ודאי שכונת מור"ם על גר תושב שהרי כתב בדרכי משה וז"ל ועיין בי"ד סי' רפ"א כתבתי שם דגר וממזר אסורים לכתוב ס"ת מיהו נראה דבתפילין ומזוזות אין לחוש וע"ש הטעם עכ"ל. ובד"מ י"ד סימן רפ"א כתב וז"ל ועיין לעיל סי' רע"ו אם ממזר וגר יכולים לכתוב ס"ת עכ"ל ובסי' רע"א כתב וז"ל במרדכי דה"ק דממזר אסור לכתוב ס"ת דכשיגיע ללא יבא ממזר וכו' ואינו כותב ההזכרה לשמה וכו' וכן גר תושב לכשיגיע לגר אשר בשעריך וכו' אינו כותב האזכרה לשמה עכ"ל. וא"כ מוכח ודאי דמ"ש בא"ח סי' ל"ט על זה קאי וכונתו על גר תושב. וכן מוכח ממה שסיים וע"ש הטעם דהיינו טעם המרדכי דכשמגיע הממזר לאזכרה בפ' לא יבא ממזר וגר תושב לאזכרה בפ' לגר אשר בשעריך אינו כותב האזכרה לשמה כמו שהביא בד"מ י"ד וטעם זה לא שייך בתפילין ומזוזות וזה פשוט ומבואר שהוא כונת הד"מ. וכדברי הרב מגן אברהם ז"ל אלא שהוא ז"ל היה בנסחתו בד"מ (שהיה לו בכ"י שאח"כ נדפס קצור ד"מ בב"י ואח"ך נדפס באורך כידוע וא"כ נראה ודאי שכך היה כתוב בד"מ בכ"י שהי"ל להרב מג"א):

ומ"ש עוד הרב הנז' ועיין ש"ך י"ד רפ"א משמע דל"ג גר תושב כי אם סתם גר וכו' אם כונתו דבש"ך ב"ד סי' רפ"א משמע דל"ג גר תושב כי אם סתם גר. הרואה יראה בש"ך שם ס"ק ח' דמייתי דברי המרדכי דקאמר גר תושב יהיב טעמא דכשמגיע לפ' לגר אשר בשעריך וכו' ועלה קאי. ומ"ש שם הרב ש"ך וה"נ גר וממזר יש כמה וכמה מצות שאין חייבין בהן נקט לשון זה משום ממזר ופשוט. ואם מ"ש ועיין ש"ך י"ד סי' רפ"א אות ו' קאי למאי דסליק מיניה דבס"ת אינו לימוד גמור כתיבה כתיבה מתפי' וא"ש מה שציין אות ו'. ומ"ש אח"ך משמע דל"ג גר תושב וכו' הם דברי עצמו. הלשון מגומגם מאד. ולכל הדברות דבריו תמוהים איך קס"ד לפסול בסתם גר לכתוב ס"ת. והרי הלכה רווחת בי"ד סי' רפ"א דגר שחזר לסורו מחמת יראה מותר לכתוב ס"ת. והיותר תימה דבד"מ א"ח סי' ל"ט דסיק ביה כתב וז"ל ע' בי"ד סי' רפ"א דגר שחוזר לסורו מותר לכתוב ס"ת וכתב"י דה"ה תפילין ומזוזות ועבי"ד סי' רפ"א כתבתי שם דגר וממזר אסור וכו' ע"ש ומוכח דגר וממזר דקאמר הוא גר תושב וא"צ להאריך בדברים הפשוטים: