כסא רחמים על מסכת סופרים א:יד

פתוחה שעשאה סתומה וכו'. איכא פלוגת' דרבוואת' בצורת פתוחות וסתומות כמבואר בבית יוסף י"ד סי' הע"ר ומשם באר"ה דעת הרמב"ם ודעת הרא"ש ז"ל: כדי לכתו'. יש גורסין שלש תיבות של שלש אותיות וגירסא זו מכוונת להלכה דהכי פסקי הרמב"ם וש"ע: גמרי כל הפרשה וכו'. פירוש והיה לו לכתוב פרשה סתומה ונמשך לפי מאי דקתני ברישא:

תוספות פתוחה שעשאה סתומה וכו'. ראיתי להרב רגל ישרה כאן ענין אחד ולהפיק רצון התלמידיו אמרתי אעלה דבריו ומה שיש להעיר עליו בס"ד. הנה הרב ז"ל כתב על זה וז"ל פתחי שעשאה סתומה בשבת דף ק"ג ע"ב וכן פסק הרמב"ם ומזה הצלתי הרמב"ם ז"ל מקושית הרב לחם משנה רפ"ט ס' יסודי התורה דבמגילה דף ב' דרשינן דאין נביא רשאי לחדש וכו' מדכתיב אלה המצות ורמב"ם דייק לה מקרא אחרמן ולעד"נ דהרמב"ם לשיטתיה אזיל ויתורץ נמי קושית התוס' בשבת ק"ד דשם משמע דמנצפ"ך פתוחות ובמגילה וניה משמע סתומות אמנם בלא"ה במגילה י"ל דהקשה קושיא שניה קודם שיתרץ הראשונות וכו' על כן נ"ל חדא בירך חבירתכם ע"פ מ"ש בירושלמי פ"ו דברכות אלה המצות אם עשה כמצותן יצא ואם לאו לא יצא וכו' נ"ל דגם לגמרי דמגילה מנצפ"ך היינו פתוחות והצעת הגמרא במגילה כך היא והכתיב אלה המצות ואי"ל דהא אלה המצות להא דירושלמי אתא דהא בלא"ה קשה והאר"ח מו"ס וכו' ואיך אר"ח בשבת ק"ג זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר כקושית הגמ' בשבת שם וצ"ל כתירוץ הגמ' שם דס"ל כר"י וקשה על זה כקושית הגמ' שם בשלמא סתום ועשאו פתוח עלוייה וכו' אע"כ גם פתוחה כבר היה ואיך אמרת מנצפ"ך צופים ומשני באמת מיהוה הוו כמו דס"ד אלא שלא ידעו הי באמצע וכו' ולז"פ ס"ס הכתיב אלה המצות ותו ליכא למימר דלהא דירושלמי אתא דדוקא א"ע כמצותן יצא דהא ר"ח ס"ל דסתומה ועשאה פתוחה או להפך כשר אף שאינם כמצותן ומשני שכחום וכו' ולפ"ז להרמב"ם דס"ל כסתמא דבריתא דשבת וכתבתם כתיבה תמה א"כ לדידיה שפיר י"ל אלה המצות להא דירושלמי אתא ולא שמעינן מיניה דאין נביא רשאי לחדש ולפ"ז נסתלקה קו' תוספות וצדקו דברי רמב"ם עכ"ל ומלבד דמעייל פילא בקופא דמחטא. עוד בה דכל נושאי כלי הרמב"ם ידעי כי כן ארחות הרמב"ם דלא קפיד אקראי בכמה וכמה דוכתי והן הן דברי הרב לח"מ ריש פ"ט מיסודי התורה. ותו דמקרא אלה המצות שמעינן דצריך לעשות המצות כמצותן כמ"ש בירושלמי פ"ק דחלה ושמעינן דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ושני הדרשות אמת צדקו יחדיו. ותרוייהו שמעינן מקרא דאלה מעיט כל גווני אלה שיעשום כמצותן ואין נביא רשאי לחדש דאלה סמיך המצות לעשותן כמצותן וכתיב אשר ציוה ה' את משה דאין רשאי לחדש ותרתי שמעינן מינה והכי משמעותא דקרא שפיר. ודרשת שאין נביא רשאי לחדש אמרו בירושלמי פ"ק דמגילה שהיו פ"ה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים שהיו מצטערין אמרו כתיב אלה המצות וכו' אין נביא עתיד לחדש וכו' ושם אמרו לפנחס שאל אמר להם אלה המצות שאין רשאי לחדש וכו'. הרי מהבבלי והירושלמי מוכח כי דרשת אלה המצות אין נביא רשאי לחדש וכו' מוסכמת והכי אמר פנחס כשנפטר משה רבינו ע"ה והכי אמר שמואל הנביא וכן אמרו פ"ה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים. ולפי דברי הרב הנז' דהם דרשות חלוקות איך ר' אילא בירושלמי פ"ק דחלה ופי"ג דשבת דריש אלה המצות אם עשיתן כמצותן והלא פנחס ושמואל ונביאים וזקנים אמרו אלה המצוה אין נביא רשאי לחדש וכו' אלא ודאי פשיטא דהוא נמי דריש שאין נביא רשאי לחדש כדאמרו מיסוד נביאים אלא שר' אילא סובר דדרשא זו דאם עשיתן כמצותן שמעינן מינה. שוב ראיתי להרב יפה מראה פ"ק דחלה שכתב וז"ל ואם לאו אינן מצות דאלה למעט אתא ואע"ג דדריש מינה פ"ק דמגילה ובכמה דוכתי אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אפשר הא והא נפקא ממיעוטא דממעט כל מילי ועוד דתרי אלה המצות כתיבי עכ"ל. ולפי סגנון שכתבנו הדבר מוכרח דדרשת אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש יתד היא שלא תמוט ונסתר כל בנין הרב הנז' כמבואר:

גם מ"ש הרב הנז' דר"ח דס"ל סתום ועשאו פתוח כשר וכן להפך פליג על דרשת אם עשיתן כמצותן וכו' אינו מחוור כלל דחס ליה לר"ח לומר שיעשה המצות שלא כמצותן והא דקאמר סתום ועשאו פתוח כשר סבר דהוי כמצותן דהכי גמירי דהוא כשר והוא בכלל עשיה כמצותן. ומאי דמסיק דהרמב"ם סבר דלא שמעינן מאלה המצות שאין נביא וכו' כבר נתבאר ביטול דבריו ואין להאריך עוד. ומ"ש דהירושלמי הוא בפ"ו דברכות שם הביאו הרב הכותב בעין יעקב. אבל הוא פ"ק דחלה ופי"ג דשבת:

וראיתי להגאון מהר"ר צבי ז"ל בתשובותיו סי' כ"ה שנשאל במי שרוצה לצאת ידי דעת הרמב"ם והרא"ש בצורת הפתוחה והסתומה שבכל וכו' כדת מה לעשות בשירת הים והאזינו שלפי דעת הרמב"ם צריך להניח בתחלתן וסופן חלק שיטה א' שלימה והיא נקראת פתוחה לדעתו ז"ל באיזה אופן יעשה לצאת ידי דעת הרא"ש ז"ל שלדעתו צורה זו נקראת סתומה. והשיב הרב ז"ל וז"ל נראה שמניח שטה א' חלק ואין כאן בית מיחוש אליבא דכ"ע שכך היא הקבלה להניח שטה א' פנויה בין תקרא פתוחה או סתומה וזה מוכרח מדהביא הרא"ש דעת הרמב"ם בצורת השירה וכתב ששינה קצת בהתחלת השיטות ממ"ש במס' סופרים ולא הכריע ביניהם ומדלא הכריע נראה דלא ברירא ליה איזה עיקר ובהנחת השיטה הפנויה שלפני השירות ואחריהן לא העיר כלל שיש חולק על הרמב"ם בודאי כותיה ס"ל וכו' וכן מפורש במסכת סופרים פי"ב וז"ל ויש להפסיק שיטה מלאה מלמעלן ושיטה מלאה למטה וכו' עיין בדבריו באורך:

ולפום ריהטא דבריו תמוהים דהרמב"ם לא הזכיר דשיטות אלו יהיו פנויות אלא כתב סתמא שיהיו פתוחות וא"כ מה יוכיח הוכח מהרמב"ם ומהרא"ש שלא חלק עליו. וכן ראיתי לכמהר"ש בכ"ר אליה בתשובה הובאה בס' כהונת עולם סי' פ' שתמה על הרב מהר"ר צבי ז"ל והגדיל תמיהותיו עליו והסכים לצאת י"ח גם בשירות לדעת הרא"ש והסכימו עמו הרב כהונת עולם ומהר"י אלפנדארי ז"ל וגזרו אומר על הסופרים לתקן גם בשירות וכו' עיין בדבריהם באורך:

וכשאני לעצמי בהיות שנודע דהגאון מהר"ר צבי גובריה וכמה תקיף חיליה אב"א גמרא ואב"א סברא נראה דכונתו דצורת השירה בספרי הדפוס היא מוטעת והצורה האמיתית שכתב הרמב"ם היא כמו שכתב מהר"ם די לונזאנו ז"ל בס' אור תורה שהעתיקה מספר הרמב"ם שכתב צורת השירה ושיטה פנויה מלפניה ושיטה מלאחריה הי"ל לחלוק על זה אלא ודאי שהוא מסכים על זה ומה גם דכן כתוב במסכת סופרים פי"ב ונראה דכן הקבלה אלא דלהרמב"ם צורה זו פתוחה ולמ' סופרים לפי בריתא דקמן היא סתומה וא"ש מה שלא חלק הרא"ש על צורה שכתב הרמב"ם. ומ"ש מהר"ם די לונזאנו שם והרמב"ם לא הוצרך להזכיר אלו השתי שורות הרקות וכו' כונתו שלא כתב כן בפירוש והיינו להזכיר דקאמר אבל בצורה הניחם פנויות כמו שצייר שם מהרמב"ם כ"י ומ"מ מהר"ץ היה צריך לפרש יותר והוא אחרון: