כתר המלך חלק ב תמד

השמטות

בפ"ה מה' יסוה"ת במשל"מ בארנו לתרץ קושית המשל"מ שהקשה על התוס' במס' קדושין (דף נו) דכתבו לתרץ ע"ז דאינו מקודש באיסורי הנאה אף דחזי ליהנות שלא כדרך הנאתו ולא תרצו דשלא כד"ה מ"מ אסור מדרבנן ובארנו דהתוס' רוצה לבאר טעם על זה דמצינו דמה"ת אינה מקודשת באיסורי הנאה בהא דהמקדש בעגלה ערופה וילפינן זה מקרא דדברי ריבות עיי"ש

והנה עפ"ז נ"ל ליישב קושית הגאון בעל ישועות יעקב באה"ע (סי' קכד ס"ק א) שהקשה ע"ד התוס' מגמ' דגיטין (דף כ ע"א) דאמר שם כתבו על איסורי הנאה כשר ואומר ר"א אף אנן נמי תנינא כתבו על העלה של זית אע"פ שא"ב ש"פ ומשני שאני עלה של זית דחזי לאצטרופי כו' ולפ"ד התוס' בשני התירוצים ליתא הכא בגירושין דאיתא בע"כ ולפי תירוץ השני הא חזי לאיצטרופי עכ"פ עד שיהיה ש"פ עיי"ש ולפי דברינו ניחא דהא אף דאסור שלא כדרך הנאתו מדרבנן מ"מ מקרי לא חזי ואינה מקודשת ואינה שוה פרוטה מטעם איסור דרבנן והתוס' לא בא רק לתרץ הקרא דדברי ריבות אבל הכא גבי גיטין ודאי לא חזי אף שלא כד"ה מטעם איסור דרבנן ומ"מ כשר וא"כ שפיר ניחא הסוגיא מה דדחה דחזי לאצטרופי אבל הכא מדרבנן לא חזי למידי כמבואר ודוק

פ"ג מה' סוטה ה"ז בארנו דלהכי אינו מביא רבינו הא דהנקי חנקי כתיב דאמרינן במס' קדושין (דף סג) ובמס' שבועות (דף לו) אשר הלח"מ הקשה זה לקמן בפ"ג מה' זכיה ומתנה דהא פוסק כר' מאיר דבעינן תנאי כפול ובארנו דכיון דס"ל לרבינו דכתובה מדרבנן לא הוה איסורא דאית ביה ממונא ורק לר"מ דס"ל דכתובה דאורייתא הוה איסורא דאית ביה ממונא עיי"ש. הנה זה בארנו לפי מאי שכתבו התוס' במס' סוטה (דף כו) ד"ה איש דכתבו דלמ"ד כתובה דרבנן לא אתיא הקרא דאיש איש אלא על לאוסרה לבעל ולבועל ע"י קינוי וסתירה ולא לפוסלה מכתובתה דזה ל"ד כו' עיי"ש. אמנם התוס' במס' גטין (דף עה ע"א) ד"ה לאפוקי כתבו דלהכי בעי לר"מ גבי סוטה תנאי כפול משום דהוי איסורא דאית ביה ממונא דאיכא שאר כסות ועונה וכתובה כו' אלמא דמשום שאר וכסות נמי מקרי אית ביה ממונא ולדעת הפוסקים דגם זהו מדרבנן ורק עונה הוא מה"ת כמו שמבאר הבית שמואל באה"ע (סי' סט ס"ק א) ודאי ניחא דלא מקרי לדידן איסורא דאית ביה ממונא גבי סוטה דלית ביה דבר מה"ת של ממון אבל לדעת רבינו דהוא הא פוסק בפ"י מה' אישות ה' א' דזה השלשה שאר כסות ועונה הוא מה"ת וא"כ מקרי סוטה איסורא דאית ביה ממונא משום שאר וכסות דהיא מפסדת וא"כ ודאי ניבעי תנאי כפול וחזרה קושית הלח"מ לדוכתה

וע"כ נ"ל ליישב דברי רבינו כן דהנה הפני יהושע מקשה במס' קדושין (דף סא) במשנה שם ד"ה ר"מ לפי מה שמקשה הגמ' במס' שבועות (דף לו ע"א) מסוטה דאיסורא הוא כו' טעמא דכתיב הנקי כו' ומתרץ שאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא היינו כתובה וא"כ בתחלה דלא ידע הגמ' לחלק דזה מקרי איסורא דאית ביה ממונא וא"כ מ"ט מקשה מסוטה דזהו רק מן השקלא וטריא של הגמ' דמשני רבי תנחום הכא טפי הו"ל להקשות ע"ז מגיטין וקדושין דבעי ר' מאיר ת"כ וזהו ע"כ משום דהוה איסורא דאית ביה ממונא כמו שכתבו התוס' והראשונים ז"ל ודחק לתרץ זה עיי"ש. ונ"ל לענ"ד לומר כן דהנה רש"י ז"ל כתב הכא במס' שבועות (דף לו) דתנן במס' קדושין כו' מדכתב אם לא שטית הנקי ופשיטא לנו דלא הוצרכנו לברך את הסוטות ולא נאמר אלא לשמוע לאו מכלל הן קללה מכלל ברכה שאם שטית לא תנקי אלמא ל"ב כפולה ומשני ר' תנחום הנקי כתיב בלא יו"ד כמו תנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב כי שטית חנקי כו' אלמא א"ל הנקי מכלל הן אתה שומע לאו ל"א עכ"ל. והנה לכאורה כל האריכות בזה ללא צורך הוא אך יתבאר כן דהנה ידוע דעת הראשונים ז"ל שכתבו לחלק בתנאי כפול היכא שיש אומדנא והוכחה אזי לא צריך תנאי כפול וכמו שמבאר הר"ן ז"ל בגיטין (דף עה ע"ב) גבי אתקין שמואל ורק ר' מאיר בעי תנאי כפול אף היכא דאיכא אומדנא מזה דהמגרש את אשתו משום איילונית עיי"ש. וא"כ א"ל דזה דמסיק הגמ' אבל באיסורא אית ליה היינו היכא דאיכא אומדנא וכמו הכא שמשביע את העדים שיעידו לו ואומר אל יכך ויברכך כו' ודאי כוונתו לאסוקי דאם לא יעידו יהיה הקללה ולא בא לברכם ומקשה דא"כ הרי סוטה דאיסורא וגם התם הוה גילוי מלתא ואומדנא וכמו שמבאר להכי רש"י ז"ל האריכות דלא הוצרכנו לברך את הסוטות כו' ואעפ"כ בעי לר"מ תנאי כפול וא"כ ה"נ גבי שבועת העדות אף דאיכא אומדנא מ"מ בעי ת"כ ומסיק אפכא דסוטה שאני דאית ביה ממונא. ולפ"ז ניחא קושית הפני יהושע דלא מקשה מגיטין וקדושין דבעי ר' מאיר תנאי כפול דלא מקשה רק מזה דאיסורא דאית ביה אומדנא וג"מ ומ"מ בעי ת"כ. ואומר ר' תנחום הנקי והוא משום דר' מאיר אינו מחלק כלל בזה דאית ביה אומדנא כמו שמבאר הר"ן ז"ל שבארנו ומסיק להכי שאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא כו' וא"כ עתה שפיר ניחא דהא הלח"מ כתב לעיל בפ"י מה' גירושין ה' י"ג ד"ה וכן המוציא את אשתו כו' דרבינו לא ס"ל בזה כר' מאיר והיכא דאיכא אומדנא שפיר לא בעי תנאי כפול ובזה חולק על ר"מ דבעי בכולהו ת"כ עיי"ש וא"כ ניחא דלהכי לא כתב רבינו זה דהנקי דהוא רק לר"מ דאינו מחלק כלל בין היכא דאית ביה אומדנא אבל לרבינו דלא ס"ל בזה כר' מאיר שפיר אינו מביא זה כמבואר דהכא לא בעי ת"כ דהוי ביה אומדנא דלא בא בזה לברכה ודוק

בפ"ב מה' נדרים הבאתי ראיה לזה דהפקר מטעם נדר מהא דכתב רש"י ז"ל שם במס' ב"מ קטנים לאו בני מחילה ואין הפקרן הפקר ומ"ט לא הוי הפקר הלא במטלטלין מכירתן ומתנתן קיים וא"כ להוי נמי הפקרן הפקר אלא ודאי דהוא מטעם נדר ונדריהם לא הוי עד שיגיעו לעונת נדרים עיי"ש. ובאמת לא קשה מידי דהא זה דמכירתן ומתנתן קיים הוא תקנת חכמים משום כדי חייו כמו דאיתא במס' גיטין (דף נט) ומפרש רש"י ז"ל דא"ל דזביניה זבינא לא מזבני ליה מזוניה ולא זבני מניה וכן גבי מחנה דאמר התם דמתנתו מתנה פירש רש"י ז"ל דלהכי מתנתו מתנה דעבדי ליה נייח נפשיה וזהו רק גבי מכירה ומתנה תקנו חכמים כדי חייו אבל גבי הפקר ודאי לא תקנו חכמים דיהא הפקרן הפקר דלאיזה צורך יתקנו זה וא"כ אין ראיה כלל דזהו מטעם נדר כמבואר ודוק

פ"א הי"ד מה' מטמאי משכב ומושב רוק הזב ומימי רגליו וש"ז א"א שלא יהיה בהם צחצוחי זיבה כל שהו עכ"ל. וכתב הכ"מ ומ"ש מאי דמטמא מימי רגליו מהאי טעמא ק"ל דבנדה יליף מוזאת ואפשר לתרץ דגמ' יליף מוזאת לומר דאפילו ר"א כו' אבל לדידן דקיי"ל כר' יהושע דא"א כו' ה"ה למימי רגליו כו'. והנה קשה לענ"ד ע"ז דשם בסוגיא (דף נו) דאמר איפוך כו' ואומר מה רוק כו' ולפ"ד הכ"מ מה קושיא איפוך נימא שאני מי רגלים דאית ביה צחצוחי זיבה משא"כ בדם דליתא זה וצ"ע

שם פרק ב הלכה א במשל"מ ד"ה ואם כו' מה שמקשה על רבינו מ"ט פוסק כר' יהודה בן נקוסא נגד רשב"ג והנה לעיל שם בארנו בזה לישב ועוד נ"ל ליישב כן. דהנה לפי מאי דמשמע מדברי רבינו לעיל בפ"ה מה' איסורי ביאה הי"ד דס"ל נמי כדברי הרז"ה ז"ל שמביא הרא"ש ז"ל בפ"ג דמס' נדה דדם נמי אם יבש הוא טהור הוא משום דהוי כמו בריה ורק אם נימוח הוא טמא וא"כ תקשה עליו ג"כ מה שמקשה ע"ז הרשב"א ז"ל מהסוגיא דר"פ דם הנדה שמביא הרא"ש ז"ל שם וצריך לומר ע"כ כמו שכתב שם דהמשנה אתיא כר' יהודה בן נקוסא ולא כרשב"ג עיי"ש וא"כ להכי שפיר פוסק רבינו כותיה דהסתם משנה אתיא כותיה כמבואר ודוק: