כתר המלך חלק ב תמב

רק בספק ב"ג וב"ח עיי"ש וכן החללות צריך להבדיל לכ"ע שלא ינשאו לכהנים דזהו איסור אבל כהנים חללים לדעת רבינו לא נבדלים לענין עבודה ואף שצריך להבדילם ולהודיע שהמה חללים לענין זרעם דקיי"ל בת חלל אסורה לכהונה כמו שכתב רבינו בה' א"ב פי"ט הי"ב והוא משנה בקדושין (דף עז) מ"מ לענין עבודה יש לומר דאין מבדילם ואף שלכתחלה אסור להם לעבוד מ"מ זה יעשה הצדקה שלא יבדילם מן קהל כהנים כיון דבדיעבד לא חיללו וזהו מגישי מנחה בצדקה דרק יבדל מי שאינו כהן ודאי אבל אם הוא כהן חלל ולכתחלה אין לו לעשות עבודה מ"מ כיון דבדיעבד כשר לא יבדילו או נוכל לומר דרבינו פליג בכל עיקר הדין ע"ז וס"ל דכל חלל אינו מגלי לא לענין עבודה כיון דבדיעבד כשר ובין לוקח אשה דדמי היא חללים שנשתקעו כמו עבדים וממזרים ה"ה בזה אף דיש תקנה בישראל ופליגי על הב"ש ולהכי אמר מגישי מנחה בצדקה בזה הדין כמבואר

ונ"ל לומר דלהכי אומר מנחה יותר משאר קרבנות דקיי"ל כל כהן שנכנס בפעם הראשון לעבודה מקריב מנחה דנקראת מנחת חינוך כחו שכתב רבינו בה' מעה"ק ואומר דמגישי מנחה בצדקה בזה הדין זה העבודה ראשונה דמקריב המנחה כמבואר

ועפ"ד רבינו אלו יתבאר שפיר דברי הירושלמי בפ"ח דיבמות ה' ג' ובקדושין פ"ו ר"י בשם ר"י אמר אף לעתיד לבא אין הקב"ה נזקק אלא לשבטו של לוי מ"ט וישב כו' וטהר את בני לוי אר"ה בגין דאינן לוים נפסיד אר"ח בדר"א אף לעתיד לבא הקב"ה עושה צדקה ומ"ט והיו מגישי מנחה לה' בצדקה והמפרשים דחקו בפשט זה הירושלמי ולפ"ד רבינו נ"ל לבאר כן ר' יוחנן אמר לעתיד אין הקב"ה מטהר רק שבט לוי כדברי רבינו ומקשה ר"ה בגין דאינן לוים נפסיד כגירסת היפ"מ שם ביבמות ולא כמי שגריס בקדושין שם דלית אנן לוים והוא דאומר כן התינח אם הוא ספק אם הוא כהן או לא אמרינן אז כיון דאין מיוחס כהן הוא דחינן ליה לישראל ואזלינן בתר רוב דהוי ישראלים אבל לענין אם ספק חלל אמאי לא ניזול בזה בתר רובא והוא הכהנים הכשרים ואמר ר"ת אף לעת"ל הקב"ה עושה צדקה עמהם דאף עם שבט לוי יעשה צדקה דהחללים לא יבדלו ורק יגיד מי הוא כהן או לוי אבל החללים יעבדו כמבואר. והטעם דמחלקינן בין אי לא נודע לנו אם הוא מיוחס כהן או לוי או ספק פסולי ישראל הוא כן דבכל דבר קיי"ל דכל היכא דמספקא לנו אזלינן בתר רובא ולהכי אי לא הוי הכהן או הלוי מיוחס ודאי שדינן ליה בתר רוב דהמה ישראלים אבל הספק בפסולים נמי שדינן ליה בתר רוב והרוב כשרים הוי ולהכי נמי ספק חלל גבי כהנים שדינן בתר רובא ורוב כהנים כשרים הוי ולא חללים כמבואר

ועוד יש לחלק בזה כמו שמחלק החוות דעת ושארי האחרונים בזה דקיי"ל ספק דאורייתא דס"ל לרבינו דהוא רק מדרבנן לחומרא ומה"ת לקולא ומחלקינן בין ספק בעשה לספק בל"ת וה"נ יש לומר כן דאם הוא ספק אם הוא כהן לעבוד עבודה אזי הוה ספק בעשה ואזלינן בזה לחומרא דדוקא ודאי ראוי ולא ספק ואם הוא ספק בפסולין דאז הוא ספק בל"ת אזלינן מה"ת לקולא ככל ספק דהוי לקולא כמבואר

והנה שם בסוגיא דקדושין (דף עא) האומר הריני נזיר אם לא אגלה משפחות יהיה נזיר ולא יגלה משפחות וציין העין משפט על דין זה שמביא רבינו ולא נמצא זה בדברי רבינו וראיתי בהתוספתא הנדפס מחדש על התוס' דנזיר פ"א שכתב שט"ס הוא בתוספתא דבר זה שלא נמצא בשום מקום וצריך לומר הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מ"ש עיי"ש. ונעלם מאתו סוגיא זו דקדושין שבארנו וצריך לבאר מ"ט לא הביא רבינו זה לא בה' גירות ולא הכא. ונ"ל ליישב כן דהנה דבר זה וכל הלכות גירות שכתב רבינו הוא רק מה שצריכין לידע לעתיד לבא כשיבנה המקדש. והנה הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל הביא הכא בקדושין דפסקינן כר' יוסי דאף ודאין לא יגלה אליהו ויטהרו לעתיד לבא אף ודאי כדברי ר' יוסי שמה וא"כ ניחא דהברייתא מיירי אז בימי בית שני דאם יגלה משפחות יבדלו מהם להכי אומר דמוטב יהא נזיר ולא יגלה אבל רבינו דמיירי על לעתיד לבא ואז לא שייך דין דגילוי משפחות דמיירי לענין ממזרות שאינן מגלין רק לצנועין דאז יטהר הכל לעתיד לבוא ולהכי שפיר השמיט זה כמבואר ודוק

לעיל פרק י הלכה וכן כותי ששבת אפילו ביום מימות החול אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב ואצ"ל אם עשה מועד לעצמו כו' ומודיעין אותו שהוא חייב אבל אינו נהרג כו'. והנה הכ"מ הקשה דהגמ' מקשה שם ולחשבינהו בהדי ז"מ ומשני כי קחשיב שב ואל תעשה קום ועשה לא קחשיב משמע דאי הוה מני לה הוה מקטל עלה כו' סובר רבינו דה"ק לימנייהו בהדייהו לומר דאסורין בה קאמר אבל לא לענין נה"ע כו'. והלה זה ניחא תירוץ הכ"מ לעיל גבי עוסק בתורה לומר דקרא דילפינן ממורשה ירושה או מאורסה הוא רק אסמכתא אבל הכא דילפינן ליה ר"ל שם מקרא דיום ולילה לא ישבתו והוא לאו גמור בתורה וא"כ מ"ט אינו נהרג עליו כמו בכל דוכתא דקיי"ל אזהרתן זו מיתתן. ומתרץ לה כמו"ח הגאון ז"ל דברי רבינו כן ולהקדים ליישב גם דברי המהרש"א במס' ביצה (דף טו ע"א) דאמר אמ"ר יוחנן משום רשב"י כ"מ כו' שבת נתן להם בצנעה א"ה לא לענשו עכו"ם עלה כו' ומפרש ליה המהרש"א היינו עכו"ם ששבת לשם מצות שבת היינו לא לענוש וכמו שפירש הרמב"ם בה' מלכים פ"י כו'. והנה כולם תמהו על המהרש"א הא הגמ' אמר שם אמר רבינא לא נצרכא אפילו שני בשבת נמי אלמא דלא תלוי זה דלשם מצות שבת דוקא כמו שכתב המהרש"א ומבאר ליה כן דהנה קשה לכאורה דבקרא אומר עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקו"ח ויום ולילה לא ישבתו משמע ממשמעות הכתוב דקאי על הזמן שלא יששותו עוד הזמנים והמזלות הנקבע להעתים ומנ"ל למדרש זה על האדם לאסור על ב"נ שביתה. אך א"ל דאיתא במדרש פרשת נח (פ' לד) א"ר יוחנן לא שמשו מזלות כל י"ב חדש כו' ר"א ור' יהושע ר"א אומר לא ישבותו לא שבתו ר' יהושע אומר לא ישבתו מכלל ששבתו כו' וא"כ א"ל דר"ל שם במס' סנהדרין ס"ל כמ"ד דלא שבתו גם בימי המבול וא"כ האי לא ישבותו מיותר דהא לפ"ד ר' יהושע אמרינן דמכלל דשבתו וכיון דלא שבתו גם בימי המבול הוא מיותר ודריש ליה ר"ל על אדם שלא ישבות דב"נ ששבת חייב על לאו זה אבל א"נ כמ"ד דשבתו המזלות בימי המבול כמו דס"ל לר' יוחנן וכן כר' יהושע וא"כ לא נדע כלל דין זה על כותי ששבת דח"מ ורק לומר דמעתה לא ישבתו המזלות והעתים לא ישתנו אך הטעם על כותי ששבת דח"מ אזיל ר' יוחנן לשיטתו דאיתא במדרש דברים פ"א ואר"י בר"ח כותי ששבת חייב ומה ראית לומר כו' ארחב"א א"ר יוחנן בנוהג שבעולם מלך ומטרונא יושבין ומסיחין זע"ז מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב כך הוא השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה שנאמר ביני ובין בנ"י לפיכך כותי שהכניס עצמו ביניהם חייב כו' עכ"ל המדרש וזהו טעמו של ר' יוחנן ולא מהלאו דלא ישבותו דזה קאי על המזלות אבל מטעם זה כיון דליתא לאו גביה אינו חייב רק מיתה בידי שמים ולהכי שפיר פוסק ליה רבינו דאינו חייב רק בידי שמים מטעם זה דהוא פוסק כר' יוחנן נגד ר"ל וכר' יהושע וא"כ מהלאו דלא ישבותו א"ח ורק מטעם זה של המדרש חייב בידי שמים ואינו נהרג עליו וא"כ שפיר ניחא דברי המהרש"א דהתם קאמר אמר ר' יוחנן משום רשב"י כו' ושפיר מקשה הגמ' לר' יוחנן דלא ליענשו כותים עלה דכל הטעם דנענש על השבת הוא רק מטעם דמכניס עצמו בין הקב"ה וישראל וכ"ז אם הוא יידע משבת ורוצה גם הוא לקבוע לו יום אחד למצות שבת ולהכי נענש שהכניס עצמו לשמירת שבת אבל אי אינם יודעים דנתנה לנו שבת ושובת הוא מחמת שאינו רוצה לעשות מלאכה בזה ליתא לר' יוחנן עונש דלא יליף מלא ישבותו רק מהטעם שאומר במדרש שבארנו והגמ' דסנהדרין דמקשה א"ה לימשב בהדי ז' מצות הוא לרשב"ל דיליף ליה מלא ישבותו