כתר המלך חלק ב תמא

אבל לגורעו מאיש ולעשותו כאשה ל"ג כו' ובסוגיא דחגיגה יראה דעבד פטור מראיה מג"ש דלה לה וקרא את פני האדון איצטריך למעוטי ת"ע וחב"ח ואלו רש"י ז"ל בערכין (דף ד) כתב אבל עבר גמור פטור דכתיב את פני האדון כו'. והנראה דס"ל לרש"י ז"ל דכיון דלמשנה אחרונה חציו ב"ח חייב בראיה ע"כ קרא דאת פני האדון איצטריך למעוטי עבד גמור דלא הוה פטרי ליה מג"ש דלה לה דלא נאמרה אלא לחומרא ונמצא דסוגיא זו איכא סייעתא לדברי התוס' הנזכר לפי המסקנא עכ"ל. ונ"ל דליתא לכל דבריו דזה לא אמרינן דלא איצטריך קרא דאל פני האדון משום המשנה אחרונה דזהו רק מפני תיקון העולם תיקנו חכמים וא"כ אי עבד סריס הוא לא עשו תקנה בזה לכוף רבו כמו שמבאר הטורי אבן ז"ל ואף לפי המשנה אחרונה צריך הקר דאל פני האדון לח"ע וחב"ח ורק יש לומר בתחלה דאומר שם הכל לאתויי מי שח"ע וחב"ח וס"ל דמדינא חייב ח"ע וחב"ח מפני צד חירות שבה ורק רבינא מסיק ליה דח"ע פטור וא"כ לא בעי קרא למעט חצי עבד להכי אומר דממעט מקרא דאל פני האדון עבד גמור והוא לא מטעם דלא ילפינן לה לה לפטור כסברת התוס' דזה ודאי ליתא אלא רק גבי דבר דהוי מחייבינן מצד הסברא לא אמרינן דאתי הקרא לפטור אבל מצות דבלא קרא וג"ש דלה לה הוה פטרינן ליה לגמרי ורק מג"ש מלה מחייבינן לא מחייבינן רק במצות שנשים מחויבין בה אבל לא ראיה ושאר מ"ע שהז"ג ושפיר ביאר בזה כמו"ח הגאון ז"ל הגמ' במס' חגיגה (דף ד ע"א) דאמר מכדי כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה כ"מ שאין האשה ח"ב אין העבד ח"ב והלא למותר הוא זה שאומר כל מצוה שהאשה חייבת בה ה"ל לומר כ"מ שאין האשה ח"ב אין העבד ח"ב אלא בא לומר כיון דכל מצוה שהעבד חייב לא נדע רק מכל מצוה שהאשה חייבת וממילא כ"מ שאין האשה חייבת העבד פטור דמנין לנו לחייביה וליתא בזה סברת התוס' במס' ב"ק ורק מה שכתב רש"י ז"ל דמקרא דאל פני האדון בא לפטור אף דידעינן מג"ש כמו דאיתא בחגיגה יש לומר דתחלה שס"ל להגמ' דח"ע חייב א"ל דס"ל כמו הירושלמי שמביא התוס' במס' חגיגה דבראית פנים נשים חייבין ורק ממעטינן מזכורך מראית קרבן ואתי הקרא דאל פני האדון למעט עבד אף מראית פנים אבל לפ"ד רבינא דח"ע וחב"ח פטור וא"כ אתי לזה הקרא דאל פני האדון ושפיר ס"ל לגמ' דידן דפטורים נשים ועבדים אף מראית פנים ודוק

הלכה ט כותי שעסק בתורה חייב עכ"ל. והנה האחרונים הקשו ע"ז דהשמיט רבינו ולא הביא הא דאמרינן במס' חגיגה (דף יג) א"ר אמי כל המוסר ד"ת לכותי עובר משום מגיד דבריו ליעקב כו'. ונ"ל ליישב פשוט דהנה הטורי אבן כתב שם לתרץ קושית התוס' דהקשו ת"ל דכותי העוסק בתורה חייב והמלמדו עובר משום לפ"ע כו' ומתרץ כן דבמס' סנהדרין (דף נט) איכא פלוגתא שם דאמר וליחשבה בהדי ז' מצות ואומר שם למ"ד מאורסה דינו כנערה המאורסה ולמ"ד מורשה הוא כירושה ומגזל גזל וא"כ אם ישראל לומד עם כותי שרי משום גזל דהוא נותן לו וא"כ א"ל דר' אמי ס"ל כמ"ד מורשה לשון ירושה וא"כ הוי האיסור משום גזל וא"כ אם ישראל לומד עמו שרי משום גזל וקמ"ל דמ"מ אסור משום מגיד דבריו כו' וא"כ ניחא דא"ל דרבינו סובר כמ"ד מאורסה לשון נעה"מ לישא כהנת דקיי"ל במס' יבמות (דף פד) לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים וגם לענין עבודה כיון דרבינו פוסק לעיל בפ"ו משום דגם ר' חייא הכא ס"ל במס' פסחים (דף מט ע"ב) כל הלומד לע"ה כו' שנאמר מאורסה כו' וא"כ אפילו אי ישראל לומד לכותי עובר הוא משום לפ"ע לא ת"מ דהוא איסור דאורייתא ול"צ להביא הקרא דמגיד שהוא רק דברי קבלה ואף שהכ"מ כתב הכא דהא דאמרינן התם למ"ד גזל ולמ"ד מאורסה נעה"מ הוא רק אסמכתא זהו רק דאינו נהרג עליו ואמרינן דלא נוכל למילף מזה רק לחייביה מיתה ביד"ש אבל לענין איסור ילפינן מקרא דמאורסה ול"צ למילף מקרא דמגיד דעובר משום לפ"ע כמבואר

והנה כמו"ח הגאון ז"ל מתרץ קושית התוס' במס' חגיגה כן. דאיתא במדרש דהמצות שצוה הקב"ה לב"נ מצות גילומיות צוה להם ואמרו מה טעם ומה ריח יש בה היינו שלא ביאר להם בהמצות שום פנימית ושום טעמים וענינים ורק אומר להם זה תעשה וזה לא תעשה ולהכי אמרו מה טעם וריח יש בה ואף בשבע מצות שמצווין הוא בלא שום פנימית וטעמים וזה שאמר הקרא מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל היינו דלישראל צוה אף חוקים ומשפטים בכל דבר טעם שכל ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום היינו דרק חוקים צוה להם אבל לא משפטים דזה ב"י וזה שאומר ר' אמי כל המוסר ד"ת לכותי היינו בהני שבע מצות אשר מצוה הוא ללמדם מ"מ רק הדינים דאסורים ומותרים אבל אם מבאר להם פנימית וטעמים עובר משום ומשפטים בל ידעום דמשפטים אסור ללמד לכותי אף בשבע מצות אבל בשאר תורה שלא משבע מצות כותי העוסק חייב והמלמדו עובר משום לפ"ע אבל דברי ר"א קאי על הז"מ אם מבאר המשפטים כמבואר ועוד האריך בדרשותיו בזה ואכ"מ

פרק יב הלכה יג בימי המלך המשיח כשתתיישב מלכותו כו' יתייחסו כולם עפ"י ברוח הקדש כו' שנאמר וישב מצרף ומטהר כו' ובני לוי מטהר תחלה ואומר זה כהן מיוחס וזה לוי מיוחס ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל הרי הוא אומר כו' ואינו מיחם ישראל אלא לשבטיהן שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה עכ"ל. ונ"ל לבאר דברי רבינו כן דהנה רש"י ז"ל במס' קדושין (דף עא) ס"ל כן דרחב"א דאמר דהקב"ה מטהר שבטו של לוי תחלה פליגי עם ריב"ל דאמר שם כסף מטהר ממזרים ור' יצחק מסיים צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה פליגי כן דר"ח ס"ל דהא דמטהר האי שמבדיל הפסולין וריב"ל ס"ל האי מטהר לאו מבדיל פסוליהן קאמר אלא מטהרם ומכשירם כולם וכן מפרש דברי רש"י ז"ל המהרש"א בח"א והפ"י עיי"ש. אבל רבינו משמע דס"ל דלא פליגי כלל ורק עשה פשרה בזה כן בשבט לוי מיחס לכהן ולוי שיהיה ידוע בכהן ולוי וא"ל מיוחס ודאי הוא מדחה אותו לישראל אבל ספק פסולים בישראל כמו ספק ממזר ועבד ואם המה בחזקת כשרות ישארו בכשרותן ואמרינן שמשפחה שנטמעה נטמעה וצריך לבאר לדעת רבינו כיון דהוא ס"ל דכהנים ולוים יטהרו ויבררו האיך יפרש הקרא של מגישי מנחה בצדקה והלא למגישי מנחה לא יהיה צדקה דהמה יטהרו וילבנו בשלמא לרש"י ז"ל אליבא דרב"ח דאמר שבטו של לוי מטהר תחלה ופליג על ריב"ל ור"י עיי"ש במהרש"א מה שביאר הקרא של מגישי מנחה בצדקה לדרשא אחרינא אבל רבינו דמפרש משפחה שנטמעה נטמעה מזה כר' יצחק אבל לא אמרינן זה רק על ישראל ולא על כהנים ולוים האיך יפרשו הקרא דמגישי מנחה על ישראל

ונ"ל ליישב כן דהנה הבית שמואל כתב באה"ע (סי' ב ס"ק ה) וז"ל ענ"ל מש"ס דדוקא ממזרים ונתינים דאינן ראוין לבוא בקהל ונטמעו אין מגלין אבל חלללים דיש להם תקנה להתחתן בישראל מגלים גם אליהו הנביא לעת"ל להם יגלה לכן אמר ר"י ממזרים טהורין לעתיד ואיירי כשנטמעו שכן כתב הר"ן ומ"מ נקיט ממזרים ונתינים אבל חללים מגלים עכ"ל. ונ"ל לומר דרבינו ז"ל לא ס"ל כן דהנה כהן מלל הלא מותר מה' ביאת המקדש ה"י דכהן חלל אף שנדע שהוא חלל לא מחלל עבודה משום זה הקרא דמייתי במס' קדושין (דף סח ע"ב) וא"כ לענין זה דעבודה לא מצריך לגלותן כיון דבדיעבד כשר עבודתן. ועיין ירושלמי פ"י דתרומות בין כקדשי בדה"ב ובין בקדשי הגבול בכולם נתרצה ורק דברי הב"ש לא יוכל היות רק לשיטת התוס' במס' קדושין (דף סח) שם שמביא השעה"מ שם דס"ל דאחרי שהוא נודע שהוא חלל לא מרצה ועבודתו פסולה או לדעת הרמב"ן ז"ל שמביא השעה"מ שם דבודאי חלל לא מרצי