כתר המלך חלק ב תלט

ז"ל דבאמה"ח של עוף ב"נ אינו מוזהר כלל מאי אין שחיטתה מטהרתה דמפרכסת אסורה הא אין בו אמה"ח כלל אף לאיסור כמו שבארנו בשם הכו"פ

אמנם גם דברי הכ"מ הכא תמוה דהנה מפרש דהמשנה דאמר תחלה אכל אמה"ח ממנה אינו סופג את הארבעים ואין שחיטתה מטהרתה מפרש לה רב שיזבי להמשנה כולהו לב"נ וה"ק אכל אמה"ח ממנה אינו סופג את הארבעים כלומר אין עונשין אותו ב"ד אבל איסורא איכא ואע"ג דגבי בן נח ליכא ספיגת ארבעים שגירת לישנא הוא אין ב"ד עונשין אותו אבל איסורא איכא ומהמשנה דטהרות משמע ליה לרבינו דאיסורא איכא אבל מיתה ליכא ומשני דר"מ ב"פ מוקים כו' להכי אמר יראה לי עכ"ל ודבריו תמוהין חדא דזהו דוחק גדול לומר אינו סופג אה"א על מיתה לב"נ. ועוד דהא החם קחשיב החילוקים במשנה שבין עוף טהור לטמא ואמר דרישא בעוף טהור סופג את הארבעים אם אכל כזית ובעוף טמא אס"מ ואי מיירי בב"נ זה לא ה"ל למיחשב הכא דבן נח אף על עוף טהור אינו סופג דהא אינו נענש על אמה"ח של עוף טהור נמי ועוד דמאי ראיה מייתי דב"נ מוזהר על טמאים לכ"ע דלמא המשנה זו ס"ל כהני תנאי דס"ל דאף ישראל נמי מוזהר על אמה"ח של טמאה והא דקתני אינו סופג אה"א ואין שחיטתה מטהרתה הוא לב"נ דאינו נהרג עליו ואיסורא איכא כדברי הכ"מ ועוד קשה דלקמן מקשה לרב דאמר אמה"ח צריך כזית מהא דקאמר אכל ממנה אמה"ח אינו סופג כו' וא"א דבעי כזית ת"ל דקאכיל כזית ופירש רש"י ז"ל ואיכא לאו דלא יאכלו שקץ הם ומשני בשר כו' וא"נ כדברי הכ"מ מאי מקשה לרב דלמא הוא נמי מפרש ליה דקאי כל המשנה לב"נ דאינו נענש כמו שמפרש הכ"מ לר"ש וליכא קושיא כלל לרב מזה דת"ל משום כזית טמא דהא לב"נ ליתא איסור בזה אלא ודאי דזה מיירי רישא דאינו סופג את הארבעים לישראל לכ"ע ורק סיפא דאין שחיטתה מטהרתה מיירי לב"נ וא"כ שפיר מקשה לרב ודלא כהכ"מ. אמנם גם על רבינו בלא זה קשה מהמשנה זו כיון דסיפא דאין שחיטתה כו' מיירי בב"נ וביה ליתא איסור בעוף

וע"כ נ"ל ליישב כן דהנה המגדול עוז כתב הכא דהטעם דב"נ אינו מצווה על אמה"ח של עוף משום דילפינן זה מקרא דאך בשר בנפשו ועוף לא מקרי בשר כדאיתא במס' חולין (דף קד) עיי"ש. וצריך לומר דגבי ישראל דמצווה על אמה"ח של עוף אף דילפינן ג"כ מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר וא"כ כתיב נמי מלת בשר וכי היכא דאמרינן דב"נ אינו מצווה על עוף מטעם דכתב המ"ע דילפינן מבשר ועוף לאו בשר הוא ה"נ נימא גבי ישראל נמי דאינו מצווה. אך זה ליתא חדא דהא איתא במס' חולין (דף קב) דאמה"ח נוהג בחו"ע בין טמאין ובין טהורין מהקישא דכתיב רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר ודרשינן כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו ונהי דלענין דנוהג בבהמה טמאה לא איצטריך ההקישא לר' יהודה דדחינן שכן איסורו נוהג בב"נ ולהכי חייל מ"מ לזה מהני ההקישא דנוהג גם בעוף ולא ממעטינן מטעם בשר והגמ' מקשה שם רק דעל טמאין ל"ל קרא. ועוד א"ל כמו שמחלק הלח"מ לקמן בהי"א בין ישראל לב"נ דישראל ילפינן מלא תאכל הנפש עם הבשר ודרשינן הנפש על אמה"ח והבשר ר"ל שעוד החיות עם הבשר וכיון שכן אין כתיב אכילה אלא מנפש דהוא אמה"מ אבל הכא הוה אפכא מדכתיב אכילה כדכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ור"ל הבשר דלא תאכלו בעוד שהנפש בו וכמו שפירש רש"י ז"ל בפ' ד' מיתות (דף נט) א"כ שפיר משתמע אזהרה על בשר מה"ח כו' עכ"ל וא"כ ה"נ גבי ב"נ דילפינן מאך בשר ממעטינן בשר עוף דלא מקרי בשר דמקרא דבשר ילפינן ומלת בשר לא קאי על עוף אבל גבי ישראל ילפינן ממלת הנפש דמקרי אמה"ח וקאי גם על עוף דלא מקרי בשר כמבואר

והנה כ"ז רק אי ילפינן מקרא דאך בשר בנפשו ועוף לא מקרי בשר אבל אי ילפינן כמו דיליף ר"י מקרא דאכל תאכל ולא אמה"ח ופירש רש"י אכל תאכל דבר המוכן לאכילה וזה עומד לגדל ולדות ומזה ודאי שוה עוף לבהמה לאסור אמה"ח דכמו כן עוף בחייה לא מוכן לאכילה היא ועומדת לגדל ביצים וכמו בהמה התם לגדל ולדות. ועתה ניחא שפיר דהא התוס' כתבו שם ד"ה אלא לפי מאי דמוקים לה רב שזבי דמה דקאמר דאין שחיטתם מטהרתה קאי לב"נ ותימא דתקשה מהך משנה לרב אחא בר יעקב דאמר לעיל (דף לג) דאין מזמנין כותי על ב"מ ומיהו בלא"ה אמר תניא דלא כראב"י וקושית הגמ' אינה פשוטה כל כך מן המשנה עכ"ל. נמצא דלרב אב"י אין מפרשין המשנה כמו שמפרש הכא רש"ז דקאי לב"נ אלא או דמפרש לה פשט אחרינא או דהמשנה לאו אליבא דהלכתא סלקי. והנה רבינו פוסק הכא בהדיא לקמן ה' י"ג כרב אחא בר"י ולא מחלק בין טהורה לטמאה. ועיין כ"מ ולח"מ מה שמבארים בזה וא"כ ע"כ גם לדידיה צריך ליישב דברי המשנה כמו לראב"י וא"כ גם זה ניחא דר"ש דמוקי לה לב"נ ס"ל דילפינן לאסור אמה"ח מקרא דאכל תאכל וא"כ אסרינן גם לב"נ אף אמה"ח של עוף ולהכי מוקי לה המשנה כן לב"נ אבל לדידן דילפינן מקרא דאך בשר ממעטינן שפיר עוף דלא מקרי בשר והמשנה ב"כ וכך לא מצי לאוקמי כן דהא ס"ל כרב אחב"י כמבואר. נמצא דשפיר פוסק רבינו ללמוד כרב על אמה"ח מקרא דאך בשר ולא מקרא דאכל תאכל כר' יוחנן כיון דהוא פוסק דאמה"ח אינו נוהג בשל עוף בב"נ ואף אי נפרש כפירוש הכ"מ דמפרשינן לה המשנה דטהרות דעונש ליתא גם זה נאמר הטעם כמו שמפרש המ"ע משום דלא מקרי בשר דלא מצינו טעם אחר וזה מצינו מוכרח מהמשנה זו דטהרות וא"כ מוכרח ללמוד מקרא דאך בשר ולא מאכל תאכל שאומר ר' יוחנן דא"כ אין חילוק בין עוף לבהמה כמבואר

ועפ"ז מיושב פשוט הקושיא מפסחים (דף עג) שהקשו המפרשים דא"ל דרבינו נמי מפרש דהתם קאי הקושיא לר"ש ואליבא כדמפרש לה ר' יוחנן דס"ל מקלקל בחבורה פטור כמו שמפרשי התוס' שם וא"כ שפיר אמר תיקן להוציא מידי אמה"ח והוא לבן נח כמו שפירש רש"י ז"ל ומיירי בחטאת העוף מ"מ לר' יוחנן דיליף מאכל תאכל מוזהר על עוף ולדידיה שפיר משני להוציא מידי אמה"ח לב"נ ואליבא דר' יהודה לא מפרש לה רבינו דהא ר' יהודה יליף ע"כ מקרא דאך בשר כו' דהא ר' יהודה אמר התם בסנהדרין דאדם הראשון לא נצטוה אלא על ע"ז בלבד וכתבו התוס' אבל מודה ר' יהודה דב"נ נצטוה אחר המבול וזה ע"כ מקרא דאך בשר בנפשו אבל ר' יוחנן אליבא דר"ש ניחא התיקון להוציא מידי אמה"ח ומ"מ דברי רבינו גופיה דפוסק כהך ברייתא דהשוחט התיקון הוא מה שאינו מטמא מה"ת דת"ע אינו מטמא אלא מדרבנן והגמ' דאמר מידי אמה"ח הוא לר' יוחנן אליבא דר"ש כמבואר

ועוד נ"ל ליישב פשוט מה דיליף רבינו ז"ל דלנח הוסיף אבר מה"ח מקרא דאך בשר דהא התם בד' נ"ט אמרינן בברייתא ת"ר אך בשר בנפשו דמו ל"ת זהו אמה"ח מ"ט דרתב"ג קרי ביה בשר בנפשו כו' ורבנן ההיא למשרי שרצים הוא דאתא כו' נמצא דהאי תנא דברייתא יליף כל עיקר לימוד של אמה"ח מקרא זה של אך בשר ולא מאכל תאכל וכן כתבו התוס' שם ד"ה אף דם מה"ת כו' וקשה דתנא דלעיל ברישא דנ"ל אבר מה"ח מאכל תאכל ולא מוקי הקרא אלא למשרי שרצים עכ"ל. אלמא דהתוס' נמי מפרשי לה דהאי תנא דברייתא יליף לה מקרא דאך בשר בנפשו על אמה"ח וקושיתם אינה חמורה כ"כ דאף דר"י יליף מאכל תאכל והקרא דאך בשר אתיא רק למשרי שרצים מ"מ האי תנא ס"ל דאכל תאכל הוא לאסור גזל כמו דס"ל להמדרש הכא וכן רב ס"ל כן ואמה"ח ידעינן מקרא דאך בשר שרצים ילפינן מקרא דדמו בנפשו דיליף רחב"ג על דמה"ח וא"כ כיון דתנא דברייתא ודאי פליג על ר' יוחנן ויליף אמה"ח מקרא דאך בשר רבינו נמי ס"ל כותיה דהאי תנא ודוק

הלכה ג ב"נ שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין