כתר המלך חלק ב תלח

חייב אף על משהו בשר וגידין ועצמות מצטרפי ואח"כ כשהיא מתה אינו חייב אלא בכזית בשר ורק הטעם הוא משום שרש"י ז"ל נמי מפרש כדברי התוס' דקאי אליבא דר"ש ור"ש הא ס"ל כל שהו למכות וא"כ גבי נבלה נמי לקי בכל שהו ולהכי שפיר מפרש דתיקן לב"נ אבל רבינו ז"ל מפרש דקאי אליבא דר' יהודה וכמו שמתרץ המג"ש את קושית התוס' ולר' יהודה מפרש דקאי גם על התיקון לישראל להוציא מידי אמה"ח אף לישראל שאינו לוקה אלא בכזית ואינו מפרש לב"נ שאינו מוזהר על אמה"ח של עוף כמבואר

והנה תירוץ זה כבר דחה הטורי אבן במס' חגיגה (דף יג) וז"ל וא"ל דתיקן להוציא מידי אמה"ח דאינו חייב עד שיאכל כזית דאלו באמה"ח חייב בבשר כל שהו ועצמות וגידין משלים לכזית דכיון ששחטו לשם ע"ז נמי חייב בכל שהו דאטו בהאי קרא אכילה כתיב ביה ועוד דהא לא ידבק בידך מאומה כתיב וכל שהו הוי עכ"ל הט"א. והנה כדברי הט"א דחייב בכל שהו הוא מפורש לעיל בדברי רבינו פ"ז מה' ע"ז ה' ט"ו וז"ל בשר או יין שהקריבום לשם ע"ז אסורות וכל האוכל ממנו כל שהו לוקה עכ"ל וכבר בארנו לעיל דברי רבינו והוא כדברי הט"א וא"כ נדחה תירוץ הכו"פ דהתיקון הוא לחייב בכזית ולא בכ"ש ולא מצי לתרץ פשוט עפ"י מאי שכתבו התוס' שם ד"ה תיקון משמע דתקרובת ע"ז מטמא מדאורייתא כו' ובע"ז (דף נב) משמע שהיא מדרבנן כו' וי"ל דאיצטריך הכא כה"כ דלא נפשוט מהך ברייתא דתקרובת ע"ז מטמא רק מדרבנן עכ"ל. וא"כ א"ל דשם בחולין דמוקי זה דאומר חטאת מיירי בעוף ס"ל כמו דקיי"ל דתקרובת ע"ז מטמא רק מדרבנן וא"כ בזה תיקן אך בזה הא נוכל לתרץ רק את דברי רבינו ז"ל שהוא פוסק בפ"ד מה' שגגות השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' ומפרש שם חטאת העוף ואע"פ שרבינו ז"ל ס"ל מקלקל בחבורה פטור כמו שכתב שם הלח"מ בפ"ג ה' ו' וצ"ל לרבינו נמי דתיקון הוא בזה דאינו מטמא מדאורייתא דהוא נמי ס"ל דתקרובת ע"ז אינו מטמא אלא מדרבנן דלא נוכל לומר דהתיקון הוא להוציא מידי אמה"ח דהא רבינו פוסק דב"נ אינו מוזהר על אמה"ח של עוף אבל מהגמ' אכתי תקשה לרבינו דהא הגמ' אמר שם בהדיא להוציא מידי אמה"ח אלמא דזהו התיקון לאמה"ח ולרבינו לא מצי לומר דס"ל דב"נ אינו מוזהר ע"ז

וע"כ נ"ל לתרץ כן דהנה הצל"ח ז"ל בפסחים הקשה למה צריך רש"י ז"ל לפרש דתיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ ת"ל דגם לישראל תיקן מידי לאו של אמה"ח ואי תקשה לך ת"ל דגם לישראל בלא"ה אסור משום קדשים מ"מ נפ"מ אם התרו בו משום אמה"ח ולא התרו בו משום קדשים. אמנם כונת רש"י ז"ל הוא מזה לפי מאי דאמרינן במס' חולין (דף קג) דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת וכן פוסק רבינו ז"ל בפ"ה מה' מ"א שכתב בשני איסורים באים בתולש אבר ונטרפה בו וא"כ ה"נ דלא חייל איסור אמה"ח על קדשים וא"כ לישראל לא תיקן עכ"ל

והנה לעיל בפ"ה מה' מ"א בארנו דלפי מאי שכתבו התוס' במס' חולין (דף צ ע"א) ד"ה קדשים דאיסור גיד חל על קדשים דהוה איסור מוסיף מיגו דאיתוסף איסורא לגבוה וכן כתבו שם ודף קא) ד"ה מאן וא"ת איסור מוסיף הוא מיגו דאיתוסף איסורא לגבוה כו' וכן הוא מפורש בגמ' דכריתות (דף יג ע"א) דאמר שם אית ליה איסור מוסיף ה"ל נותר מיגו דאיתוסף איסורא לגבוה וא"כ ודאי גם דברי הצל"ח ליתא דודאי חייל איסור אבר מן החי על קדשים מיגו דאיתוסף ובבהמת קדשים כ"ע מודים דזה מקרי איסור מוסיף כמבואר בכריתות שם וא"כ ה"נ גבי השוחט מקרי איסור מוסיף

אך א"ל דבזה יתורץ דברי רבינו ז"ל הכא דרש"י ז"ל מפרש דקאי לב"נ ולא מפרש אי התרו בו משום קדשים משום דרש"י ז"ל מפרש כמו שפרשו התוס' דקאי אליבא דר"ש וכדמפרש ליה הכו"פ ור"ש ס"ל דאין איסור תל על איסור אף באיסור מוסיף כדאיתא הסוגיא בכריתות שם (דף כב) ולחד תנא אליבא דר"ש אף בקדשים לא חיילי ואף באיסור מוסיף כמו דכתבו התוס' בכריתות שם ולהכי שפיר מפרש רש"י ז"ל דהתיקון להוציא מידי אמה"ח לב"נ דלישראל לא תיקן כלל דלר"ש לא חל אבר מה"ח על קדשים וליכא נפ"מ אם התרו בו משום אמה"ח דלא חייל כמו שמבאר הצל"ח ולהכי מפרש התיקון לב"נ אבל רבינו מפרש דקאי אליבא דר' יהודה וא"כ לדידיה לא צריך לומר דתיקון הוא לב"נ דהא ר' יהודה ס"ל איסור חל על איסור אף באיסור חמור ומכ"ש באיסור מוסיף כמו שבארנו לעיל דס"ל דאיסור גיד חל על טמאה וא"כ מפרש דהתיקון הוא אי התרו בו משום אמה"ח דהא בלא"ה חייל אמה"ח על קדשים דהוה איסור מוסיף וכן רבינו ז"ל יפרש נמי דזהו התיקון דהשוחט חטאת כו' מידי אמה"ח אם התרו בו דהוא נמי ס"ל איסור חע"א באיסור מוסיף ועיין מה שבארנו לעיל בה' מ"א פ"ט ה"י. ולר"ש לא קשה לפי מה דמוקי ר' יוחנן שם בשבת אליבא דס"ל מקלקל בחבורה פטור דמאי תיקן דלישראל לא תיקן דאין אחע"א ולב"נ אינו מוזהר על עוף והגמ' הא רוצה לאוקמי הברייתא ככ"ע מ"מ לא קשה דהא ר' יוחנן ס"ל בהדיא במס' ע"ז ודף נד) דתקרובת ע"ז אינו מטמא אלא מדרבנן וא"כ א"ל לר"ש דזהו התיקון להוציא מידי טומאה דתקרובת ע"ז אינו מטמא אלא מדרבנן וכמבואר שם בתוס' עיי"ש

ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו דא"מ על אמה"ח של עוף מהסוגיא דפסחים (דף כב ע"ב) והוי אמה"ח דרחמנא אמר ולא תאכל הנפש עם הבשר ותניא מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מה"ת לב"נ ת"ל לפ"ע כו' הא לכלבים שרי שאני אמה"ח דאתקש לדם עכ"ל הגמ'. וקשה לי לפי מאי דאיתא במכילתא פ' משפטים ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו מה ת"ל אם ללמד על היתר הנאה לא צריך קרא ק"ו מה נבילה שמטמא מותר בהנאה טריפה שאינה מטמא לא כ"ש שמותר בהנאה אלא בא ללמדך שאין הקב"ה מקפת שכר כל בריה עכ"ל וא"כ מאי קושיא כלל והרי אמה"ח דהא נוכל ללמוד מק"ו מנבלה שמטמא ואעפ"כ מותר בהנאה אמה"ח לא כ"ש דמותר בהנאה ואי נימא הא גם קיי"ל דאמה"ח מטמא מ"מ דלמא מיירי דברי ר' נתן הכא באמה"ח של עוף דקיי"ל דאינו מטמא כמו שכתב רבינו לעיל בפ"ג מה' אבות הטומאה ה' ט"ו מפי השמועה למדו דאמה"ח של עוף אינו מטמא וא"כ שפיר נוכל למילף דשרי בהנאה מק"ו מנבילה שמטמא אעפ"כ מותר בהנאה אמה"ח שא"מ של עוף לא כ"ש דבהנאה שרי ולב"נ אסור משום לפ"ע אלא ודאי כדעת רבינו דעל אמה"ח של עוף ב"נ אינו מוזהר וא"כ ע"כ מיירי ר' נתן באמה"ח של בהמה וזה מטמא וליכא ק"ו כמבואר ושפיר מקשה הגמ' וזה לא מצי למדחי דאיכא למיפרך פרך על הק"ו מה לאמה"ח שכן חייב במשהו בשר וגו"ע משלים תאמר בנבילה דא"ח אלא בכזית בשר דהא א"ל דר' נתן ס"ל כר"ש דכל שהו למכות וא"כ אף נבילה אסור בכ"ש למלקות וכן לא מצי למדחי מה לאבר מן החי דאסור לב"נ תאמר בנבלה דשרי דא"ל בשר מן החי יוכיח דאסור לב"נ כמו שכתב רבינו הכא בה' י' וה' י"א ומ"מ בהנאה ודאי שרי מקרא דילפינן לאסור לישראל ר' יוחנן בחולין (דף קג ע"ב) מקרא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו וכמו שמביא רבינו בפ"ה מה' מאכלות אסורות. והכ"מ הקשה ע"ד רבינו והלח"מ מבאר דלב"נ ילפינן מאך בשר בנפשו לאסור בשר מה"ת ולישראל ילפינן מקרא דבשר בשדה טרפה. והנה מסיק אח"כ הקרא לכלב תשליכון אותו וקאי על בשר מה"ת ובשר מן הטרפה וא"כ שרי בהנאה אף דלב"נ אסור ה"ה אבר מן החי נמי שרי בהנאה מהאי ק"ו אם של עוף דאינו מטמא אלא ודאי דאמה"ח של עוף אינו אסור לב"נ כמבואר

אמנם זה נשאר לנו לבאר הסוגיא בחולין (דף קב ע"א) שמפרש הגמ' שם דברי המשנה פ"א דטהרות ואין שחיטתה מטהרתה אבל אמה"ח גבי עוף טמא הוא לב"נ דאין מפרכסת ניתר לו בזה כמו שמפרשים שם רש"י ותוס' דבטהורה מפרכסת שרי ליה משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור אבל לא בטומאה דבזה אינו ניתר מפרכסת ולפ"ד רבינו