כתר המלך חלק ב תלז

מבאר כמו"ח ז"ל וא"כ גם דברי הלח"מ ליתא דכתב דזה מקרי פרהסיא מה שידעו עשרה דלא מקרי רק אם עושה לעיני עשרה מישראל כמבואר בדברי רבינו זה בפי"ב מה' א"ב ודוק

פרק ט הלכה א על שש מצות נצטוה אדם הראשון הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו עכ"ל. וכתב הכ"מ שם אמרינן אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה כו' יכול לא יהא אבר מה"ח נוהג בו ח"ל אך בשר כו' משמע שאדם הראשון לא נצטוה על אמה"ח דכיון דלאדם לא הותר בשר כלל לאכילה לא הוה צריך לצוותו על אמה"ח וזהו שכתב רבינו על ו' מצות נצטוה הוסיף לנח אמה"ח מהאי קרא דבשר כו' ואע"ג דמייתי כולהו שבע מצות מקרא דויצו על האדם אכל תאכלו ולא אמה"ח משמע לרבינו דהאי קרא אסמכתא בעלמא הוה ללמד עכ"ל. והקשה הלח"מ וז"ל כתב הכ"מ דסובר רבינו ז"ל דאע"ג דמייתי מקרא דפד"מ אכל תאכל ולא אמה"ח הוה רק אסמכתא בעלמא ודלא כדברי רש"י ותוס' ז"ל דס"ל דאיצטריך קרא לאסור אמה"ח היכא שנפל מאליו וקשה דאמרו שם (דף נז ע"א) אמה"ח דכתיב אך בשר דמו ל"ת ואידך ההיא למשרי שרצים הוא דאתי מי שדמו חלוק מבשרו והוא דאמרינן מ"ד מקרא דאכל תאכל ולא אמה"ח אתיא למשרי שרצים מקרא דאך בשר ולדברי הכ"מ אליבא דרבינו ז"ל גם מאן דמפרש ומפיק מאכל תאכל מ"מ יליף אמה"ח מקרא דאך בשר וקרא דאכל תאכל הוה רק אסמכתא בעלמא ואיך אמר דאתי למשרי רק שרצים כו' עכ"ל הלח"מ

וע"כ נ"ל לומר כן דבאמת גם רבינו ס"ל דלר' יוחנן דיליף מקרא דאכל תאכל ס"ל דלא הוי אסמכתא לימוד זה והוא דרשא גמורה לדידיה ורק רבינו לא ס"ל כותיה וס"ל כמו דאיתא במדרש פ' בראשית ובפ' ואתחנן על ו' מצות נצטוה כו' על הגזל דכתיב מכל עץ הגן אכל תאכל ולא גזל ופירש הרמב"ן ז"ל מכל עץ הגן אכל תאכל דוקא אתה תאכל דלדידך הוה הפקר הכל אבל לא אחרי כן שיש בעלים אלמא דנצטוה על הגזל ומתרווייהו קראי ילפינן מכל עץ הגן ומאכל תאכל גזל דנצטוה דהמדרש לא קחשיב רק ו' מצות לאדה"ר ולא אבר מן החי וכן בפסיקתא פ' יתרו הובא בילקוט שם על הפסוק רבות בנות עשו חיל אומר על שש מצות נצטוה אדה"ר הוסיף לנח אמה"ח כו' אלמא דס"ל המה וכן לרב דמקרא מכל עץ הגן ומאכל תאכל ילפינן ואמה"ח ילפינן מקרא דאך בשר ואדם הראשון לא הותר לו כלל בשר לאכילה ור' יוחנן מפיק מקרא דעץ הגן על גזל לחוד ואמה"ח מקרא דאכל תאכל ופוסק רבינו כותייהו דאדה"ר לא נצטוה על אמה"ח דילפינן מקרא דאך בשר כמבואר. והטעם דפוסק רבינו כרב וכדברי המדרש נגד ר' יוחנן נ"ל כן דהנה לקמן בה' י"א כתב רבינו אבל על אמה"ח של עוף יראה לי שאין ב"נ נהרג עליו עכ"ל והשיג הראב"ד עליו וכתב שצ"ל השרץ והכ"מ כתב דשפיר הוא הגי' על העוף דעל השרץ לא שייך לומר יראה לי שהוא גמ' מפורשת אך נאמר דרבינו ס"ל דאינו נהרג עליו אבל איסורא איכא אף באמה"ח של עוף לב"נ והכו"פ (סי' סב) וכן האחרונים דחו דברי הכ"מ וכתבו דאף איסורא ליתא לדעת רבינו דכיון דקיי"ל דגבי ב"נ אזהרתן ז"מ וכיון דמיתה ליכא ה"ה אזהרה ליתא ומנ"ל לעשות חילוק בב"נ וכיון דליכא עונש אף איסורא נמי ליתא

והנה הכו"פ הביא ראיה לדעת רבינו דאינו מצווה על אמה"ח של עוף מזה דהנה התוס' כתבו במס' חולין (דף לג) ד"ה וא"ת בסה"ד וי"ל דמ"מ אמה"ח דידהו אסור משום שחיטה וזה התירוץ משני שם לר' מאיר וא"כ ע"כ צ"ל דר' מאיר ס"ל דיש שחיטה לעוף מה"ח וא"כ איך מקשה הגמ' שם (דף כח) מן המשנה דמלק בסכין דהתוס' כתבו דהקושיא לא הוי רק לר' מאיר ומאי קושיא הא ר' מאיר מוכרח לסבור בלא"ה דיש שחיטה לעוף מה"ת ומאי קושיא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אלא ע"כ צ"ל דנוכל לומר דגם לר' מאיר אין שחיטה לעוף מה"ת וקושית התוס' (דף לג) לא קשה דקיי"ל כדעת רבינו דעל אמה"ח של עוף ב"נ אינו מוזהר וא"כ קושית התוס' מתחלה ליתא עכ"ל. ולענ"ד לאו ראיה היא דהא אפילו א"נ אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ נחירה בסימנים בעינן ואי לא נחרה אסור כמו שכתבו התוס' במס' חולין (דף כ) ובכ"ד וא"כ נוכל לומר דר' מאיר ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ומ"מ שפיר תרצו התוס' דאמה"ח אסור משום שחיטה דהא אף דאין שחיטה בעי לעוף מ"מ נחירה שפיר בעי לכ"ע ואמה"ח אסור בה ועוד דהא דחו המפרשים אח דברי התוס' שם ודף כח) והוכיחו דאף גם לר' יוסי מקשה שפיר עיי"ש וא"כ ליתא הראיה מעיקרא. והנה הכו"פ מקשה ע"ד רבינו מהא דאמרינן במס' חולין (דף קב ע"א) ור' יהודה ל"ל קרא ליתי איסור אבר מה"ח וליחול על איסור טמאה שכן איסורו נוהג בב"נ כו' וא"נ כדברי רבינו מאי קושיא הא שפיר הוא איצטריך קרא על אמה"ח של עוף דאינו נוהג בב"נ ומ"מ חייל על איסור טמאה

ונ"ל לתרץ כן דהנה התוס' כתבו שם בד"ה ור' יהודה וא"ת ואימא מהכא יליף וי"ל דלא מצי למילף מהכא דאיסור מוסיף הוא דאיתוסף ביה איסור לב"נ אבל הכא לא נאסר גיד אלא לב"י והוא איסור חמור עכ"ל נמצא דר' יהודה ע"כ ס"ל דאיסור חמור חייל על איסור קל אף לא באיסור מוסיף. והנה התוס' כתבו במס' יבמות (דף לג ע"ב) דאמה"ח הוה על טרפה איסור חמור שחייב גם על כ"ש בשר וגידין ועצמות מצטרפי לכזית נמצא דאף א"נ דאמה"ח אינו נוהג לב"נ בשל מ"מ איסור חמור הוא דאיסורו בכל שהו וא"כ לר' יהודה חייל על איסור טומאה דהוה חמור דטומאה אינו אלא בכזית ואמה"ח של עוף חיב בכ"ש בשר ושפיר מקשה זה הגמ' לר' יהודה ל"ל קרא על אמה"ח של בהמה ליתי ולחול שכן איסורו נוהג בב"נ והוה איסור מוסיף דודאי חייל ול"צ קרא ועל אמה"ח של עיף נמי לא קשה דנמי לא צריך קרא דמ"מ חייל מטעם איסור חמור דאסור בבשר כל שהו והתם גבי גיד הנשה אומר ר' יהודה דמשום דנוהג בב"י דאזיל לטעמיה דס"ל דעל גיד הנשה נמי אינו חייב רק בכזית בחולין (דף צו ע"א) אבל הכא אף של עוף הוה א"ח מטעם זה בכ"ש ול"ל דהקרא דמרבי דאמה"ח נוהג גם בטמאין קאי על עוף דלא הוי רק איסור חמור דאסור בכ"ש ומניה יליף ר' יהודה התם נמי גבי גיד הנשה לא מצי למימר כן דכי היכא דכתבו התוס' דמאיסור אמה"ח דחל על טמאה לא מצי למילף דהוי א"מ מה שנאסר לב"נ ה"נ לא מצי למילף חומר זה דנוהג בבני יעקב זהו דבר שהיה מכבר ונאסר מקודם אבל. עתה אין בזה יתרון וחומרא אבל חומר זה דאסור בכל שהו הוי חומר במעלה שיש לה עתה וא"כ דלא מצי למילף התם מהכא ע"כ יש לימוד החם דאף על חומר קל כזה חייל מכ"ש חומר כי הכא דאסור בכל שהו וא"נ כיון דהתם ס"ל לר' יהודה דתל לא צריך קרא הכא לרבות כמבואר

ועוד הקשה הכו"פ מהא דאמרינן במס' פסחים (דף עג ע"א) למ"ד מקלקל בחבורה פטור הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות מה תיקן תיקן להוציא מידי אמה"ח ופירש רש"י ז"ל דאם אכלו ב"נ אינו חייב עליו. והנה במס' חולין (דף מ ע"א וע"ב) מוקמינן לה מדקתני חטאת ולא זבח דמיירי בחטאת העוף ואי כדברי רבינו ז"ל דבעוף אין ב"נ מוזהר על אמה"ח א"כ אכתי תקשה מאי תיקן דלב"נ אינו מתקן דאינו מוזהר עליו כיון דבעוף מיירי כו' ובשלמא לשיטת הכ"מ דרק אינו נהרג עליו אבל איסורא איכא ניחא דזהו התיקון אבל לפי שנבאר דאף איסורא ליכא א"כ תקשה מאי תיקן. ומתרץ הכו"פ כן דהנה התוס' שם בפסחים (דף עג) ד"ה למ"ד רוצים מתחלה לפרש דקאי קושית הגמ' מאי תיקן אליבא דר' יהודה דס"ל מקלקל בחבורה פטור ושוב דחו זה ומפרשים דקאי אליבא דר"ש ולר' יוחנן דס"ל אליבא דידיה במס' שבת (דף קו ע"א) דמקלקל בחבורה פטור. ועיין בס' מגיני שלמה שם דמתרץ קושית התוס' ומפרש שפיר אליבא דר' יהודה עיי"ש. והנה צריך להבין על רש"י ז"ל דמפרשי תיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ דא"נ עליו ת"ל דגם לישראל תיקן דהא בשעה שאוכל אמה"ח